נתיבות שלום על פרשת בהעלותך: דבר תורה מיוחד לשיחה סביב שולחן השבת

בפרשת השבוע, פרשת בהעלותך, נאמר: "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך. ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל".

הנתיבות שלום מצטט את דברי הגמרא (שבת קטז) שפרשה זו היא ספר חשוב בפני עצמו, שהתורה מתחלקת לשבעה ספרים, ו-2 ספרים אלו הם ספר בפני עצמו.

צריך ביאור, מה משמעות הספר הזה ומה לימוד והוראה למדים הימנו, שהרי התורה ניתנה להורות לנו מצוות ה', ובכל חומש בתורה נאמרו מצוות שונות, ובפסוקים אלו לכאורה לא נאמרה אף מצווה.

מבאר הנתיבות שלום כי הנה בתורה יש ענייני מצוות בפועל ויש מה שהתורה מורה ענייני מוסר ודרך ה' איך לקיים כראוי את כל תרי"ג המצוות, ולבוא אל תכלית התורה. וזה עניין פרשה זו שהיא ספר בפני עצמו, ועניינו כמו שכתוב המגיד מקוז'ניץ כי ארון רומז לתלמיד חכם שהתורה בקרבו, שהוא כמו הארון שהיו בו לוחות הברית ועשרת הדיברות והתורה ותרי"ג מצוות. והנה מי שרוצה להתקרב אל ה' יתברך צריך לעבור מקודם ניסיונות, כי כן יסד ה' יתברך שאין אדם מתעלה למדרגה גבוהה יותר כי אם על ידי ניסיונות, ובמיוחד תלמידי חכמים מתנסים בניסיונות קשים ביותר. ואחרי שמתגבר על הניסיון הריהו עולה מדרגה לדרגה, שמכל ניסיון שאדם עובר הוא גדל ומתעלה.

זו כוונת הפסוק: "ויהי בנסוע הארון" , שכאשר יהודי עומד בניסיון כדי לנסוע ולעלות ממדרגה למדרגה, "ויאמר משה" – משה התפלל עליהם וביקש "קומה ה'" – היה בעזרתם שלא יפלו חלילה, ואדרבה יתחזקו ויעלו יותר ויותר, "ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך" – היינו שלכוחות הרע לא תהיה אחיזה ביהודי, ויוכל להתגבר עליהם ולעמוד בניסיון.

ממשיך הנתיבות שלום ומבאר: ענין הניסיונות הוא משום שכל יהודי ירד לעולם עם שליחות עליונה, שלכל אחד יש שליחות מיוחדת בעולם, שעל זה אמרו חז"ל (במדבר רבה טז, א) "אין לך חביב לפני הקב"ה כשליח שנותן נפשו למלא שליחותו", ולכל אחד במילוי שליחותו יש עיתים של ניסיונות שהוא בסכנה ועלול ליפול, ועל זה ביקש משה "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך", שיוכל לעמוד בניסיון. כך כתב המאור עיניים, שכל יהודי צריך לעבור בחינה של 10 ניסיונות, ובכלל זה כל ניסיונות החיים של יהודי, שעל ידי שעובר את הניסיונות ועומד בהם הוא ממלא את השליחות העליונה שבעבורה ירד לעולם, ועל ידי זה מתקדש שמו יתברך.

ועל כן נאמר: "ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל", ויש לבאר בזה, שאחר שיהודי כבר מתגבר על הניסיונות וכבש את היצר הרע, עדיין לא סיים את שליחותו, שמעתה מוטלת עליו השליחות ב"עשה טוב", שתכלית התורה ועבודת ה' היא דחילו ורחימו, אהבה ויראה, וכן השליחות של יהודי בעולם הוא ב"סור מרע" וכן ב"עשה טוב". ואחר שמילא שליחותו ב"סור מרע" והתגבר על הניסיון – עליו למלא השליחות ב"עשה טוב", באהבת ה' ודביקות בה'. וזו בקשת משה: "ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל", "ובנוחה" - מלשון מנוחה ונחת, "שובה ה' רבבות אלפי ישראל" – שהקב"ה ישכון עם ישראל וישרה שכינתו עליהם, ויהיו ישראל דבוקים בה' יתברך, שזה תכלית הכל, כיוון שתכלית כל התורה ותרי"ג מצוות היא "ובו תדבק", שיהודי יהיה דבוק בה' יתברך.

וזה ענין פרשה זו, שבה התפלל משה רבנו וביקש על כל המצבים של יהודי, הן בסור מרע, שיוכל להתגבר על כל המכשולים, והן בעשה טוב, שיוכל למלא תכלית שליחותו להיות דבוק בה' יתברך, בבחינת "ושכנתי בתוכם". ועל כן פסוקים אלו הם ספר חשוב בפני עצמו בתורה, אף שלא נאמרו בהם צוות שבפועל, אבל הם מלמדים את תכלית כל התורה והמצוות, שהיא תורה בפני עצמה כמו קיום המצוות, שאין לך תורה גדולה מזו המלמדת את תכלית התורה והמצוות.