חוק לישראל - פרשת שלח, יום שלישי

תורה

(יא) לְמַטֵּה יוֹסֵף לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה גַּדִּי בֶּן סוּסִי: לְשִׁבְטָא דְיוֹסֵף לְשִׁבְטָא דִמְנַשֶׁה גַדִי בַּר סוּסִי:
(יב) לְמַטֵּה דָן עַמִּיאֵל בֶּן גְּמַלִּי: לְשִׁבְטָא דְדָן עַמִיאֵל בַּר גְמַלִי:
(יג) לְמַטֵּה אָשֵׁר סְתוּר בֶּן מִיכָאֵל: לְשִׁבְטָא דְאָשֵׁר סְתוּר בַּר מִיכָאֵל:
(יד) לְמַטֵּה נַפְתָּלִי נַחְבִּי בֶּן וָפְסִי: לְשִׁבְטָא דְנַפְתָּלִי נַחְבִּי בַּר וָפְסִי:
(טו) לְמַטֵּה גָד גְּאוּאֵל בֶּן מָכִי: לְשִׁבְטָּא דְגָד גְאוּאֵל בַּר מָכִי:

נביאים יהושע פרק ב

(יא) וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת: וּשְׁמַעְנָא וְאִתְמְסִי לִבָּנָא וְלָא אִשְׁתְּאַרַת עוֹד רוּחָא בֶּאֱנָשׁ מִן קֳדָמֵיכוֹן אֲרֵי יְיָ אֱלָהֲכוֹן הוּא אֱלָהָא דִשְׁכִנְתֵּיהּ בִּשְׁמַיָּא מִלְּעֵילָא וְשַׁלִּיט עַל אַרְעָא מִלְּרַע:
(יב) וְעַתָּה הִשָּׁבְעוּ נָא לִי בַּיהוָה כִּי עָשִׂיתִי עִמָּכֶם חָסֶד וַעֲשִׂיתֶם גַּם אַתֶּם עִם בֵּית אָבִי חֶסֶד וּנְתַתֶּם לִי אוֹת אֱמֶת: וּכְעַן קַיְּימוּ כְעַן לִי בְּמֵימְרָא דַיְיָ אֲרֵי עֲבַדִית עִמְּכוֹן טִיבוּ וְתַעְבְּדוּן אַף אַתּוּן עִם בֵית אַבָּא טִיבוּ וְתִתְּנוּן לִי אָת דִּקְשׁוֹט:
(יג) וְהַחֲיִתֶם אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי וְאֶת אַחַי וְאֶת (אחותי) אַחְיוֹתַי וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְהִצַּלְתֶּם אֶת נַפְשֹׁתֵינוּ מִמָּוֶת: וְתֵיחוֹן יַת אַבָּא וְיַת אִמָּא וְיַת אַחַי וְיַת אֲחָתַי וְיַת כָּל דִלְהוֹן וּתְשֵׁיזְבוּן יַת נַפְשָׁתָנָא מִמּוֹתָא:
(יד) וַיֹּאמְרוּ לָהּ הָאֲנָשִׁים נַפְשֵׁנוּ תַחְתֵּיכֶם לָמוּת אִם לֹא תַגִּידוּ אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה וְהָיָה בְּתֵת יְהוָה לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְעָשִׂינוּ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת: וַאֲמָרוּ לָהּ גֻּבְרַיָּא נַפְשָׁנָא מְסִירִין חֲלַף נַפְשָׁתְכוֹן לְמֵימַת אִם לָא תְחַווּן יַת פִּתְגָמַנָא דֵין וִיהֵי כַּד יִתֵּן יְיָ לָנָא יַת אַרְעָא וְנַעֲבֵיד עִמָּךְ טִיבוּ וּקְשׁוֹט:
(טו) וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת: וְשַׁלְשְׁלִתְנוּן בַאֲטוּנָא מִן חֲרַכָּא אֲרֵי בֵּיתַהּ בְּכּוֹתֵל שׁוּרָא וּבְשׁוּרָא הִיא יָתְבָה:

כתובים תהילים פרק עג

(ו) לָכֵן עֲנָקַתְמוֹ גַאֲוָה יַעֲטָף שִׁית חָמָס לָמוֹ: לְכַךְ כֵּן עֲטַרְתִּנוּן גֵיוְתָנוּתָא כְּלִילָא דִמְשַׁוְיָן בְּרֵישֵׁיהוֹן הִיא מִן חֲטוֹף דִילְהוֹן:
(ז) יָצָא מֵחֵלֶב עֵינֵמוֹ עָבְרוּ מַשְׂכִּיּוֹת לֵבָב: שְׁנָא מִן שׁוּמְנָא פַּרְצוּפֵיהוֹן עֲבַרוּ חוֹטְבֵיהוֹן חֲפוּרַת לִבָּא:
(ח) יָמִיקוּ וִידַבְּרוּ בְרָע עֹשֶׁק מִמָּרוֹם יְדַבֵּרוּ: יִתְמַקְמְקוּן מִן פִּטְמָא וִימַלְלוּן לְאַבְאָשָׁא וְלִטְלוּמָא מִן רוּם לִבְהוֹן יְמַלְלוּן:
(ט) שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ: שַׁוִיאוּ בְקַדִישֵׁי שְׁמַיָא פּוּמְהוֹן וְלִישָׁנְהוֹן מְצַלְהֲבָה בְּקַדִישֵׁי אַרְעָא:
(י) לָכֵן (ישיב) יָשׁוּב עַמּוֹ הֲלֹם וּמֵי מָלֵא יִמָּצוּ לָמוֹ: בְּכֵן תָּבוּ עַל עַמָיָא דַיָי לְאַלְקָיוּתְהוֹן וְיִמְחוֹנוּן בְּמַרְזוֹפִין וְדִמְעִין סַגִיעִין מָחֲתִין לְהוֹן:

משנה גיטין פרק ד

א. הַשׁוֹלֵחַ גֵּט לְאִשְׁתּוֹ וְהִגִּיעַ בַּשָּׁלִיחַ, אוֹ שֶׁשָּׁלַח אַחֲרָיו שָׁלִיחַ וְאָמַר לוֹ, גֵּט שֶׁנָּתַתִּי לָךְ בָּטֵל הוּא, הֲרֵי זֶה בָּטֵל. קָדַם אֵצֶל אִשְׁתּוֹ אוֹ שֶׁשָּׁלַח אֶצְלָהּ שָׁלִיחַ וְאָמַר לָהּ גֵּט שֶׁשָּׁלַחְתִּי לִיךְ בָּטֵל הוּא, הֲרֵי זֶה בָּטֵל. אִם מִשֶּׁהִגִּיעַ הַגֵּט לְיָדָהּ, שׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטְּלוֹ:

ברטנורה  (א) השולח. והגיע בשליח. שלא היה מתכוין לרדוף אחריו להשיגו, אלא שנשתהה השליח בדרך והיה לו לזה דרך לשם וראהו וביטל הגט, אפ''ה בטל, ולא אמרינן לצעורא בעלמא מכוין, שאם היה בדעתו לבטלו היה רודף אחריו: אינו יכול לבטלו. הא קמ''ל דאע''פ דחזינן ליה דמהדר עליה מעיקרא לבטוליה, לא אמרינן אגלאי מלתא למפרע דבטולי בטליה. והיכא דיהיב אינש גיטא לדביתהו לזמן או על תנאי, אי אמר לה הרי זה גיטך מעכשיו ולזמן פלוני או אם יתקיים תנאי פלוני, מכי מטי גיטה לידה לא מצי תו לבטליה, ותהיה מגורשת לאותו זמן או כשיתקיים התנאי. ואי לא אמר לה מעכשיו, אפילו לבתר דמטא גטה לידה מצי מבטל ליה:

ב. בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה עוֹשֶׂה בֵית דִּין בְּמָקוֹם אַחֵר וּמְבַטְּלוֹ. הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁלֹּא יְהוּ עוֹשִׂין כֵּן, מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם. בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה מְשַׁנֶּה שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ, שֵׁם עִירוֹ וְשֵׁם עִירָהּ. הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁיְּהֵא כוֹתֵב, אִישׁ פְּלוֹנִי וְכָל שֵׁם שֶׁיֶּשׁ לוֹ, אִשָּׁה פְלוֹנִית וְכָל שֵׁם שֶׁיֶּשׁ לָהּ, מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם:

ברטנורה  (ב) בראשונה. לא היה מבטלו בפני האשה ולא בפני השליח, אלא במקום שהיה עומד היה מבטלו בפני שלשה: מפני תקון העולם. שהשליח שאינו יודע בדבר מוליכו לה והיא נישאת בו. ומכח תקנת ר''ג מלקין על מי שמבטל הגט או מוסר מודעא על הגט: בראשונה היה משנה שמו ושמה. כשהיו לו שני שמות, אחד כאן ואחד במדינת הים, היה מגרשה בשם הנוהג במקום כתיבת הגט, ולא היה מקפיד לכתוב את שניהם: מפני תיקון העולם. שלא יוציאו לעז על בניה מן השני, לומר לא גרשה בעלה שאין זה שמו. ואדם שהוחזק בשני שמות בשני מקומות, חד במקום הכתיבה וחד במקום הנתינה, אינה מגורשת עד שיכתוב שם של מקום הנתינה ושם של מקום הכתיבה עמו. אבל אם הוחזק בשני שמות במקום אחד וכתב אחד מן השמות, בדיעבד הגט כשר. מיהו לכתחילה צריך לכתוב שניהם. והיכא דשינה שמו או שמה בגט, אע''פ שכתב אח''כ וכל שם שיש לי, הגט בטל:

ג. אֵין אַלְמָנָה נִפְרַעַת מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. נִמְנְעוּ מִלְּהַשְׁבִּיעָהּ, הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁתְּהֵא נוֹדֶרֶת לַיְתוֹמִים כָּל מַה שֶּׁיִּרְצוּ, וְגוֹבָה כְתֻבָּתָהּ. הָעֵדִים חוֹתְמִים עַל הַגֵּט, מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם. הִלֵּל הִתְקִין פְּרוֹזְבּוֹל מִפְּנֵּי תִקּוּן הָעוֹלָם:

ברטנורה  (ג) אין אלמנה נפרעת. כתובתה: מנכסי יתומים, אלא בשבועה. שלא נתקבלה כלום: נמנעו מלהשביעה. שמפני שהיא טורחת לפני היתומים מורה התירא לעצמה לישבע שלא לקחה כלום. ואע''פ שלקחה דבר מועט סבורה שבשכר טרחה נוטלתו ואינו מפרעון כתובתה. ולפיכך נמנעו מלהשביעה והיתה מפסדת כתובתה: התקין ר''ג שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו. כגון קונם מיני מזונות עלי אם נהניתי מכתובתי: וגובה כתובתה. ואם נשאת לאחר קודם שהדירוה היתומים על כתובתה, ואם ידירוה אחר שנשאת, שמא יפר לה בעלה, כיצד יעשו, משביעין אותה חוץ לב''ד שבועה דרבנן שאין ענשה מרובה, ונוטלת כתובתה אחר שנשאת. וכשבאת לגבות כתובתה קודם שתנשא לאחר, הרשות ביד היתומים, רצו משביעין אותה חוץ לב''ד, או מדירים אותה בב''ד: העדים חותמים על הגט מפני תקון העולם. אתרווייהו קאי, גבי אלמנה שתהא נודרת ליורשים כל מה שירצו, מפני תקון העולם, שיהיו הנשים נישאות לבעליהן ולא תדאגנה להפסיד כתובתן. וגבי עדים חותמים על הגט מפני תיקון העולם, דהואיל ועדי מסירה כרתי, שהעדים שנמסר הגט בפניהם לאשה הם עיקר הגירושין, לא היה צריך שיחתמו עדים בגט, אלא מפני תיקון העולם, דחיישינן שמא ימות אחד מן העדים שנמסר הגט בפניהם, ונמצא הגט שבידה בלא עדים כחספא בעלמא: הלל התקין פרוזבול. שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה ועברו על מה שכתוב בתורה (דברים ט''ו) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל, עמד והתקין פרוזבול. וזה גופו של פרוזבול, מוסר אני לכם פלוני ופלוני דיינים. שכל חוב שיש לי אצל פלוני, שאגבנו כל זמן שארצה:

ד. עֶבֶד שֶׁנִּשְׁבָּה וּפְדָאוּהוּ, אִם לְשׁוּם עֶבֶד, יִשְׁתַּעְבֵּד. אִם לְשׁוּם בֶּן חוֹרִין, לֹא יִשְׁתַּעְבֵּד. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ יִשְׁתַּעְבֵּד. עֶבֶד שֶׁעֲשָׂאוֹ רַבּוֹ אַפּוֹתִיקִי לַאֲחֵרִים וְשִׁחְרְרוֹ, שׁוּרַת הַדִּין אֵין הָעֶבֶד חַיָּב כְּלוּם. אֶלָּא מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם, כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין, וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל דָּמָיו. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אֵינוֹ כוֹתֵב אֶלָּא מְשַׁחְרֵר:

ברטנורה  (ד) עבד שנשבה ופדאוהו. ישראלים אחרים לאחר שנתיאש רבו ממנו: אם לשום עבד ישתעבד. לרבו שני: לשום בן חורין לא ישתעבד. לא לרבו ראשון, ולא לרבו שני. לרבו שני לא, דהא לשום בן חורין פרקיה. לרבו ראשון לא, דלמא ממנעי ולא פרקי: רבן שמעון בן גמליאל אומר בין כך ובין כך ישתעבד. לרבו ראשון. שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומפיל עצמו לגייסות ומפקיע עצמו מיד רבו: אפותיקי. פה תהא קאי. מזה תגבה חובך ולא ממקום אחר: ושחררו. רבו ראשון: שורת הדין אין העבד חייב כלום. לרבו שני. שהשחרור ששחררו רבו ראשון מפקיעו מידי שעבוד: אלא מפני תקון העולם. שמא ימצאנו רבו שני בשוק ויאמר לו עבדי אתה ויוציא לעז על בניו: כופין את רבו. שני, ועושהו בן חורין. וכותב לו העבד שט''ח על דמיו, כלומר כפי מה שהוא שוה לימכר בשוק, לא כפי החוב אם היה החוב יתר על דמיו: רשב''ג אמר אין העבד כותב. שטר חוב, שהוא אינו חייב כלום. אלא רבו ראשון שהזיק שעבודו של זה, הוא שצריך לשלם לו דמיו, שהמזיק שעבודו של חברו חייב. והלכה כרשב''ג:

ה. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין, עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד. דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, תִּקַּנְתֶּם אֶת רַבּוֹ, וְאֶת עַצְמוֹ לֹא תִקַּנְתֶּם. לִשָּׂא שִׁפְחָה אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר חֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. בַּת חוֹרִין אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר חֶצְיוֹ עֶבֶד. (יִבָּטֵל), וַהֲלֹא לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לְפִרְיָה וְרִבְיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מה) לֹא תֹהוּ בְּרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ. אֶלָּא מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם, כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶן חוֹרִין, וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל חֲצִי דָמָיו. וְחָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי:

ברטנורה  (ה) מי שחציו עבד וחציו בן חורין. כגון עבד של ב' שותפים ושחררו אחד מהם. א''נ שקבל רבו ממנו חצי דמיו ושחרר חציו באותם הדמים: תקנתם את רבו. שאינו חסר כלום: לישא שפחה אינו יכול. מפני צד חירות שבו: בת חורין אינו יכול. מפני צד עבדות שבו: כופין את רבו ועושהו בן חורין. וה''ה אם היה עבד של מאה שותפין ואחד מהם שחררו, שכופין את כלם לשחררו:

ו. הַמּוֹכֵר עַבְדּוֹ לַגּוֹי אוֹ לְחוּצָה לָאָרֶץ, יָצָא בֶן חוֹרִין. אֵין פּוֹדִין אֶת הַשְּׁבוּיִין יוֹתֵר עַל כְּדֵי דְמֵיהֶן, מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם. וְאֵין מַבְרִיחִין אֶת הַשְּׁבוּיִין, מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, מִפְּנֵי תַקָּנַת הַשְּׁבוּיִין. וְאֵין לוֹקְחִים סְפָרִים תְּפִלִּים וּמְזוּזוֹת מִן הַגּוֹיִם יוֹתֵר עַל כְּדֵי דְמֵיהֶן, מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם:

ברטנורה  (ו) יצא בן חורין. אם ברח מן הנכרי, או שקנסו אותו ב''ד לפדותו מן הנכרים, כדאמרינן כופין אותו לפדותו ואחר שפדאו לא ישתעבד בו. וקנס חכמים הוא, לפי שהפקיעו מן המצות. וכן לחו''ל יצא לחירות לפי שהוציאו מא''י: מפני תקון העולם. שלא ימסרו הנכרים עצמן להרבות להביא שבויין כשרואין שמוכרין אותם ביותר מכדי דמיהם: ואין מבריחין את השבויין מפני תקון העולם. שמא יקצפו על השבויין העתידים לבא לידם ויתנום בשלשלאות וישימו בסד רגלם: רבן שמעון בן גמליאל אומר מפני תקנת השבויין. דלא חייש רשב''ג על העתידים לבא בשביה, אלא על אותם שהם שבויים עתה עמו. שאם אין שבוי אלא הוא יחידי, מבריחין אותו, ואין לחוש כאן מפני תקנת שבויים אחרים כשאין שבויים אחרים עמו. והלכה כרשב''ג:

ז. הַמּוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ מִשּׁוּם שֵׁם רָע, לֹא יַחֲזִיר. מִשּׁוּם נֶדֶר, לֹא יַחֲזִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל נֶדֶר שֶׁיָּדְעוּ בוֹ רַבִּים, לֹא יַחֲזִיר. וְשֶׁלֹּא יָדְעוּ בוֹ רַבִּים, יַחֲזִיר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל נֶדֶר שֶׁצָרִיךְ חֲקִירַת חָכָם, לֹא יַחֲזִיר. וְשֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ חֲקִירַת חָכָם, יַחֲזִיר. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, לֹא אָסְרוּ זֶה אֶלָּא מִפְּנֵי זֶה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה. מַעֲשֶׂה בְצַיְדָּן בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ, קוֹנָם אִם אֵינִי מְגָרְשִׁיךְ, וְגֵרְשָׁהּ. וְהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים שֶׁיַּחֲזִירֶנָּה, מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם:

ברטנורה  (ז) משום שם רע. שיצא עליה לעז זנות: משום נדר. שנדרה והוא אומר אי אפשי באשה נדרנית: לא יחזיר. ואפילו נמצאו הדברים שקר, או הנדר התירו חכם. שמא תלך ותנשא לאחר וימצא הלעז של זנות שקר, והנדר יתירנו חכם והיא לא תהיה פרוצה בנדרים, ויאמר אלו הייתי יודע שכן אפילו היו נותנים לי מאה מנה לא הייתי מגרשה, ונמצא גט בטל ובניה ממזרים. לפיכך אומרים לו הוי יודע שהמוציא את אשתו משום שם רע ומשום נדר לא יחזיר עולמית, ומתוך הדברים הללו הוא גומר ומגרש גירושין גמורים ולא מצי תו לקלקלה: ר' יהודה אומר כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר. רבי יהודה סבר דטעמא דאמור רבנן המוציא את אשתו משום שם רע ומשום נדר לא יחזיר, כדי שלא תהיינה בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים. ומש''ה קאמר דנדר שידעו בו רבים, עשרה מישראל או יותר איכא פריצותא טפי, וקנסוה ולא יחזיר. ושלא ידעו בו רבים ליכא פריצותא כולי האי ולא קנסוה: לא יחזיר. דר''מ סבר, טעמא משום קלקולא. הלכך נדר שאינו יכול להפר אבל חכם יכול להתיר, יכול הוא לקלקל את הגט לאחר שתנשא לאחר ויאמר אלו הייתי יודע שחכם יכול להתיר לא הייתי מגרשה: ושאינו צריך חקירת חכם. אלא הוא יכול להפר לא הוצרכו חכמים לאסור עליו מלהחזירה, לפי שאינו יכול לקלקלה ולומר אילו הייתי יודע כו', שהרי נדר פתוח הוא והיה לו להפר ולא הפר: לא אסרו זה. שצריך חקירת חכם, להחזיר: אלא מפני זה. שאינו צריך. דבצריך לא היה לנו לחוש לקלקולא לפי שאינו יכול לומר אילו הייתי יודע שחכם יכול להתירו לא הייתי מגרש, דאנן סהדי שאעפ''כ היה מגרש, שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב''ד בפני חכם לילך לבית דינו ולשאול על נדרה. אלא מפני נדר שאינו צריך חכם ובעל יכול להפר, אסרו את כולן, שלא יאמר אילו הייתי יודע שהייתי יכול להפר לא הייתי מגרשה: א''ר יוסי בר' יהודה כו'. בגמרא מפרש דחסורי מחסרא והכי קתני, במה דברים אמורים כשנדרה היא, אבל נדר הוא שיגרשנה וגרשה, יחזיר ולא חיישינן לקלקולא. ואמר ר' יוסי ברבי יהודה מעשה נמי בצידן באחד שאמר לאשתו קונם אם איני מגרשך, כלומר יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם איני מגרשך, וגירשה, והתירו לו חכמים שיחזירנה: מפני תקון העולם. כלומר שלא אמרו חכמים המגרש את אשתו משום נדר לא יחזירנה אלא מפני תקון העולם דחיישינן לקלקולא, והא לא שייך אלא משום נדר דידה, אבל כשנדר הוא שאין כאן משום תקון העולם, התירו להחזיר. והלכה כר''י:

ח. הַמּוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ מִשּׁוּם אַיְלוֹנִית, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא יַחֲזִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יַחֲזִיר. נִשֵּׂאת לְאַחֵר וְהָיוּ לָהּ בָּנִים הֵימֶנּוּ, וְהִיא תוֹבַעַת כְּתֻבָּתָהּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אוֹמְרִים לָהּ, שְׁתִיקוּתִיךְ יָפָה לִיךְ מִדִּבּוּרִיךְ:

ברטנורה  (ח) רבי יהודה אומר לא יחזיר. שמא תנשא ותלד ויאמר אילו הייתי יודע שכן, אפילו היו נותנים לי מאה מנה לא הייתי מגרשך: וחכ''א יחזיר. שלא חיישינן לקלקולא. ובגמרא מפרש מאן חכמים, ר''מ, דאמר בעינן תנאי כפול. והכי במאי עסקינן דלא כפליה לתנאיה, שלא אמר לה הוי יודעת שמשום אילונית אני מוציאך, ואם אין את אילונית לא יהא גט, דהשתא הוי גט אפילו אינה אילונית: והיא תובעת כתובתה. שהאילונית אין לה כתובה. ועכשיו שנמצא שאינה אילונית, תובעת כתובתה: שתיקותיך יפה ליך מדבוריך. שיאמר אילו ידעתי שסופי ליתן לך כתובה לא גרשתיך, נמצא גט בטל ובניה ממזרים:

ט. הַמּוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ וְאֶת בָּנָיו לַגּוֹי, אֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ, אֲבָל פּוֹדִין אֶת הַבָּנִים לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן. הַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ לַגּוֹי וְחָזַר וּלְקָחָהּ מִמֶּנּוּ (יִשְׂרָאֵל), הַלּוֹקֵחַ מֵבִיא מִמֶּנּוּ בִכּוּרִים, מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם:

ברטנורה  (ט) אין פודין אותו. והוא שרגיל בכך. כגון שמכר ושנה ושלש: לוקח ומביא ביכורים. בכל שנה צריך ליקח מהנכרי ביכורי פירותיה בדמים, ומביאן לירושלים: מפני תקון העולם. שלא יהא רגיל למכור קרקע בארץ ישראל לנכרים. ואם מכר יטרח לחזור ולפדות:

גמרא גיטין דף ל''ח ע''א

נִמְנְעוּ מִלְּהַשְׁבִּיעָה מָאי טַעְמָא אִילֵימָא מִשּׁוּם דְּרַב כַּהֲנָא. דְאָמַר רַב כָּהֲנָא וַאֲמָרֵי לָהּ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד בִּשְׁנֵי בַּצוֹרֶת שֶׁהִפְקִיד דִינָר אֵצֶל אַלְמָנָה. וְהִנִּיחָתוֹ בְּכַד שֶׁל קֶמַח. וַאֲפָאָתוֹ בְּפַת. וּנְתָנָתוֹ לֶעָנִי לְיָמִים בָּא בַּעַל הַדִּינָר וְאָמַר לָהּ הֲבִי לִי דִינָרִי. אָמְרָה לֵיהּ יֶהֱנֶה סַם הַמָּוֶת בְּאֶחָד מִבָּנֶיהָ שֶׁל אוֹתָהּ אִשָּׁה אִם נֶהֱנֵתִי מִדִּינָרְךָ כְּלוּם. אָמְרוּ לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִין עַד שֶׁמֵּת אֶחָד מִבָּנֶיהָ. וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בְּדָבָר אָמְרוּ. וּמַה מִי שֶׁנִּשְׁבַע בֶּאֱמֶת כַּךְ הַנִּשְׁבַּע עַל שֶׁקֶר עַל אַחַת כַּמָה וְכַמָּה. מָאי טַעְמָא אִיעַנְשָׁה דְאִישְׁתַּרְשִׁי לָהּ מְקוֹם דִּינָר. וּמָאי מִי שֶׁנִּשְׁבַּע בֶּאֱמֶת. כְּמִי שֶׁנִּשְׁבַּע בֶּאֱמֶת. אִי מִשּׁוּם הָא מָאי אִרְיָא אַלְמָנָה אֲפִילוּ גְרוּשָׁה נָמֵי. אַלָמָה אָמַר רִבִּי זֵירָא אָמַר שְׁמוּאֵל לָא שָׁנוּ אֶלָּא אַלְמָנָה אֲבָל גְּרוּשָׁה מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. אַלְמָנָה שַׁאנֵי דִבְּהַהִיא הֲנָאָה דְקָא טָרְחָא קָמֵי דְיַתְמֵי אַתְיָא לְאוֹרוּיֵי הַתֵּירָא. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רִבִּי יִרְמִיָה בַּר אַבָּא רַב וּשְׁמוּאֵל דַּאֲמָרֵי תַרְוַיְיהוּ לָא שָׁנוּ אֶלָּא בְּבֵית דִּין. אֲבָל חוּץ לְבֵית דִין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. אֵינִי וְהָא רַב לָא מַגְבֵי כְּתוּבָה לְאַרְמַלְתָּא קַשְׁיָא. בְּסוּרָא מַתְנוּ הָכִי. בְּסוּרָא מַתְנוּ הָכִי. בִּנְהַדָעָה מַתְנוּ הָכִי אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל לָא שָׁנוּ אֶלָּא בְּבֵית דִּין. אֲבָל חוּץ לְבֵית דִּין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. וְרַב אָמַר אֲפִילוּ חוּץ לְבֵית דִּין נָמֵי אֵין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. רַב לְטַעְמֵיהּ דְרַב לָא מַגְבֵי כְּתוּבָה לְאַרְמַלְתָּא. וְלִיאַדְרָהּ וְלִיגְבְּיָיהּ. בִּשְׁנֵי דְרַב קִילֵי נִידְרֵי. הַהִיא דְּאָתָת לְקָמֵיהּ דְרַב הוּנָא אָמַר לָהּ מַה אֶעֱבֵיד לִיךְ דְּרַב לָא מַגְבִי כְּתוּבָה לְאַרְמַלְתָּא. אָמְרָה לֵיהּ מִידִי הוּא טַעְמָא אֶלָּא דִּילְמָא נָקִיטְנָא מִידִי מִכְּתוּבָתִי חַי ה' צְבָאוֹת אִם נֶהֱנֵיתִי מִכְּתוּבָתִי כְלוּם. אָמַר רַב הוּנָא מוֹדֶה רַב בְּקוֹפֶצֶת. הַהִיא דַאָתַאי לְקָמֵיהּ דְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר לָהּ מָאי אֶעֱבִיד לִיךְ דְּרַב לָא מַגְבֵי כְּתוּבָה לְאַרְמַלְתָּא. וְאַבָּא מָרִי לָא מַגְבֵי כְּתוּבָה לְאַרְמַלְתָּא. אָמְרָה לֵיהּ הַב לִי מְזוֹנֵי. אָמַר לָהּ מְזוֹנֵי נָמֵי לֵית לִיךְ. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הַתּוֹבַעַת כְּתוּבָתָהּ בְּבֵית דִּין אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת. אָמְרָה לֵיהּ הַפְכוּהָ לְכוּרְסַיָה בְּבֵי תְּרֵי עֲבַדְתָּ לִי. הַפְכוּהָ לְכוּרְסַיָה וְתִרְצוּהָ. וַאֲפִילוּ הָכִי לָא אִיפְרַק מֵחוּלְשָׁא:

רש''י  יהנה. יועיל להמיתו: דאשתרשי לה מקום דינר. נשתכרה בו עיסה כעובי הדינר שאם לא היה הדינר היתה נותנת עוד עיסה בככר: ומאי מי שנשבע באמת. הא לאו אמת הוא: כמי שנשבע באמת. דהא שוגגת היא ומפני שעונש שבועה מרובה נמנעו מלהשביעה: אתיא לאורויי היתרא. בדבר מועט וסבורה שאין זה פרעון לה שבשכר טירחא נוטלתו: חוץ לב''ד וכו'. ששבועות הדיינין של תורה הוא ונקיט ס''ת בידיה או תפילין ומשביע לה בשם או בכינוי כדאשכחן באברהם שים נא ידך וגו' ואשביעך בה' ועונשה מרובה וחוץ לב''ד שבועה דרבנן בקללת ארור ולא נקיט מידי ואין עונשה כל כך: לא מגבי כתובתה. משום דנמנעו מלהשביעה ואם איתא לישבעה חוץ לב''ד ולגבייה כתובתה: וליאדרה. כדתנן נודרת ליתומים כל מה שירצו: קילי נדרי. קלים היו נדרים בעיניהם לעבור עליהם הלכך לא סמכינן אנדר' לאגבייהו: בקופצת. הואיל וקפצה ונשבעה הרי נשבעה וגובה: אין לה מזונות. מעתה דגליא דעתה דבעי לאינסובי ואיהו לא אתני בהדה אלא כל ימי מיגר ארמלותיך בביתי שהיא אלמנה בשביל כבודו: הפכוה לכורסיה ותרצוה. הפכו כסאו וזקפוהו כדי שתתקיים הקללה בכך. פ''א הפכוה לכורסייה. תשפל גדולתו: כבי תרי עבדת לי. כרב דלא מגבי כתובה וכשמואל להפסיד מזונות ע''כ: לא איפרק מחולשא. לא ניצל מלבא לידי חולי:

זוהר שלח דף קע''ג ע''א

כָּל מַעֲלֵי שַׁבְּתָא כַד מְקַדְּשִׁין יִשְׂרָאֵל יוֹמָא לְתַתָּא כָרוֹזָא כָרִיז לְאַרְבַּע סִטְרֵי עָלְמָא אִתְכְּנָשׁוּ מַשִׁרְיָין קַדִּישִׁין אַתְקָנוּ כֻרְסְיָין (קַדִּישִׁין) מָאן חָמֵי חֶדְוָה בִתְלַת מֵאָה וְתִשְׁעִין רְקִיעִין כַּמָּה מְמַנָן כַּמָּה שַׁלְטוֹנִין מִתְכַּנְּשִׁין לְאַתְרַיְיהוּ. כֵּיוָן דְּיִשְׂרָאֵל לְתַתָּא מְקַדְּשִׁין (וְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא) כְּדֵין אַתְעַר אִילָנָא דְחַיֵּי וְאָקִישׁ בְּאִינוּן טַרְפִין דִּילֵיהּ רוּחַ נְשִׁיבוּ חָד מִגּוֹ עָלְמָא דְאָתֵי וְאִינוּן עֲנָפִים דְּאִילָנָא מִתְנַעְנְעָן וְסַלְקִין רֵיחִין דְעַלְמָא דְאָתֵי הַהוּא אִילָנָא דְחַיֵּי אַתְעַר וְאַפִּיק נִשְׁמָתִין קַדִּישִׁין וּפָרִישׁ עַל עָלְמָא. וְעִם כָּל דָא נִשְׁמָתִין נַפְקִין וְנִשְׁמָתִין עָאלִין אִלֵּין מִתְעֲרֵי אִלֵּין אִלֵּין נַפְקִין וְאִלֵּין עָאלִין וְאִילָנָא דְחַיֵּי בְחֶדְוָה. וּכְדֵין יִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ מִתְעַטְּרִין בְּעִטְרִין דְאִינוּן נִשְׁמָתִין קַדִישִׁין כֻּלְהוּ בְחֶדְוָה בְנַיְיחָא. וְכָל הַשַּׁבָּת אִית לוֹן הַהוּא חֶדְוָה וְהַהוּא נַיְיחָא וְכֹל צַדִּיקַיָא דִי בְגִנְתָּא כֻלְּהוּ סַלְקִין וּמִתְעַנְגִין בְּעִנּוּגָא עִלָּאָה דְעַלְמָא דְאָתֵי. כֵיוַן דְּנָפִיק שַׁבָּת כֻלְהוּ נִשְׁמָתִין פַּרְחִין וְסַלְקִין. תָא חֲזֵי כַּד עָיִיל שַׁבְּתָא נִשְׁמָתִין נַחְתִּין לְשַׁרְיָיא עַל עַמָּא קַדִּישָׁא וְנִשְׁמָתִין דְצַדִּיקַיָּא סַלְקִין לְעֵילָא. כַד נָפִיק שַׁבְּתָא נִשְׁמָתִין סַלְקִין אִינוּן דִּשָׁאָרוּ עֲלַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל וְנִשְׁמָתִין נַחְתִּין אִינוּן נִשְׁמָתִין דְצַדִיקַיָּא כֵיוַן דְּסַלְקִין כֻּלְּהוּ נִשְׁמָתִין דְּשָׁאֲרוּ עֲלַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל סַלְקֵי וְקַיְימִין בְּדִיוּקְנָא קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא וְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא שָׁאִיל לְכֻלְּהוּ מָאי חִדּוּשָׁא הֲוָה לְכוּ בְהַהוּא עָלְמָא בְאוֹרַיְיתָא. זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְחִידוּשָׁא דְאוֹרַיְיתָא אַמְרַת קָמֵיהּ. כַּמָּה חֶדְוָה עָבִיד קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא כָנִישׁ לְפַמַלְיָא דִילֵיהּ וְאָמַר שְׁמָעוּ חִדוּשָׁא דְאוֹרַיְתָא דְאַמְרַת נִשְׁמָתָא דָא דִפְלוֹנִי וְכֻלְּהוּ מוּקְמֵי הַהִיא מִלָּה בִתְרֵי מְתִיבְתֵּי. אִינוּן לְתַתָּא וְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לְעֵילָא חָתִים לְהַהִיא מִלָּה תָּא חֲזֵי כַד מִלָּה אִתְחַדָשׁ בְּאוֹרַיְיתָא וְנִשְׁמָתָא דְנַחְתָּא בְּשַׁבְּתָא אִתְעַסְקַת בְּאִינוּן מִלִּין חַדְתִּין וְסַלְקֵי לְעֵילָא. כָּל פָּמַלְיָא דִלְעֵילָא צַיְיתִין לְהַהוּא מִלָּה וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ מִתְרְבָן בְּגַדְפִין וּמִתְלַבְּשָׁן בְּגַדְפִין. וְכַד שָׁאִיל לוֹן קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא וְלֹא תָבִין וְשַׁתְקִין כְּדֵין חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ מַה כְּתִיב (יחזקאל א) בְּעָמְדָם תְּרַפֶנָּה כַנְפֵיהֶם כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (איוב לב) כִּי עָמְדוּ לֹא עָנוּ עוֹד. (נחמיה ח) וּכְפִתְחוֹ עָמְדוּ כָל הָעָם:

תרגום הזוהר
בְּכָל לֵיל שַׁבָּת, כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל מְקַדְּשִׁים הַיּוֹם לְמַטָּה הַכָּרוֹז יוֹצֵא לְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, הֵאָסְפוּ הַמַּחֲנוֹת הַקְּדוֹשִׁים, הַתְקִינוּ כִּסָּאוֹת. מִי רָאָה הַשִּׂמְחָה, כַּאֲשֶׁר בְּש''צ רְקִיעִים, כַּמָּה מְמוּנִים, כַּמָּה שַׁלִּיטִים, מִתְאַסְּפִים לִמְקוֹמוֹתֵיהֶם. כֵּיוָן שֶׁיִּשְׂרָאֵל לְמַטָּה מְקַדְּשִׁים הַיּוֹם, אָז נִתְעוֹרֵר עֵץ הַחַיִּים שֶׁהוּא ז''א, וְרוּחַ אֶחָד נוֹשֵׁב מִן הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא בִּינָה, מַכֶּה בֶּעָלִים שֶׁלּוֹ. וְאֵלּוּ הָעֲנָפִים שֶׁבָּאִילָן מִתְנַעְנְעִים, וּמַעֲלִים רֵיחוֹת שֶׁל הָעוֹלָם הַבָּא. עֵץ הַחַיִּים הַהוּא מִתְעוֹרֵר וּמוֹצִיא נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת, וּפוֹרֵס אוֹתָן עַל הָעוֹלָם. וְעִם כָּל זֶה, נְשָׁמוֹת יוֹצְאוֹת וּנְשָׁמוֹת נִכְנָסוֹת, כְּלוֹמָר, שֶׁנְּשָׁמוֹת יוֹצְאוֹת לְהִתְלַבֵּשׁ בְּיִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְנִשְׁמוֹת הַצַדִּיקִים עוֹלִים מִגַּן עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן וְנִכְנָסוֹת לְמַעְלָה לְגַן עֵדֶן הָעֶלְיוֹן. וְאֵלּוּ הַיּוֹצְאוֹת, מְעוֹרְרוֹת לָאֵלּוּ שֶׁיִּכָּנְסוּ, וְעַל כֵּן אֵלּוּ יוֹצְאוֹת וְאֵלּוּ עוֹלוֹת. וְעֵץ הַחַיִּים שֶׁהוּא ז''א, הוּא בְּשִׂמְחָה. וְאָז כָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַטְּרִים בַּעֲטָרוֹת שֶׁל אֵלּוּ הַנְּשָׁמוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, שׁה''ס נְשָׁמוֹת יְתֵרוֹת, וְכֻלָּם בְּשִׂמְחָה וּבְנַחַת. וְכָל הַשַּׁבָּת יֵשׁ לָהֶם הַשִּׂמְחָה הַהִיא וְהַנַּחַת הַהוּא, וְכָל הַצַדִּיקִים שֶׁהֵם בַּגָּן כֻּלָּם עוֹלִים וּמִתְעַנְּגִים בָּעֹנֶג הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָעוֹלָם הַבָּא, בְּגַן עֵדֶן הָעֶלְיוֹן. כֵּיוָן שֶׁיּוֹצֵא הַשַּׁבָּת, כָּל הַנְּשָׁמוֹת פּוֹרְחוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, וְעוֹלוֹת לְמַעְלָה. בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁנִּכְנָס הַשַּׁבָּת, יוֹרְדוֹת הַנְּשָׁמוֹת, דְּהַיְנוּ נְשָׁמוֹת יְתֵרוֹת, לִשְׁרוֹת עַל הָעָם הַקָּדוֹשׁ וְנִשְׁמוֹת הַצַדִּיקִים מִגַּן עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן עוֹלוֹת לְמַעְלָה, לְגַּן עֵדֶן הָעֶלְיוֹן. וּכְשֶׁיּוֹצֵא הַשַּׁבָּת, עוֹלוֹת אֵלּוּ הַנְּשָׁמוֹת שֶׁשָּׁרוּ עַל יִשְׂרָאֵל, דְּהַיְנוּ הַנְּשָׁמוֹת הַיְתֵרוֹת, וְיוֹרְדוֹת אֵלּוּ הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל הַצַדִּיקִים שֶׁעָלוּ לְגַּן עֵדֶן הָעֶלְיוֹן, שֶׁחוֹזְרוֹת לְגַּן עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן. כֵּיוָן שֶׁעָלוּ כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁשָּׁרוּ עַל יִשְׂרָאֵל, עוֹלוֹת וְעוֹמְדוֹת בְּצוּרָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹאֵל אֶת כֻּלָּן, אֵיזֶה חִדּוּשׁ הָיָה לָכֶן, בָּעוֹלָם הַהוּא, בַּתּוֹרָה. אַשְׁרֵי הִיא, מִי שֶׁאוֹמֶרֶת לְפָנָיו חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה, כַּמָּה שִׂמְחָה עוֹשָׂה. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מְקַבֵּץ הַפָּמַלְיָא שֶׁלּוֹ, דְּהַיְנוּ הַנְּשָׁמוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת, וְהַמַּלְאָכִים, וְאוֹמֵר, שִׁמְעוּ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה שֶׁאוֹמֶרֶת נְשָׁמָה הַזּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי. וְכֻלָּם מַעֲמִידִים הַדָּבָר הַהוּא בּב' הַיְשִׁיבוֹת, דְּהַיְנוּ בִּמְתִיבְתָּא דְּקֵדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּבִמְתִיבְתָּא דְּמַטַּטְרוֹ''ן. הֵם לְמַטָּה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַעְלָה חוֹתֵם עַל הַדָּבָר הַהוּא. בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁנִּתְחַדֵּשׁ דָּבָר בַּתּוֹרָה, וְהַנְּשָׁמָה הַיְתֵרָה שֶׁיָּרְדָה בַּשַּׁבָּת נִתְעַסְּקָה בְּאֵלּוּ חִדּוּשֵׁי דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, וְעוֹלָה לְמַעְלָה, אַחַר הַשַּׁבָּת, כָּל פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה מַקְשִׁיבִים לַדָּבָר הַהוּא, חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ מִתְגַדְּלוֹת בִּכְנָפֵיהֵן, וּמִתְלַבְּשׁוֹת בִּכְנָפֵיהֶן. וּכְשֶׁשּׁוֹאֵל אוֹתָם, דְּהַיְנוּ אֶת נְשָׁמוֹת, עַל חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה וְאֵין מְשִׁיבוֹת, וְשׁוֹתְקוֹת, אָז חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, מַה כָּתוּב בָּהֶן, בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַּנְפֵיהֶם. בְּעָמְדָם פֵּרוּשׁוֹ בִּשְׁתִיקָתָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, כִּי עָמְדוּ וְלֹא עָנוּ עוֹד. וְכֵן, וּכְפִתְחוֹ עָמְדוּ כָּל הָעָם, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שָׁתְקוּ.

הלכה פסוקה
הרמב''ם הלכות תפלה פרק ט'

א. אַחַר שֶׁיַּפְסִיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר שָׁלשׁ פְּסִיעוֹת לַאֲחוֹרָיו וְיַעֲמוֹד מַתְחִיל וּמִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם מִתְּחִילַת הַבְּרָכוֹת לְהוֹצִיא אֶת מִי שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל וְהַכֹּל עוֹמְדִים וְשׁוֹמְעִים וְעוֹנִין אָמֵן אַחַר כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה בֵּין אֵלּוּ שֶׁלֹּא יָצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָן בֵין אֵלּוּ שֶׁכְּבַר יָצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָן: ב. וְאוֹמֵר קְדוּשָׁה בִבְרָכָה שְׁלִישִׁית וְכֵיוַן שֶׁהִגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לִקְדוּשָׁה יֵשׁ רְשׁוּת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לַחֲזוֹר בְּמָקוֹם שֶׁעָמַד בּוֹ בִתְפִלָּה וּכְשֶׁיַּגִּיעַ שְׁלִיחַ צִבּוּר לְמוֹדִים וְכוֹרֵעַ כָּל הָעָם שׁוֹחִין מְעַט וְלֹא יִשְׁחוּ יוֹתֵר מִדַּאי וְאוֹמְרִים מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי כָל בָּשָׂר יוֹצְרֵנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עַל שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַימְתָּנוּ כֵּן תְּחַיֵּינוּ וּתְחָנֵּנוּ וְתֶאֱסוֹף גָּלֻיּוֹתֵנוּ לְחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ לִשְׁמוֹר חֻקֶּיךָ וּלְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם עַל שֶׁאָנוּ מוֹדִים לָךְ. וְכָל הָאוֹמֵר מוֹדִים מוֹדִים מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ:

מוסר
משערי תשובה לר''י דף י' ע''א

הִנֵּה אֲנָשִׁים צַדִּיקִים וִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם. שְׁאָגָה לָהֶם כְּלָבִיא תָמִיד בְּמַחְשְׁבוֹתָם וְיִנְהֲמוּ עַל חֶטְאָם כְּנַהֲמַת יָם וְעַל אֲשֶׁר קָצוֹר קָצְרָה יָדָם מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם כִּי עַל זֶה יִפְשַׁע גֶּבֶר וְהִרְבָּה אַשְׁמָה כְּמוֹ עַל עֲבֵירוֹת הַחֲמוּרוֹת כְּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וִתֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל גִּילוּי עֲרָיוֹת וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים וְלֹא וִתֵּר לַעֲוֹן בִּיטוּל תּוֹרָה אַף כִּי מָלְאוּ רָע הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עִיקָר מַעֲשֵׂיהֶם וּמַחְשְׁבוֹתֵיהֶם עַל חֶפְצֵי גוּפָם וְהַבְלֵי זְמַנָּם וּבְסוֹד הַיִּרְאָה אַל תָּבֹא נַפְשָׁם וּלְהִשְׁתּוֹנֵן כִּלְיוֹתָם עָלֶיהָ אַל תֵּחַד כְּבוֹדָם בְּמַשְׂכִּיּוֹת לְבָבָם וְחֶדְרָם וּמַשְׂכִּיתָם לְעִתִּים מְזוּמָנִים וְלֹא יִתְּנוּ חֵלֶק לַתּוֹרָה בְּעִסְקֵּיהֶם. וּמִקֶּרֶב לִבָּם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַל נַפְשָׁם כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה. וְכַמָּה הֵם בְּמַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בֶּן שִׁשִּׁים לְזִקְנָה בֶּן שִׁבְעִים לְשֵׂיבָה בֶּן שְׁמוֹנִים לִגְבוּרָה בֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ. בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ עָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם. וְהָיְתַה כַּוָּנָתָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּדְבָרִים הָאֵלֶּה לְהַזְהִיר עַל הַתְּשׁוּבָה וְשֶׁיַּחְשׁוֹב הָאָדָם עַל קִצוֹ בְּהַגִּיעוֹ לִימֵי הַזִּקְנָה אִם לֹא זָכָה לַעֲשׂוֹת כֵּן בִּימֵי בְחוּרוֹתָיו וְאַחֲרֵי כִּי קָרוֹב לָבוֹא עִתּוֹ יַעֲזוֹב חֶפְצֵי הַגּוּף וְתַאֲוֹתָיו. וִיתַקֵּן נַפְשׁוֹ וּלְתַקֵן וּבְהַגִּיעוֹ לִימֵי הַשֵׂיבָה יוֹסִיף לְגָרֵשׁ מִלִּבּוֹ עִנְיַן הָעוֹלָם. וּלְפִי מִיעוּט הַשָּׁנִים הַבָּאוֹת יַמְעִיט בְּעֵסֶק הָעוֹלָם וְיִתְיַחֵד תָּמִיד לְהִתְבּוֹנֵן בְּיִרְאַת ה' וְלַחְשׁוֹב עִם נַפְשׁוֹ מִדּוֹתָיו וּלְבַקֵּשׁ תּוֹרָה וּמִצְוֹת: