חוק לישראל
חוק לישראל - פרשת קורח, יום ראשון
חוק לישראל לקריאה נוחה וברורה - פרשת קורח, יום ראשון בשבוע. כולל חלקי תורה, נביאים, כתובים, משנה, גמרא, זוהר, מוסר והלכה
- הידברות
- פורסם י"ז שבט התשפ"ה

תורה
טז (א) וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן: וְאִתְפְּלֵג קֹרַח בַּר יִצְהָר בַּר קְהָת בַּר לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בַּר פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן:
(ב) וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם: וְקָמוּ לְאַפֵּי משֶׁה וְגֻבְרַיָא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל מָאתָן וְחַמְשִׁין רַבְרְבֵי כְנִשְׁתָּא מְעַרְעֵי זְמַן אֱנָשִׁין דִשְׁמָא:
(ג) וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְהוָה: וְאִתְכְּנָשׁוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַאֲמָרוּ לְהוֹן סַגִי לְכוֹן אֲרֵי כָל כְּנִשְׁתָּא כֻּלְהוֹן קַדִישִׁין וּבֵינֵיהוֹן שַׁרְיָא שְׁכִנְתָּא דַיְיָ וּמָא דֵין אַתּוּן מִתְרַבְרְבִין עַל קְהָלָא דַיְיָ:
(ד) וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו: וּשְׁמַע משֶׁה וּנְפַל עַל אַפּוֹהִי:
(ה) וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַע יְהוָה אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו: וּמַלִיל עִם קֹרַח וְעִם כָּל כְּנִשְׁתֵּהּ לְמֵימַר בְּצַפְרָא וִיהוֹדַע יְיָ יָת דְכָשַׁר לֵהּ וְיָת דְקַדִישׁ וִיקָרֵב לָקֳדָמוֹהִי וְיָת דִי יִתְרְעֵי בֵהּ יְקָרֵב לְשִׁמוּשֵׁהּ:
(ו) זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ: דָא עַבִידוּ סָבוּ לְכוֹן מַחְתְּיָן קֹרַח וְכָל כְּנִשְׁתֵּהּ:
נביאים שמואל א פרק יא
(יד) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל וּנְחַדֵּשׁ שָׁם הַמְּלוּכָה: וַאֲמַר שְׁמוּאֵל לְעַמָּא אִיתוֹ וְנֵזִיל לְגִלְגְלָא וּנְחָדַת תַּמָּן מַלְכוּתָא :
(טו) וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם הַגִּלְגָּל וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת שָׁאוּל לִפְנֵי יְהוָה בַּגִּלְגָּל וַיִּזְבְּחוּ שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים לִפְנֵי יְהוָה וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל עַד מְאֹד: וַאֲזַלוּ כָּל עַמָּא לְגִלְגְלָא וְאַמְלִיכוּ תַמָּן יַת שָׁאוּל קֳדָם יְיָ בְּגִלְגָּלָא וּנְכִיסוּ תַּמָּן נִכְסַת קוּדְשִׁין קֳדָם יְיָ וְחַדִּיִ תַמָּן שָׁאוּל וְכָל אֱנָשֵׁי יִשְּׂרָאֵל עַד לַחֲדָא:
יב (א) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל הִנֵּה שָׁמַעְתִּי בְקֹלְכֶם לְכֹל אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לִי וָאַמְלִיךְ עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ: וַאֲמַר שְׁמוּאֵל לְכָל יִשְּׂרָאֵל הָא קַבֵּילִית לְמֵימְרֵכוֹן לְכָל דִּי אֲמַרְתּוּן לִי וְאַמְלֵיכִית עֲלֵיכוֹן מַלְכָּא:
(ב) וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵיכֶם וַאֲנִי זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי וּבָנַי הִנָּם אִתְּכֶם וַאֲנִי הִתְהַלַּכְתִּי לִפְנֵיכֶם מִנְּעֻרַי עַד הַיּוֹם הַזֶּה: וּכְעַן הָא מַלְכָּא מְדַבֵּר בְּרֵישֵׁכוֹן וַאֲנָא קָשִׁישׁ וְסָבִית וּבָנַי הָא אִינּוּן עִמְּכוֹן וַאֲנָא הַלִיכִית קֳדָמֵיכוֹן מִזְעִירַי עַד יוֹמָא הָדֵין:
(ג) הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד יְהוָה וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם: הָא עַד דִּי אֲנָא קְיַים אַסְהִידוּ בִי קֳדָם יְיָ וְקָדָם מְשִׁיחֵיהּ יַת תּוֹרָא דְּמַן דַּבָּרִית וְחַמְרָא דְּמַן שְׁחָרִית וְיַת מַן עֲשָׁקִית וְיַת מַן אֲנָסִּית וּמִיַד מַן קַבְּלִית מָמוֹן דִּשְׁקַר וּכְבָשִׁית עֵינַי בְּדִינָא מִנֵיהּ וְאָתֵיב לְכוֹן:
(ד) וַיֹּאמְרוּ לֹא עֲשַׁקְתָּנוּ וְלֹא רַצּוֹתָנוּ וְלֹא לָקַחְתָּ מִיַּד אִישׁ מְאוּמָה: וְאָמְרוּ לָא עֲשַׁקְתַּנָא וְלָא אֲנַסְתַּנָא וְלָא קַבֵּילְתָּא מִיַּד אֱנַשׁ מִדָעַם:
כתובים תהילים פרק ב
(ז) אֲסַפְּרָה אֶל חֹק יְהוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ: אֶשְׁתְּעֵי קְיָמָא דַיְיָ אֲמַר חֲבִיב כְּבַר לְאַבָּא לִי אַנְתְּ זַכָּאָה כְּאִלוּ יוֹמָא דֵין בְּרֵיתָךְ:
(ח) שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ: בְעֵי מִנִי וְאֶתֵּן נִכְסֵי עַמְמַיָא אַחְסַנְתָּךְ וַאֲחוּדָתָךְ שִׁלְטוֹנֵי סְיָפֵי אַרְעָא:
(ט) תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם: תְּתַבְּרִנוּן הֵיךְ בְּחוּטְרָא דְפַרְזְלָא הֵיךְ מָאן דִפְחַר תִּתְרְעִנוּן:
(י) וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ הִוָּסְרוּ שֹׁפְטֵי אָרֶץ: וּכְדֵין מַלְכַיָא אַשְּׂכִּלוּ קַבִּילוּ מַרְדוּתָא נְגִידֵי אַרְעָא:
(יא) עִבְדוּ אֶת יְהוָה בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה: פְּלָחוּ קֳדָם יְיָ בְּדַחֲלָא וְצַלוּ בִּרְתִיתָא:
(יב) נַשְּׁקוּ בַר פֶּן יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ כִּי יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ אַשְׁרֵי כָּל חוֹסֵי בוֹ: קַבִּילוּ אוּלְפָנָא דִלְמָא יִרְגֵיז וּתְהוֹבְדוּן אוּרְחָא מְטוּל דְיֵיחוֹר כִּזְעֵר רוּגְזֵיהּ טוּבֵיהּ לְכָל דְסָבְרִין בְּמֵימְרֵיהּ:
משנה שביעית פרק ה
א. בְּנוֹת שׁוּחַ, שְׁבִיעִית שֶׁלָּהֶן, שְׁנִיָּה, שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת לְשָׁלשׁ שָׁנִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַפַּרְסָאוֹת, שְׁבִיעִית שֶׁלָּהֶן, מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת לִשְׁתֵּי שָׁנִים. אָמְרוּ לוֹ, לֹא אָמְרוּ, אֶלָּא בְנוֹת שׁוּחַ:
ברטנורה (א) בנות שוח. תאנים לבנות המגדלות מג' שנים לג' שנים: שביעית שלהם שנה שניה. של שמיטה דפירות החונטים בשביעית אין נגמר בישולן עד שנה שניה של שמיטה שהיא ג' לחניטה ואז נוהג בהן דין שביעית דבתר חנטה אזלינן: פרסיות. מין תאנים העושים משתי שנים לשתי שנים, ואין הלכה כר' יהודה:
ב. הַטּוֹמֵן אֶת הַלּוֹף בַּשְּׁבִיעִית, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, לֹא יִפְחוֹת מִסָאתַיִם, עַד גֹּבַהּ שְׁלשָׁה טְפָחִים, וְטֶפַח עָפָר עַל גַּבָּיו. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא יִפְחוֹת מֵאַרְבָּעָה קַבִּים, עַד גֹּבַהּ טֶפַח, וְטֶפַח עָפָר עַל גַּבָּיו. וְטוֹמְנוֹ בִּמְקוֹם דְּרִיסַת אָדָם:
ברטנורה (ב) הטומן את הלוף. מין ממיני הבצלים שרגילים לטמנן בארץ: לא יפחות מסאתים. משום דמחזי כזורע, עד שיטמין מהם סאתים בחפירה אחת על גובה ג' טפחים שלא יהיו מפוזרים, אלא יהיה גובה הכרי והצבור שלשה טפחים, וטפח עפר על גבי הכרי: וטומנו במקום דריסת האדם. כדי שלא יצמח. והלכה כחמים:
ג. לוֹף שֶׁעָבְרָה עָלָיו שְׁבִיעִית, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם לָקְטוּ הָעֲנִיִּים אֶת עָלָיו, לָקָטוּ. וְאִם לָאו, יַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן עִם הָעֲנִיִּים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אִם לָקְטוּ הָעֲנִיִּים אֶת עָלָיו, לָקָטוּ. וְאִם לָאו, אֵין לָעֲנִיִּים עָלָיו חֶשְׁבּוֹן:
ברטנורה (ג) לוף שעברה עליו שביעית. ונכנסה עליו שמינית שהוא מתקיים זמן מרובה בארץ במחובר: אם לקטו עניים את עליו לקטו. דעלי הלוף יש להן ביעור ועיקרו אין לו ביעור כדתנן לקמן בפרק ז', הלכך אם לקטו עניים את עליו בשביעית לקטו, ואם לאו ונכנסו לשמינית וגדלו העלין ונמצאו גידולי שביעית ושמינית מעורבין יחד: יעשה חשבון. וישער כמה גדל מהן בשביעית ויתן לעניים. דרבי אליעזר סבר כרבי יהודה, דאמר לקמן עניים אוכלים אחר ביעור ולא עשירים: רבי יהושע אומר אין לעניים עמו חשבון. דסבר כרבי יוסי, דאמר לקמן אחד עניים ואחד עשירים אוכלים אחר הביעור. והלכה כרבי יהושע:
ד. לוֹף שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית, שֶׁנִכְנַס לַשְּׁבִיעִית, וְכֵן בְּצָלִים הַקֵּיצוֹנִים, וְכֵן פּוּאָה שֶׁל עִדִּית, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, עוֹקְרִין אוֹתָן בְּמַאֲרוּפוֹת שֶׁל עֵץ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בְּקַרְדֻּמּוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת. וּמוֹדִים בְּפוּאָה שֶׁל צְלָעוֹת, שֶׁעוֹקְרִין אוֹתָה בְּקַרְדֻּמּוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת:
ברטנורה (ד) לוף של ערב שביעית. שנשלם מערב שביעית ולא הוסיף צמחים בשביעית, שאם הוסיף צמחים בשביעית אסור לעקרו משום הפסד פרי: הקיצונים. יש מפרשים שנזרעו בקיץ, ויש מפרשים מיוחדות לקיץ שהן יבשות מאד: פואה של עידית. הגדילה בשדה שמינה: פואה. צבע אדום שקורין רוי''א בלע''ז: במארופות של עץ. במרה שחופרים בו את הקרקע של עץ, ולא של ברזל שלא יראה כעובד את הארץ: בקרדומות של מתכות. ולא חיישינן דלמא מחזי כעבודה: בפואה של צלעות. כמו סלעות בסמ''ך, פואה הגדילה בין הסלעים, כיון דאין דרך לזרוע שם לא מחזי כעובד את הארץ. פירוש אחר, צלעות כמו ולצלע המשכן (שמות כו), כלומר, צדי השדה שאין דרך לזרוע שם:
ה. מֵאֵימָתַי מֻתָּר אָדָם לִקַּח לוֹף בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִיָּד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מִשֶּׁיִּרְבֶּה הֶחָדָשׁ:
ברטנורה (ה) רבי יהודה אומר מיד. ואף על גב דבשאר ירקות מודה רבי יהודה דאסור עד שיעשה כיוצא בו, בלוף הואיל וצריך לעקרו לבית שמאי במארופית של עץ, ולבית הלל בקרדומות של מתכות, ואין דרך לעקרו בשביעית אלא על ידי שינוי, הלכך במוצאי שביעית לא שכיח דאיסורא, ומשום הכי מותר מיד, אבל ירק שלא גזרו שלא לתלשו כי אורחיה, שכיח נמי דאיסורא בשמינית, לפיכך אסור עד שיעשה כיוצא בו: משירבה החדש. בירושלמי מפרש דהיינו מן הפסח ואילך. והלכה כחכמים:
ו. אֵלּוּ כֵלִים שֶׁאֵין הָאֻמָּן רַשַּׁאי לְמָכְרָם בַּשְּׁבִיעִית, מַחֲרֵשָׁה וְכָל כֵּלֶיהָ, הָעוֹל, וְהַמִּזְרֶה, וְהַדֶּקֶר. אֲבָל מוֹכֵר הוּא מַגַּל יָד וּמַגַּל קָצִיר, וַעֲגָלָה וְכָל כֵּלֶיהָ. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁמְּלַאכְתּוֹ מְיֻחֶדֶת לַעֲבֵרָה, אָסוּר. לְאִסוּר וּלְהֶתֵּר, מֻתָּר:
ברטנורה (ו) שאין האומן רשאי למוכרן בשביעית. למי שהוא חשוד על השביעית, אבל למי שאינו חשוד שרי, דאינו קונה אלא להצניע עד [אחר] שביעית: מזרה. שזורין בו התבואה בגורן: דקר. כמין יתד של ברזל שקורין קולטר''ו בלע''ז והוא עשוי לחפור בו את הקרקע לשון וידקור את שניהם (במדבר כה): מגל יד ומגל קציר ועגלה. מותרין שמא הוא [רוצה] לקצור מן ההפקר ולהביא בעגלה למאכל ביתו ואין אסור אלא להביא הרבה לעשות אוצר:
ז. הַיּוֹצֵר, מוֹכֵר חָמֵשׁ כַּדֵּי שֶׁמֶן וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה כַּדֵּי יַיִן, שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ לְהָבִיא מִן הַהֶפְקֵר. וְאִם הֵבִיא יוֹתֵר מִכָּאן, מֻתָּר. וּמוֹכֵר לַנָּכְרִי בָּאָרֶץ, וּלְיִּשְׂרָאֵל בְּחוּצָה לָאָרֶץ:
ברטנורה (ז) היוצר. אומן העושה כלי חרס מוכר אפילו לחשוד על השביעית, חמש כדי שמן, וחמש עשרה כדי יין, וליכא למיחש שמא רוצה כולם לשמן או כולם ליין שניכרים הן אותם של יין מאותם של שמן, שהעפר שעושים ממנו כדי יין אינו דומה לעפר שעושים ממנו כדי שמן: ואם הביא יותר מכאן מותר. ולא חיישינן שמא מן המשומר דשביעית הביא: מוכר לנכרי בארץ. ולא חיישינן שמא יחזור הנכרי וימכרם לישראל החשוד: ולישראל בחוצה לארץ. ולא חיישינן שמא יוליכם בארץ, אי נמי שמא יכניס לתוכן יין ושמן של שביעית שהביא מארץ ישראל, דלא החמירו חכמים כל כך:
ח. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִמְכֹּר לוֹ פָרָה חוֹרֶשֶׁת בַּשְּׁבִיעִית. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְשָׁחֳטָהּ. מוֹכֵר לוֹ פֵּרוֹת בְּשָׁעַת הַזְּרַע, וּמַשְׁאִיל לוֹ סְאָתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ גֹּרֶן, וּפוֹרֵט לוֹ מָעוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ פּוֹעֲלִים. וְכֻלָּן, בְּפֵרוּשׁ, אֲסוּרִין:
ברטנורה (ח) שהוא יכול לשחטה. ובכל דהוא דמצינן למתלי תלינן, ובית שמאי סברי דאין דרך כלל לשחוט פרה העומדת לחרישה: אפילו בשעת הזרע. ולא אמרינן ודאי לזריעה הוא לוקח דתלינן לאכילה הוא רוצה: שיש לו גורן. ולא חיישינן שמא מודד להכניס לאוצר, דאיכא למתלי דלטחינה הוא מודד: ופורט לו מעות. מחליף לו מעות בפרוטות: אף על פי שהוא יודע שיש לו פועלים. ונמצא מסייע ידי עוברי עבירה, דאמרינן שמא לשאר צרכיו הוא צריך: וכולם. אם פירש שלדבר אסור רוצה אותם אסור:
ט. מַשְׁאֶלֶת אִשָּׁה לַחֲבֶרְתָּהּ הַחֲשׁוּדָה עַל הַשְּׁבִיעִית, נָפָה וּכְבָרָה, וְרֵחַיִם וִתַנּוּר. אֲבָל לֹא תָבוֹר וְלֹא תִטְחַן עִמָּהּ. אֵשֶׁת חָבֵר, מַשְׁאֶלֶת לְאֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ, נָפָה וּכְבָרָה, וּבוֹרֶרֶת וְטוֹחֶנֶת וּמַרְקֶּדֶת עִמָּהּ. אֲבָל מִשֶּׁתַּטִּיל הַמַּיִם, לֹא תִגַּע אֶצְלָהּ, שֶׁאֵין מַחֲזִיקִין יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה. וְכֻלָּן לֹא אָמְרוּ אֶלָּא מִפִּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. וּמַחֲזִיקִין יְדֵי נָכְרִי בַּשְּׁבִיעִית, אֲבָל לֹא יְדֵי יִשְׂרָאֵל. וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם:
ברטנורה (ט) החשודה על השביעית. לאכול פירות שביעית אחר הביעור בלא ביעור: נפה. שאני אומר לספור בה מעות היא לוקחת: כברה. שאני אומר לכבור בה את החול: רחיים. דשמא לטחון בהן סמנין: תנור. שמא לייבש בו אונין של פשתן: ולא תטחן עמה. שאסור לסייע ידי עוברי עבירה: ובוררת וטוחנת עמה. ולא אסרו הכא באשת עם הארץ החשודה על המעשרות כדאסרו בחשודה על השביעית משום דרוב עמי הארץ מעשרים הן: אבל משתטיל המים. בעיסה: לא תגע עמה. לפי שמשגלגלה הוטבלה לחלה וקא מיטמאה מחמת כלים טמאים, שהרי הוכשרה לקבל טומאה וזו מסייעתה לגלגל ואסור לגרום טומאה לחלה: וכולן לא אמרו. לא התירו להשאילן כלים ולסייען בלא שעת עבירה עצמה אלא משום דרכי שלום: מחזיקין ידי נכרי. אגב גררא דדרכי שלום תנא ליה הכא ומפורש לעיל בפ''ד:
גמרא ברכות דף ל''ד ע''א
אָמַר רִבִּי חִיָּיא בַר אַבָּא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּן לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לְמַשִּׂיא בִתּוֹ לְתַלְמִיד חָכָם וּלְעוֹשֶׂה פַרְקְמַטְיָא לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים וְלִמְהַנֶּה תַלְמִידֵי חֲכָמִים מִנְּכָסָיו אֲבָל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים עַצְמָן (ישעי' ס''ד) עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֶּה לוֹ. וְאָמַר רִבִּי חִיָּיא בַר אַבָּא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּן לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֲבָל לְעוֹלָם הַבָּא עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ. וּפְלִיגָא דִשְׁמוּאֵל. דְאָמַר שְׁמוּאֵל אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכִיּוֹת בִּלְבָד. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט''ו) כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ. וְאָמַר רִבִּי חִיָּיא בַר אַבָּא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּן לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לְבַעֲלֵי תְשׁוּבָה אֲבָל צַדִּיקִים גְּמוּרִים עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ וּפְלִיגָא דְרִבִּי אַבְהוּ דְאָמַר רִבִּי אַבְהוּ מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְשׁוּבָה עוֹמְדִים צַדִּיקִים גְּמוּרִים אֵינָם עוֹמְדִין שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' נ''ז) שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב לָרָחוֹק בְרֵישָׁא וְהָדָר לַקָּרוֹב. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לָךְ מָאי רָחוֹק שֶׁהָיָה רָחוֹק מִדְּבַר עֲבֵירָה מֵעִיקָרָא וּמָאי קָרוֹב שֶׁהָיָה קָרוֹב לִדְבַר עֲבֵירָה וְנִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ הַשְׁתָּא. מָאי עַיִן לֹא רָאֲתָה. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי זֶה יַיִן הַמְּשׁוּמָר בַּעֲנָבָיו מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר זֶה עֵדֶן שֶׁלֹּא שָׁלְטָה בוֹ עֵין כָּל בִּרְיָה שֶׁמֶּא תֹּאמַר אָדָם הָרִאשׁוֹן הֵיכָן הָיָה בְגַן. וְשֶׁמֶא תֹּאמַר הוּא גַן הוּא עֵדֶן תַּלְמוּד לוֹמַר (בראשית ב') וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן. גַּן לְחוּד וְעֵדֶן לְחוּד:
רש''י לא נתנבאו. הטובות והנחמות: עין לא ראתה. לא נראית ולא נגלית לשום נביא: רחוק. שהיה רחוק כל ימיו מן העבירה דהיינו צדיק מעיקרו:
זוהר קרח דף קע''ו ע''א
וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְגוֹמֵר. רִבִּי אַבָּא פָּתַח (תהלים יט) הַנֶחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנוֹפֶת צוּפִים. כַּמָּה עִלָּאִין פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְתָא כַמָּה יַקִּירִין אִינוּן תְּאִיבִין אִינוּן לְעֵילָא תְּאִיבִין אִינוּן לְכֹלָא בְּגִין דְּאִינוּן שְׁמָא קַדִּישָׁא וְכָל מָאן דְאִשְׁתְּדַל בְאוֹרַיְיתָא אִשְׁתְּדַל בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא וְאִשְׁתְּזִיב מִכֹלָא אִשְׁתְּזִיב בְּעַלְמָא דֵין וְאִשְׁתְּזִיב בְּעַלְמָא דְאָתֵי. תָּא חֲזֵי כָל מָאן דְּאִשְׁתְּדַל בְּאוֹרַיְתָא אָחִיד בְּאִילָנָא דְחַיֵּי כֵּיוָן דְּאָחִיד בֵּיהּ בְּכֹלָא אָחִיד דִּכְתִּיב (משלי ג) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּה וְגוֹמֵר. רִבִּי יִצְחָק אָמַר כָּל מָאן דְּיִשְׁתְּדַל בְאוֹרַיְיתָא חִירוּ אִית לֵיהּ מִכֹלָא חִירוּ מִמִּיתָה כְמָה דְאַמְרָן בְּגִין דְּחִירוּ עָלֵיהּ שַׁרְיָא וְאָחִיד בֵּיהּ. אִילוּ יִשְׂרָאֵל מִתְעַטְרִין בְּאוֹרַיְתָא יִשְׁתְּזִיבוּ מִכֹלָא וְלָא יִשְׁתְּכָחוּ בְגָלוּתָא וְדָא הוּא דִכְתִּיב (אִילוּ יִשְׂרָאֵל מִנַטְּרִין אוֹרַיְתָא יִשְׁתְּזִיבוּ מִכֹּלָא וְלָא יִשְׁתַּכְּחוּ בְגָלוּתָא כְתִיב) (שמות לב) חָרוּת עַל הַלֻּחוֹת אַל תִּקְרֵי חָרוּת אֶלָּא חֵירוּת וְחֵירוּת דָא (אוּקְמוּהָ) בְאוֹרַיְתָא אִשְׁתְּכַח אוֹרַיְיתָא אִיהִי חֵילָא דִימִינָא כְמָה דְאַתְּ אָמֵר (דברים לג) מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ וּשְׂמָאלָא אִתְכְלִיל בִּימִינָא מָאן דְּעָבִיד יְמִינָא שְׂמָאלָא וּשְׂמָאלָא יְמִינָא הָא אִיהוּ כְאִילוּ חָרִיב עַלְמָא. תָא חֲזֵי אַהֲרֹן יְמִינָא. לֵיוָאֵי שְׂמָאלָא. קֹרַח בָּעָא לְמֶעְבַּד חִלּוּפָא דִימִינָא לִשְׂמָאלָא בְגִין כַּךְ אִתְעֲנָשׁ וְלָא עוֹד אֶלָּא דְאִשְׁתְּכַח בֵּיהּ לִישָׁנָא בִישָׁא וְאִתְעֲנָשׁ בְּכֹלָא. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר שְׂמָאלָא אִתְכְּלִיל תָּדִיר בִּימִינָא קֹרַח בָּעָא לְאַחְלְפָא תִקּוּנָא דִלְעֵילָא וְתַתָּא בְגִין כַּךְ אִתְאֲבִיד מֵעֵילָא וְתַתָּא. וַיִקַּח קֹרַח. מַאי וַיִּקַּח נְסִיב עֵיטָא בִּישָׁא לְגַרְמֵיה כָּל דְרָדַף בָּתַר דְלָאוֹ דִילֵיהּ אִיהוּ עָרִיק מִקָּמֵיהּ וְלֹא עוֹד אֶלָּא מַה דְאִית בֵּיהּ אִתְאֲבִיד מִנֵּיהּ. קֹרַח רָדִיף בָּתַר דְּלָאו דִילֵיּה דִידֵיהּ אָבִיד וְאַחֲרָא לָא רָוַוח. קֹרַח אָזַל בְּמַחְלוֹקֶת מַאי מַחְלוֹקֶת פְּלוּגְתָּא פְּלוּגְתָּא דִלְעֵילָא וְתַתָּא וּמָאן דְּבָעֵי לְאַפְלָגָא תִקּוּנָא דְעַלְמָא יִתְאֲבִיד מִכֻלְּהוּ עַלְמִין. מַחְלוֹקֶת פְלוּגְתָּא דְשָׁלוֹם וּמָאן דְּפָלִיג עַל שָׁלוֹם פָּלִיג עַל שְׁמָא קַדִּישָׁא בְגִין דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא שָׁלוֹם אִקְרֵי. תָּא חֲזֵי לֵית עַלְמָא קָאִים אֶלָּא עַל שָׁלוֹם כַּד בָּרָא קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא עַלְמָא לָא יָכִיל לְאִתְקַיְימָא עַד דְּאָתָא וְשָׁרָא עָלַיְיהוּ שָׁלוֹם וּמָאי הוּא שַׁבָּת דְאִיהוּ שְׁלָמָא דְעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי וּכְדֵין אִתְקְיָים עַלְמָא וּמָאן דְפָלִיג עָלֵיהּ יִתְאֲבִיד מֵעַלְמָא. צְלָפְחָד פָּלִיג עַל שַׁבָּת דְּהָוָה מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים וּמָאן אִינוּן עֵצִים אִינוּן אִילָנִין אַחֲרָנִין כִּדְקַאמְרָן וְאִינוּן מִלִּין (ס''א אִילָנִין) דְּחוֹל וְחוֹל בַּקֹּדֶשׁ לָא שַׁרְיָא (מִכָּאן וּלְהָלְאָה מִלֵּי דְחוֹל בְּשַׁבָּת אָסִיר וַדָּאי) דְפָלִיג עַל שְׁלָמָא דְעַלְמָא. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר כְּתִיב (תהלים קיט) שָׁלוֹם רָב לְאוֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְגוֹמֵר. אוֹרַיְיתָא הוּא שָׁלוֹם דִּכְתִּיב (משלי ג) וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם:
תרגום הזוהר
וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר וְגוֹ': רַבִּי אַבָּא פָּתַח (תהלים י''ט) הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבָשׁ וְנוֹפֶת צוּפִים. כַּמָּה עֶלְיוֹנִים הֵם דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, כַּמָּה יְקָרִים הֵם, נֶחֱמָדִים הֵם לְמַעְלָה, נֶחֱמָדִים הֵם לַכֹּל. מִשּׁוּם שֶׁהֵם הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וְכָל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, מִשְׁתַּדֵּל בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וְנִצָל מִכָּל רָע, נִצָל בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנִצָל בָּעוֹלָם הַבָּא. בֹּא וּרְאֵה, כָּל מִי שֶׁעוֹסֵק הַתּוֹרָה, אָחוּז בְּעֵץ הַחַיִּים, וְכֵיוָן שֶׁהוּא אָחוּז בְּעֵץ הַחַיִּים, הוּא אָחוּז בַּכֹּל שֶׁכָּתוּב (משלי ג) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְגוֹ'. רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כָּל מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, יֵשׁ לוֹ חֵירוּת מִכֹּל, חֵירוּת מִמָּוֶת, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, מִשּׁוּם שֶׁחֵרוּת, שֶׁהִיא בִּינָה, שׁוֹרֶה עָלָיו וַאֲחוּזָה בּוֹ. אִלּוּ הָיוּ יִשְׂרָאֵל מִתְעַטְּרִים בַּתּוֹרָה, הָיוּ נִצוֹלִים מִכֹּל, וְלֹא הָיוּ נִמְצָאִים בַּגָּלוּת. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ל''ב) חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת, אַל תִּקְרֵי חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, כִּי חֵירוּת זוֹ נִמְצֵאת בַּתּוֹרָה. הַתּוֹרָה הִיא כֹּחַ הַיָּמִין, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל''ג) מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ, וְהַשְּׂמֹאל נִכְלָל בַּיָּמִין. מִי שֶׁעוֹשֶׂה הַיָּמִין שְׂמֹאל וְהַשְּׂמֹאל יָמִין הוּא כְּאִלּוּ מַחֲרִיב הָעוֹלָם. בֹּא וּרְאֵה, אַהֲרֹן הוּא יָמִין, שֶׁהוּא חֶסֶד, הַלְּוִיִּם הֵם שְׂמָאלָא שֶׁהוּא גְּבוּרָה. קֹרַח רָצָה לַעֲשׂוֹת חִלּוּף הַיָּמִין לִשְׂמֹאל, שֶׁרָצָה הַכְּהוּנָה, שֶׁהוּא יָמִין, בִּשְׁבִיל הַלְּוִיִּם, שֶׁהֵם שְׂמֹאל, מִשּׁוּם זֶה נֶעֱנָשׁ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּמְצָא בּוֹ לָשׁוֹן הָרַע, שֶׁדִּבֵּר עַל מֹשֶׁה, וְנֶעֱנָשׁ בַּכֹּל. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, הַשְּׂמֹאל נִכְלָל תָּמִיד בַּיָּמִין שֶׁזֶּהוּ תִּקּוּנוֹ שֶׁל הַשְּׂמֹאל, קֹרַח רָצָה לְהַחֲלִיף הַתִּקּוּן שֶׁלְּמַעְלָה וּלְמַטָּה, שֶׁהָיָה רוֹצֶה בִּשְׁלִיטַת הַלְּוִיִּם שֶׁהֵם שְׂמֹאל, שֶׁלֹּא יִהְיוּ נִכְלָלִים בַּכֹּהֲנִים שֶׁהֵם יָמִין, מִשּׁוּם זֶה נֶאֱבָד מִמַּעְלָה וּמִמַּטָּה. וַיִּקַח קֹרַח וְכוּ': שׁוֹאֵל, מַהוּ וַיִּקַח. וּמֵשִׁיב, לָקַח עֵצָה רָעָה לְעַצְמוֹ. כָּל הָרוֹדֵף אַחַר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ הוּא בּוֹרֵחַ מִפָּנָיו, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, נֶאֱבָד מִמֶּנּוּ. קֹרַח רָדַף אַחַר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, שֶׁלּוֹ אָבַד, וְהָאַחֵר לֹא הִרְוִיחַ. קֹרַח הָלַךְ בְּמַחֲלוֹקֶת. מַהִי מַחֲלוֹקֶת, הַרְחָקָה וְדִיחוּי, הַרְחָקָה וְדִיחוּי שֶׁלְּמַעְלָה וּמַטָּה. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לִדְחוֹת תִּקּוּן הָעוֹלָם, יִהְיֶה נֶאֱבָד מִכָּל הָעוֹלָמוֹת. מַחֲלוֹקֶת, הִיא הַרְחָקָה וְדִיחוּי שֶׁל הַשָּׁלוֹם, וּמִי שֶׁחוֹלֵק עַל שָׁלוֹם, חוֹלֵק עַל שְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ, מִשּׁוּם שֶׁשְּׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ נִקְרָא שָׁלוֹם. בֹּא וּרְאֵה, אֵין הָעוֹלָם עוֹמֵד אֶלָּא עַל שָׁלוֹם. כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, לֹא הָיָה יָכוֹל לְהִתְקַיֵּם, עַד שֶׁבָּא וְהִשְׁרָה עֲלֵיהֶם שָׁלוֹם. וּמַה הוּא, הוּא שַׁבָּת, שֶׁהוּא שָׁלוֹם שֶׁל הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, וְאָז נִתְקַיֵּם הָעוֹלָם. וְעַל כֵּן, מִי שֶׁחוֹלֵק עַל הַשָּׁלוֹם, יֹאבַד מִן הָעוֹלָם. צְלָפְחָד חָלַק עַל הַשַּׁבָּת, שֶׁהָיָה מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים. וּמִי הֵם הָעֵצִים. אֵלּוּ הֵם אִילָנוֹת אֲחֵרִים שֶׁל הַשִּׁבְעִים שָׂרִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְאֵלּוּ הֵם דִּבְרֵי חוֹל, וְחוֹל אֵינוֹ שׁוֹרֶה בַּקֹּדֶשׁ, וְנִמְצָא שֶׁחָלַק עַל שְׁלוֹם הָעוֹלָם, שֶׁהוּא שַׁבָּת. שֶׁעֵרַב חוֹל בַּשַּׁבָּת. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, כָּתוּב (תהלים קי''ט) שָׁלוֹם רָב לְאוֹהֲבֵי תוֹרָתֶךְ וְגוֹ'. הַתּוֹרָה הִיא שָׁלוֹם, שֶׁכָּתוּב (משלי ג') וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם.
הלכה פסוקה
הרמב''ם הלכות תפלה פרק ט'
א. בָּעֶרֶב כָּל הָעָם יוֹשְׁבִין וְהוּא עוֹמֵד וְאוֹמֵר וְהוּא רַחוּם וְכוּלֵי בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְּבוֹרָךְ וְכוּ' וְהֵם עוֹנִין אַחֲרָיו בָּרךְ ה' הַמְּבוֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד. וּמַתְחִיל לִפְרוֹס עַל שְׁמַע וְאוֹמֵר קַדִּישׁ וְאַחַר כַּךְ הַכֹּל עוֹמְדִים וּמִתְפַּלְלִין בְּלַחַשׁ וּכְשֶׁמַּשְׁלִימִין אוֹמֵר קַדִּישׁ וְהֵם נִפְטָרִין וְאֵינוֹ חוֹזֵר לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם עַרְבִית לְפִי שֶׁאֵין תְּפִלַּת עַרְבִית חוֹבָה לְפִיכָךְ לֹא יְבָרֵךְ בְּרָכוֹת לְבַטָּלָה שֶׁאֵין כָּאן אָדָם שֶׁנִּתְחַיֵּיב בָּהֶם כְּדֵי לְהוֹצִיאוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ: ב. בְּלֵילֵי שַׁבָּתוֹת חוֹזֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר אַחַר שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ עִם הַצִבּוּר וּמִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם אֲבָל אֵינוֹ מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע אֶלָּא בְרָכָה אַחַת מֵעֵין שֶׁבַע וְכוּ' וְאוֹמֵר קַדִּישׁ וְנִפְטָרִין כָּל הָעָם: ג. וְלָמָּה תִּקְּנוּ חֲכָמִים זֶה מִפְּנֵי שֶׁרוֹב הָעָם בָּאִין לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית בְּלֵילֵי שַׁבָּתוֹת וְיִהְיֶה שָׁם מִי שֶׁנִּתְאַחַר לָבֹא וְלֹא הִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ וְיִשָׁאֵר לְבַדוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְיָבֹא לִידֵי סַכָּנָה. לְפִיכָךְ חוֹזֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר וּמִתְפַּלֵּל כְּדֵי שֶׁיִּתְעַכְּבוּ כָּל הָעָם עַד שֶׁיַּשְׁלִים הַמִּתְאַחֵר וְיֵצֵא עִמָּהֶם: ד. לְפִיכָךְ יוֹם טוֹב שֶׁחַל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת אוֹ יוֹם הַכִּפּוּרִים אוֹ רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֵין שְׁלִיחַ צִבּוּר הַיּוֹרֵד לִפְנֵי הַתֵּיבָה מַזְכִּיר עִנְיַן הַיּוֹם בִּבְרָכָה זוּ אֲבָל חוֹתֵם בָּהּ מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת בִּלְבַד לְפִי שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּיב הַיּוֹם בִּבְרָכָה:
מוסר
מספר חסידים סי' פ''ב פ''ג
בְּעוֹדְךְ חַי דְּרוֹשׁ הַתְּשׁוּבָה וְאַל תְּאַחֵר כִּי הַמָּוֶת בָּא פִתְאוֹם. אַל תַּרְבֶּה לְדַבֵּר מִבְּלִי זֵכֶר הַצוּר פֶּן יִקְשֶׁה הַלֵּב וְהַלֵּב הַקָּשֶׁה רָחוֹק מֵהָאֱלֹהִים. וְאַל תַּבִּיט בַּחֲטָאֵי בְנֵי אָדָם הַמַּמְשִׁיכִין זְמַן רָב בָּעוֹלָם וְלוֹמַר כְּבַר נִשְׁתַּכַּח וְנִשְׁתַּכְּחוּ חֲטָאֵיהֶם: אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס. אִישׁ חָסִיד צִוָּה לִבְנוֹ בִּפְטִירָתוֹ כְּשֵׁם שֶׁכִּבַדְתָּנִי בְּחַיָּי כַּךְ תְּכַבְדֵנִי לְאַחַר מוֹתִי וְקַיֵם מִצְוֹתַי וְתָלִין כַּעֲסְךָ לַיְלָה אֶחָת וַעֲצוֹר בְּרוּחֲךָ שֶׁלֹּא תְדַבֵּר כְּלַל בִּשְׁעַת הַכַּעַס:




