מאמין למדע, אך לא להיגיון? חשוב שוב...

עדותו של בורא עולם ניכרת בכל תחומי המדע, מן התא הקטן ביותר שנלמד בשיעורי הביולוגיה ועד הגלקסיות הגדולות ביותר שנלמדות בשיעורי האסטרונומיה. בכל מבנה ביקום ניכר ארגון וסדר עילאי, שעולה על כל יצירה אנושית, ומעיד על שכל עליון.

כנגד עובדות מדהימות אלו, ישנם אנשים שמנסים להתחמק מכל מסקנה שכלית, בטענה שאינם מתרשמים מטיעונים "הגיוניים". הם יטענו: "אני בוטח במדע, לא בהיגיון". שגיאתם נובעת מכך שלא מבחינים כי המדע, ביסודו, בנוי על ההיגיון.

אנסה להמחיש זאת בדרך משל: פרופ' אליאב יושב לו במעבדה, וחוקר את התנהגותם של חיידקים מסוימים במיקרוסקופ. עיניו מראות לו את תנועת החיידקים ותגובתם לחומרים שונים בזמן-אמת.

כעת מסתובב פרופ' אליאב אל יומנו, ורושם את ממצאיו. אך בזמן שכותב, אין הפרופסור מביט בחיידקים. מנין יודע שהחיידקים עדיין נמצאים מאחוריו, בתוך דגימת המיקרוסקופ, ולא נעלמו לפתע-פתאום? מנין יודע שהחיידקים ממשיכים להתנהג בדיוק באותו האופן, גם בזמן שאינו מביט בהם?

לשם כך משתמש הפרופסור בהיגיון שלו. לאור ניסיון העבר המוכר לו, מגיע פרופ' אליאב למסקנה ההגיונית שלא מסתבר שהחיידקים ייעלמו לפתע-פתאום כשאין מביטים בהם.

ומנין יודע הפרופסור שמה שלמד עד היום משקף את המציאות האמיתית, ולא היה שקר וכזב של אנשים רבים שרימו אותו? ומנין יודע שזכרונו אינו מתעתע בו? ובכן, פרופ' אליאב הגיע למסקנות הגיונית על טבעם של בני אדם, על עקביותו של הזיכרון שבראשו, ועל עקביותה של המציאות.

כפי שקל להבחין, הפרופסור לא השתמש רק בחושיו כדי להגיע למסקנות על התנהגותם של חיידקים, אלא בפרשנות שכלית שנלוותה לחושים ולתצפיות, ויצרה את המסקנות עליהם. זהו ההיגיון.

לדוגמה, כל מחקר מדעי מיוסד על ההיגיון שאומר שקיים קשר בין סיבה לתוצאה – בין סיבות שקדמו בזמן לבין תוצאות שקרו אחריהן. מן ההיגיון נובע גם האמון בסטטיסטיקה – זיהוי עקביות ויצירת תחזיות על העבר והעתיד. ללא ההיגיון, לא נוכל להשתמש במדע, ולא להשיג אף ידיעה על המציאות.

במילים פשוטות יותר: ניתן לחשוב על החושים והמדע בתור כלים חיצוניים אשר מגישים נתונים בפני השכל הפנימי שלנו. ההיגיון הוא בעצם "בעל הבית" האמיתי שמחליט איזה מידע לקבל, ואיזה מידע לדחות, כיצד לפרש מידע קודם ומידע חדש.

נמצא שההיגיון הוא שמאפשר לנו להשיג ידע מדעי על המציאות, וחשוב מכך, ידע מבוסס ואמיתי על מציאות הבורא.

פרופ' דוד וייס, רופא וחוקר סרטן, אמר פעם בראיון: "כמדען, אני מחפש סדר בעולם, אם זה באימונולוגיה או בביולוגיה של התא. כדי להסביר לא רק את בריאת העולם, אלא גם את העובדה שהאטום הזה, המולקולה הזאת, קיימת, ובמקום להתפוצץ היא קיימת באופן מסודר - אני מוכרח להניח את קיומו של האדריכל הגדול".