נתיבות שלום על פרשת קורח: פירוש קצר ומעורר השראה לשולחן השבת

בפרשת השבוע, פרשת קורח, נאמר: "ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאולה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה'".

שואל הנתיבות שלום: מהו גודל חומרת חטאו של קורח, עד שלא היה די בכל העונשים שיש בתורה, והיה צריך לברוא בריאה חדשה כדי להענישם? והרי אפילו בחטאים החמורים ביותר לא מצאנו שנאמר עונש כזה של "להורידם חיים שאולה". בנוסף, נאמר: "סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה ואל תגעו בכל אשר להם", לא מצאינו כזאת עוד בשום מקום בתורה, עד כדי כך שאסור אפילו מגע וקרבה? וצריך להבין מה גודל חומרת החטא שנענשו עד כדי כך.

מבאר הנתיבות שלום: יש עניינים שבתורה לא נתפרש חומרת עוונם, ובעצם הפגם על ידם חמור מאוד יותר מהעבירות הקשות שבתורה. אחד מעניינים אלו היא פרשת קורח, שהתורה מחשיבה זאת כחטא אשר כמוהו לא היה.

נאמר בחז"ל (במדרש רבה יח): "כל החולק על רבו כחולק על השכינה, וכל המתרעם על רבו כמתרעם על השכינה, וכל המהרהר אחר רבו כמהרהר אחר השכינה". וצריך ביאור: לכאורה תמוהים מאוד דברי חז"ל אלו המשווים חולק על רבו כחולק על השכינה, ועד שמאומרם לשון "רבו", כל "רבו" במשמע ובלי קשר לגדלותו. ואיך משווים זאת לחולק ומהרהר אחר השכינה, שאין לך דבר גרוע מזה.

התשובה על כך היא על פי דברי חז"ל על הפסוק "ובו תדבק", וכי אפשר להידבק בשכינה והלא אש אוכלה הוא, אלא הידבק בתלמידי חכמים, שכל המתדבק בתלמיד חכם כמתדבק בשכינה. והנה מבואר מגדולי ישראל כי מצוות "ובו תדבק" היא תכלית כל התורה ותרי"ג מצוות, שע"י קיום התורה והמצוות יגיע יהודי לתכלית להיות דבוק בה'. ויש עניינים מיוחדים שכוחם גדול ביותר להביא יהודי אל התכלית להיות דבוק בה', ומשום כך גדולה חשיבותם. ומאידך יש עניינים המרחיקים ביותר יהודי מה' יתברך ומנתקים אותו מהדבקות בה', שעל כן הם חמורים ביותר.

וקבעו חז"ל שהדרך לקיים מצוות "ובו תדבק" היא על ידי הדבקות בחכמים, רק כאשר יהודי מתדבק לרבו ומבטל עצמו אליו לגמרי, על ידי כך הוא זוכה לעזר ה' להיות דבוק בו יתברך, שהדבקות בתלמיד חכם נחשב כאילו מתדבק בשכינה.

מבאר הנתיבות שלום: וזה חומר חטאו של קורח, שאמר: "כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'", שטען טענה שאין בה ממש על משה רבנו, כמו שהתורה מעידה עליו: "והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה". אמנם עיקר החטא היה מה שערער את האמונת חכמים של כלל ישראל במשה רבנו, שהיה רבם של כל כלל ישראל, שחטא זה סותר מנוגד לדביקות בה', שהחולק על רבו כחולק על השכינה.

קורח בטענתו "מדוע תתנשאו על קהל ה'" פגם וערער את עצם אמונת החכמים של כלל ישראל, שרצה לעקור ולהחריב את כל העניין של דבקות בתלמידי חכמים להיות דבוק וכפוף לרבו, לכן חמור כל כך החטא של מחלוקת קור, כי הדבקות בתלמידי חכמים היא עיקר העיקרים של יהודי. על כך נאמר "אם בריאה יברא ה'", שמרומז בזה כי אין עונש בעולם המתאים לחטא  נורא כל כך, הגורם לנתק את ישראל מהשורש, שזה חמור מכל החטאים שבתורה, ולשם כך צריך לברוא בריאה ומציאות חדשה להענישם.

מסכם הנתיבות שלום: הלימוד מפרשה זו, שאין התורה מספרת סיפור מעשה בעלמא מה שאירע עם קורח ועדתו, אלא זו תורה שלמה – שגם במצבים הגרועים ביותר שיהודי נמצא, יש לו דרך על ידי שיתקשר לצדיקים יראי ה', ויוושע מכל המצבים הקשים וישוב לקבל חיות ממקור החיים. ענין הדבקות בתלמידי חכמים הוא תרופת פלא לכל המצבים, ומידתו טובה ומרובה.