מלא בלבולים? קפוץ למים!

יש ימים שבהם הראש כבד מרוב מחשבות, ולא משנה לאיזה כיוון פונים – הראש מלא בלבולים ואי אפשר להחליט מה לעשות. "אֵין מָקוֹם לִבְרֹחַ, לֹא לְפָנִים וְלֹא לְאָחוֹר וְלֹא מִשּׁוּם צַד", נשמע מוכר?

מה עושים במצב כזה, איך יוצאים מזה? העצה מסתתרת בתוך הפרשה, עמוק בתוך ים סוף: בני ישראל נמצאים במצב בלתי אפשרי – מאחור רודפים אותם מצרים, מקדימה הים. לכאורה, אין לאן ללכת. ומה הם עושים? את המעשה הכי מוזר ולא הגיוני שיש – הם נכנסים לתוך המים. לא מסתכלים על כלום, על שום בלבול, על שום מחשבה. המים כבר מגיעים להם עד האף, ואז... קורה הנס. ברגע אחד נבקעים המים, והם הולכים בתוכם ביבשה ממש. נס גלוי.

ומה איתנו? ביום יום, אנחנו מנסים לעשות טוב, להתפלל, לקיים מצוות, ללמוד, ולפעמים, מרוב מחשבות ובלבולים, לא מצליחים לעשות כלום. מה הדבר הכי טוב שאפשר לעשות במצב כזה? פשוט... לעשות! לקיים "וְיָבוֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה". להמשיך, לקפוץ למים. ומה עם המחשבות והבלבולים? "פִּתְאוֹם הֵם נִתְבַּטְּלִים לְגַמְרֵי, מַמָּשׁ כְּמוֹ הַיָּם שֶׁנִּתְבַּטֵּל לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִתְהַפֵּךְ לַיַּבָּשָׁה" (ליקוטי הלכות). ואנחנו? מצליחים להתפלל, ללמוד, לעשות כל מה שרצינו, כאילו לא היינו שקועים במחשבות ובבלבולים עד הצוואר רגע קודם. בני ישראל או לא?!