פרשת השבוע בחסידות: פירוש קצר ומרתק מאת הנתיבות שלום על פרשת פנחס

בפרשת פינחס, אנו מוצאים את אחת הברכות הגדולות והעמוקות ביותר שמוענקות לדמות מקראית – ברכת השלום. ברכה זו ניתנת לפינחס בעקבות מעשה הקנאה שבו הציל את עם ישראל מהחטא הקשה, ובכך מנע את הכליה המוחלטת שעמדה עליהם. ברכת השלום, שנמסרה לו כתגמול על הצלת העם, אינה רק ברכה של היעדר מלחמה או עימות, אלא ביטוי לשלמות אמיתית – הן ברמה האישית והן ברמה הקולקטיבית.

כך נאמר: "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי. לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם". הנתיבות שלום מבאר כי מכאן נראה כי ברכת השלום היא ברכה גדולה עד מאד, ומביאת את הנאמר במדרש רבה: "גדול השלום שניתן לפינחס שאין העולם מתנהג אלא בשלום", כלומר שהשלום הוא הייעוד של הבריאה. עוד נאמר שם: "התורה כולה שלום, שנאמר: 'דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום', בברכת כהנים חותמים בשלום, אמר ר' שמעון בן חלפתא: לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא שלום". כלומר, כל הבריאה הגשמית והרוחנית, הכל תלוי במידה זו של שלום שנתן הקב"ה מתנה לפינחס, וכן הברכה הגדולה ביותר שנתן הקב"ה לישראל היא השלום, שזה כולל את כל הברכות.

מבאר הנתיבות שלום כי שלום הוא מלשון שלמות, שהעולם הזה הוא עולם התאוות והקליפות, ועל כן אין שום דבר שיוכל להיות בו בשלמות, כמאמר הכתוב: "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", ורק בעולם שלאחר התיקון שייך בו שלמות. בכל דבר בבריאה יש חסרונות, גם זהב וכסף הרי הם מעורבים בסיגים, וכן בכל מאכל יש פסולת. הכל מחמת עירוב הטוב והרע שנהיה מפגם עץ הדת. והתיקון הגמור יהיה לבסוף בביאת המשיח, שאז ייפרד הטוב מהרע ויהיה הטוב לחוד והרע לחוד.

וזה ענין השלום: שלום הוא הברכה הגדולה ביותר הכוללת כל הברכות, כי המשמעות של שלום היינו התיקון הגמור של הבריאה שתבוא אל שלימותה כאשר יתברר הטוב מהרע.

המהר"ל (דרך חיים אבות פ"א) כתב שבשלמות יש 3 חלקים: שלם עם בוראו, שלם עם חבריו, ושלם עם עצמו. והכוונה שלם עם עצמו, כי יש שהאדם אינו שלם עם עצמו, שהמוח רוצה כך והלב רוצה אחרת, ותכלית השלמות היא שאדם יהיה שלום בכל חלקי השלמות, עם בוראו, עם חבריו ועם עצמו, וזה תכלית השלום. וכל זמן שהבריאה חסרה שלמות, הרי כל 3 החלקים הללו חסרים שלמות, וכשיהיה התיקון הגמור תשוב הבריאה אל השלמות, ותהיה שלמות בכל החלקים – שלם עם בוראו, שלם עם חבריו ושלם עם עצמו. והמחלוקת היא היפך השלום, שהיא נמשכת מכח זה שאין שלמות, שהאדם אינו שלם עם בוראו ואינו שלם עם עצמו, ולכך אינו שלם עם חבריו, אך האדם שיש בו שלמות – אין לו כל קשר למחלוקת.

מסביר הנתיבות שלום: ואת הדרגה הזו המשיך פינחס בכח מסירות נפשו, שהיה אז מצב של העדר שלמות, שכלל ישראל היה כל כך שבור ופגום במצב של כליה, ופינחס במסירות נפש המשיך את כח התיקון של שלימות בכלל ישראל, ועל כן שכרו היה שלום, שהוא השלמות שלאחר התיקון, שכל ענייניו ומעשיו יהיו בשלמות. דבר זה מרומז בכך שכתוב "שלום" ללא ו' – "שלם", שמורה על דרגת השלמות שקיבל פינחס, והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, אשר כהונה הוא גם כן ענין השלמות. וזו מדרגה עילאית שניתנה לפינחס, שילוד אישה בעודו בעולם הזה יוכל להשיג דרגת השלמות שלאחר התיקון.