בייבי בום: דווקא בזמן המלחמה - מדוע הייתה עלייה משמעותית בלידות בישראל?

מאז תחילת המלחמה לפני כשנה וחמישה חודשים עלה משמעותית מספר הלידות, לעומת השנה שקדמה לה. על פי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, רבות מהיולדות הרו בחודשים הראשונים שאחרי פרוץ המלחמה.

מיד עם פרוץ המלחמה גויס הדר רפאל (34) מרמת גן למילואים בצו 8. אשתו, שיר נוי פיינר (34), נותרה לבדה בבית עם שני ילדיהם, סול (חמש) ואופק (שנה ושמונה חודשים), שהיה אז בן שלושה חודשים בלבד. "אלו היו ימים לא פשוטים עבור המדינה ועבורנו בבית", סיפרה פיינר בראיון לידיעות אחרונות. "מצאתי את עצמי בחופשת הלידה של אופק, עם שני ילדים קטנים, ובעל במילואים". אבל על אף הקשיים, לפני כחודשיים הביאו השניים לעולם את בתם השלישית, ליבי.

"גדלתי על ערכי הציונות ואהבת הארץ", סיפרה פיינר. "סבי וסבתי ז"ל היו שורדי שואה, ואבי ז"ל היה נווט בחיל האוויר ששירת בכל מלחמות ישראל. עוד כשהייתי מאושפזת בימי משכב הלידה בשיבא, וגם לאחר מכן כשהשתחררנו הביתה, מצאנו את עצמנו בלילות רצים עם שלושה קטנטנים על הידיים למרחב מוגן. להביא ילדים בתקופת מלחמה זו מציאות לא קלה עבורם ועבורנו, שמלווה בדאגות רבות. אבל יש בנו תקווה שהמדינה תצלח את התקופה הזאת והילדים יוכלו לחוות גם חיים שלא בצל מלחמה. זו החוזקה שלנו כעם חזק ששרד מלחמות והקים משפחות למרות קשיים, אובדן ועצב".

מדוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת עולה שמספר הלידות מאז תחילת המלחמה גבוה ממספרן בתקופה המקבילה בשנה שלפני כן. כך למשל, נרשמה עלייה של כ-7% במספר הלידות בהשוואה לשנה הקודמת.

העלייה במספר הלידות בולטת במיוחד על רקע הירידה שנרשמה בשלוש השנים שקדמו למלחמה במספר הלידות. עם זאת, בעקבות פרוץ המלחמה חלה עלייה משמעותית במספרן. גם בחודשים שלאחר בדיקת מרכז המחקר והמידע של הכנסת, נראה שהמגמה נמשכת, והנתונים מצביעים על כך שהעלייה במספר הלידות נמשכת גם כיום.

בחודשים האחרונים דיווחו בתי החולים ברחבי הארץ שמחלקות היולדות מלאות, ונראה שתופעת ה"בייבי בום" – מונח שהוטבע בעקבות העלייה החדה בילודה שאירעה בארה"ב לאחר מלחמת העולם השנייה – באה לידי ביטוי גם בישראל בעקבות המלחמה.

"על אף הקושי הבלתי נתפס בשנה האחרונה, אנו רואים כיצד עם ישראל בוחר לצמוח מתוך השכול. עלייה בלידות היא עדות לכוח הפנימי שלנו וליכולת ליצור חיים חדשים גם בזמנים הקשים ביותר", אמרה ח"כ פנינה תמנו שטה לעיתון בעקבות ממצאי הדוח.

מורן בוזגלו (40), מורה לפילאטיס מתל אביב, ובעלה שימי (35) הביאו לפני כארבעה חודשים לעולם את בנם הבכור. בוזגלו נכנסה להיריון כמה חודשים אחרי פרוץ המלחמה, ולדבריה ההחלטה להביא ילד לעולם התקבלה לא רק למרות המלחמה – אלא גם בגללה. "זה נתן איזשהו אור ושפיות בתקופה חשוכה", הסבירה בהמשך הכתבה. "מצד שני, היו גם חרדות וחששות. שאלתי את עצמי מה יקרה כשהוא יגיע לגיל גיוס. זה הכניס המון פחד, אבל החלטנו ללכת על זה למרות הכול. אחרי שלקחו לנו כל כך הרבה חיים, זה הרגיש נכון להביא חיים לעולם".

בלילה שבו ילדה בוזגלו נרשם עומס חריג בחדרי הלידה. "רק בבית החולים ליס היו יותר מ-50 לידות, ונאלצו לפתוח מחלקה נוספת", תיארה. לצד השמחה וההתרגשות, קשה היה להתעלם מהמציאות הביטחונית: "דקות ספורות אחרי הלידה נשמעה אזעקה. למזלנו, זה היה מקום ממוגן. אבל כן, זה ממש להביא ילד בצל המלחמה, וכשיש אזעקות – לרדת איתו למקלטים".

רותם (30) וחנן (32) ששון מרחובות כבר היו הורים לבנם הבכור, איתמר, שהיה בן חודש וחצי כשפרצה המלחמה. באותו יום הוקפץ חנן למילואים, ומאותו רגע השניים לא התראו חודשיים שלמים. "דיברנו רק במכתבים", סיפרה רותם. "שלחתי לו תמונות כדי שיראה איך הבן שלו נראה, לא הייתה תקשורת בכלל". מאז, עשה חנן יותר מ-300 ימי מילואים, תחילה בעזה ובהמשך בלבנון.

בתקופה של התרעננות מהמלחמה, נכנסה רותם להיריון שני. "אמרתי לו שאני רוצה שנביא עוד ילד. דווקא עכשיו בתקופת המלחמה הרגשנו שאנחנו רוצים להרחיב את המשפחה". רותם נזכרת ברגע שבו גילתה שהיא בהיריון: "זה היה כשהוא היה בעזה. חיכיתי שבועיים עד שייצא להתרעננות כדי לספר לו". תחילה קיוותה שההיריון אולי ישאיר את חנן בבית, אבל עבור חנן זו הייתה סיבה נוספת להמשיך ולהילחם על הבית. "הוא הרגיש שהוא נלחם על העתיד של הילדים, כדי שהם לא יצטרכו להילחם כשיגדלו", סיכמה.