חוק לישראל - פרשת בהר, יום שלישי

תורה

(יא) יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ: יוֹבֵלָא הִיא שְׁנַת חַמְשִׁין שְׁנִין תְּהֵי לְכוֹן לָא תִזְרְעוּן וְלָא תַחְצְדוּן יַת כַּתָּהָא וְלָא תִקְטְפוּן יַת שִׁבְקָהָא:
(יב) כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ: אֲרֵי יוֹבֵלָא הִיא קוּדְשָׁא תְּהֵי לְכוֹן מִן חַקְלָא תֵּיכְלוּן יָת עֲלַלְתָּהּ:
(יג) בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ: בְּשַׁתָּא דְיוֹבֵלָא הָדָא תְּתוּבוּן גְבַר לְאַחֲסַנְתֵּהּ:
שני (יד) וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו: וַאֲרֵי תְזַבֵּן זְבִינִין לְחַבְרָךְ אוֹ תִזְבֵּן מִידָא דְחַבְרָךְ לָא תוֹנוּן גְבַר יָת אֲחוֹהִי:
(טו) בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ: בְּמִנְיַן שְׁנַיָא בָּתַר יוֹבֵלָא תִּזְבֵּן מִן חַבְרָךְ בְּמִנְיַן שְׁנֵי עֲלַלְתָּא יְזַבֶּן לָךְ:

נביאים ירמיה פרק לב

(טז) וָאֶתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה אַחֲרֵי תִתִּי אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה לֵאמֹר: וְצַלֵיתִי קֳדָם יֻי בָּתַר דִּיהָבִית יַת שִׁטְרָא דִזְבִינֵי לְבָרוּךְ בַר נֵרִיָּה לְמֵיִמָר:
(יז) אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה לֹא יִפָּלֵא מִמְּךָ כָּל דָּבָר: קַבֵּל בָּעוּתִי יְיָ אֱלֹהִים הָא אָתְּ עֲבַדְתָּא יַת שְׁמַיָּא וְיָת אַרְעָא בְּחֵילָךְ רַבָּא וּבְדַרְעָךְ מְרַמְמָא לָא יִתְכַּסֵי מִן קֳדָמָךְ כָּל פִּתְגָּם:
(יח) עֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים וּמְשַׁלֵּם עֲוֹן אָבוֹת אֶל חֵיק בְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ: עִיבֵד טִיבוּ לְאַלְפֵי דָרִין וּמְשַׁלֵם חוֹבֵי אֲבָהָתָא לִבְנַיָּא כַּד מְשַׁלְּמִין לְמֶחֱטֵי בַּתְרֵיהוֹן אֱלָהָא רַבָּא גַבְרָא יְיָ צְבָאוֹת שְׁמֵיהּ:
(יט) גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו: דְרַבְרְבִין מַלְכוֹהִי וְסַגִּיאִין עוֹבָדוֹהִי דִּי קֳדָמָךְ גַּלְיָן כָּל אוֹרְחַת בְּנֵי אֱנָשָׁא לְמִתַּן לֶאֱנַשׁ כְּאוֹרְחָתֵיהּ וּכְפֵירֵי עוֹבָדוֹהִי:
(כ) אֲשֶׁר שַׂמְתָּ אֹתוֹת וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה וּבְיִשְׂרָאֵל וּבָאָדָם וַתַּעֲשֶׂה לְּךָ שֵׁם כַּיּוֹם הַזֶּה: דְשַׁוִיתָא אָתִין וּמוֹפְתִין בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם עַד יוֹמָא הָדֵין וּלְיִשְּׂרָאֵל עֲבַדְתָּא פְּרִישָׁן בְּגוֹ בְּנֵי אֱנָשָׁא וְעִבִדְתָּא לָךְ שׁוּם כְּיוֹמָא הָדֵין:

כתובים משלי פרק כח

(כא) הַכֵּר פָּנִים לֹא טוֹב וְעַל פַּת לֶחֶם יִפְשַׁע גָּבֶר: מִסַב בְּאַפֵּי לָא טָב וְעַל פִּתְּתָא דְלַחְמָא נְחוּב גַבְרָא:
(כב) נִבֳהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ: דְּמִסְתַּרְהַב לְמַזָלָא גַבְרָא דְבִישׁ עַיְנֵיהּ וְלָא יְדַע דְּחוּסְרָנָא אָתֵי עֲלוֹי:
(כג) מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי חֵן יִמְצָא מִמַּחֲלִיק לָשׁוֹן: דְּמַכַּס לְבַר נָשָׁא קֳדָמוֹי חִסְדָּא נִשְׁכַּח טָב מִן הוּא דְמַפְלֵיג בְּלִישָׁן:
(כד) גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ וְאֹמֵר אֵין פָּשַׁע חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית: דְּגָזֵל לַאֲבוּי וּלְאִמֵיהּ וַאֲמַר לֵית חוֹבָא חַבְרָא הוּא לְגַבְרָא מְחַבְּלָנָא:
(כה) רְחַב נֶפֶשׁ יְגָרֶה מָדוֹן וּבוֹטֵחַ עַל יְהוָה יְדֻשָּׁן: גַּבְרָא רְחַב מְגַרֵג תִּגְרֵי וְדִמְסַבַּר בֵּאלָהָא נִדְהוֹן:

משנה קידושין פרק ג

א. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ צֵא וְקַדֵּשׁ לִי אִשָּׁה פְלוֹנִית וְהָלַךְ וְקִדְּשָׁהּ לְעַצְמוֹ, מְקֻדֶּשֶׁת. וְכֵן הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם וּבָא אַחֵר וְקִדְּשָׁהּ בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם, מְקֻדֶּשֶׁת לַשֵּׁנִי. בַּת יִשְׂרָאֵל לַכֹּהֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵעַכְשָׁיו וּלְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם וּבָא אַחֵר וְקִדְּשָׁהּ בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם, מְקֻדֶּשֶׁת וְאֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. בַּת יִשְׂרָאֵל לַכֹּהֵן אוֹ בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה:

ברטנורה  (א) האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקדשה לעצמו. אמרי' בגמרא מאי והלך, שהלך ברמאות. ולהכי תנן האומר לחברו ולא תנן האומר לשלוחו, לאשמועינן דאע''ג דלא עשאו שליח מתחלה לכך, אלא שאמר לו קדש לי אשה פלונית, אם קדשה לעצמו קרינן ביה שהלך ברמאות ורמאי הוי: ובא אחר וקדשה בתוך ל' יום מקודשת לשני. ויכול לכנסה אפילו בתוך אלו הל' יום: בת כהן לישראל. אם בת כהן היא זאת שנתקדשה לאחר שלשים יום, כל אותן שלשים יום תאכל בתרומה, שלא נפסלה מלאכול בתרומת בית אביה. ואם בת ישראל לכהן היא, לא תאכל בתרומה, שעדיין אינה אשת כהן: מקודשת. וצריכה גט מתרווייהו:

ב. הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי עַל מְנָת שֶׁאֶתֶּן לָךְ מָאתַיִם זוּז, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת וְהוּא יִתֵּן. עַל מְנָת שֶׁאֶתֶּן לָךְ מִכָּאן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם, נָתַן לָהּ בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים, מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי מָאתַיִם זוּז, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת וְיֶשׁ לוֹ. עַל מְנָת שֶׁאַרְאֵךְ מָאתַיִם זוּ, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת וְיַרְאֶה לָהּ. וְאִם הֶרְאָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת:

ברטנורה  (ב) הרי את מקודשת לי. בפרוטה זו על מנת שאתן לך מאתים זוז: ויתן. ומשיתן נתקדשה למפרע, דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי: הרי זו מקודשת ויש לו. אם יש עדים שיש לו. ואם לא נודע שיש לו, הרי זו מקודשת מספק, שמא יש לו ומתכוין לקלקלה: ואם הראה על השלחן. שהיה שולחני והראה על השלחן מעות שאינן שלו, אינה מקודשת:

ג. עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי בֵּית כּוֹר עָפָר, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת וְיֶשׁ לוֹ. עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, אִם יֶשׁ לוֹ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. עַל מְנָת שֶׁאַרְאֵךְ בֵּית כּוֹר עָפָר, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת וְיַרְאֶנָּה. וְאִם הֶרְאָהּ בַּבִּקְעָה, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת:

ברטנורה  (ג) בית כור. מקום הראוי לזרוע כור, שהוא שלשים סאין: ויש לו. אם יש עדים שיש לו, מקודשת ודאי. ואם אין ידוע שיש לו, מקודשת מספק ולא אמרינן זוזי דעביד אינשי דמצנעי חיישינן דלמא אית ליה ומתכוין לקלקלה. אבל ארעא לא חיישינן דלמא אית ליה, דאם איתא דאית ליה ארעא, קלא אית ליה: ואם הראה בבקעה. שאינה שלו. ואע''ג דנחת בה לחכירות או לקבלנות, אינה מקודשת:

ד. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל תְּנַאי שֶׁאֵינוֹ כִתְנַאי בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן, אֵינוֹ תְנַאי, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לב) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֲלֵהֶם אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן, וּכְתִיב, וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, צָרִיךְ הָיָה הַדָּבָר לְאָמְרוֹ, שֶׁאִלְמָלֵא כֵן, יֵשׁ בְּמַשְׁמַע שֶׁאֲפִלּוּ בְאֶרֶץ כְּנַעַן לֹא יִנְחָלוּ:

ברטנורה  (ד) כל תנאי. שאינו כפול וכו' אינו תנאי. ואע''פ שלא נתקיים התנאי נתקיימו הדברים: אם יעברו ואם לא יעברו. ואי לא כפל הדברים היתה מתנתו קיימת והיו נוחלים את ארץ הגלעד אע''פ שלא היו עוברים. ואע''ג דאמר אם יעברו אתכם, לית לן מכלל הן אתה שומע לאו. ושמעינן מיניה נמי, דבעינן תנאי קודם למעשה, מדלא אמר תנו להם אם יעברו משמע דאי הוה אמר הכי, לא אתי תנאה ומבטל מעשה דמתנה דקדמיה. וש''מ נמי דבעינן הן קודם ללאו, דלא אמר תחלה אם לא יעברו אל תתנו ואם יעברו ונתתם: ר' חנינא כו'. אתנאי כפול פליג, דאין צריך לכפול, דמכלל הן נשמע לאו. וזה שכפלו משה, צורך היה הדבר. ולענין פסק הלכה, אם אמר ע''מ, אין צריך תנאי כפול ולא הן קודם ללאו ולא תנאי קודם למעשה, אלא התנאי קיים. ואם לא אמר ע''מ, צריך כל הני דאמרינן. ואם לאו, התנאי בטל והמעשה קיים. ולא שנא בתנאי שבדיני ממונות, ולא שנא בתנאי שבגיטין וקדושין הכל שוה לדבר זה:

ה. הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְאָמַר כְּסָבוּר הָיִיתִי שֶׁהִיא כֹהֶנֶת וַהֲרֵי הִיא לְוִיָּה, לְוִיָּה וַהֲרֵי הִיא כֹהֶנֶת, עֲנִיָּה וַהֲרֵי הִיא עֲשִׁירָה, עֲשִׁירָה וַהֲרֵי הִיא עֲנִיָּה, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִטְעַתּוּ. הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה, הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שֶׁאֶתְגַּיֵּר אוֹ לְאַחַר שֶׁתִּתְגַּיְרִי, לְאַחַר שֶׁאֶשְׁתַּחְרֵר אוֹ לְאַחַר שֶׁתִּשְׁתַּחְרְרִי, לְאַחַר שֶׁיָּמוּת בַּעְלִיךְ אוֹ לְאַחַר שֶׁתָּמוּת אֲחוֹתִיךְ, לְאַחַר שֶׁיַּחֲלוֹץ לִיךְ יְבָמִיךְ, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, אִם יָלְדָה אִשְׁתֶּךָ נְקֵבָה הֲרֵי הִיא מְקֻדֶּשֶׁת לִי, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. אִם הָיְתָה אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ מְעֻבֶּרֶת וְהֻכַּר עֻבָּרָהּ, דְּבָרָיו קַיָּמִין, וְאִם יָלְדָה נְקֵבָה, מְקֻדֶּשֶׁת:

ברטנורה  (ה) והוכר עוברה דבריו קיימין. כתב הרמב''ם דאין לו לבא עליה עד שיקדשנה קדושין שניים, שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. ולא אמרו דבריו קיימים אלא להחמיר עליה שאסורה לינשא לאחרים:

ו. הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי עַל מְנָת שֶׁאֲדַבֵּר עָלַיִךְ לַשִּׁלְטוֹן וְאֶעֱשֶׂה עִמָּךְ כַּפּוֹעֵל, דִּבֶּר עָלֶיהָ לַשִּׁלְטוֹן וְעָשָׂה עִמָּהּ כַּפּוֹעֵל, מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. עַל מְנָת שֶׁיִּרְצֶה אַבָּא, רָצָה הָאָב, מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו אֵינָה מְקֻדֶּשֶׁת. מֵת הָאָב הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת. מֵת הַבֵּן, מְלַמְּדִין הָאָב לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה:

ברטנורה  (ו) ואעשה עמך כפועל. בפעולת יום אחד. ולאו דמקדש לה בשכר פעולה, דכיון דקי''ל ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף, נמצא כשגמר פעולתו הוי שכירותו מלוה אצלה, והמקדש במלוה אינה מקודשת. אלא דמקדש לה השתא בפרוטה ע''מ שיעשה אח''כ עמה כפועל: ע''מ שירצה אבא. בגמרא מפרש שלא ימחה אבא. וכשקבע זמן למחאתו, כגון שאמר שלא ימחה אבא כל שלשים יום. הלכך רצה האב, שעברו שלשים יום ולא מיחה, הרי זו מקודשת. לא רצה, שמיחה בתוך שלשים, אינה מקודשת: מת האב. תוך שלשים, הרי זו מקודשת, דאמרינן מאן מחי: מת הבן. בתוך ל', מלמדים את האב שימחה, כדי שלא תהא זקוקה ליבם:

ז. קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְמִי קִדַּשְׁתִּיהָ, וּבָא אֶחָד וְאָמַר אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ, נֶאֱמָן. זֶה אָמַר אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ וְזֶה אָמַר אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ, שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִים גֵּט. וְאִם רָצוּ, אֶחָד נוֹתֵן גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס:

ברטנורה  (ז) אני קדשתיה נאמן. לכנסה. דלא חציף למימר קמיה דאב שקבל הקדושין, אני הוא, אם לא היה אמת, דמרתת דלמא מכחיש ליה:

ח. קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי, קִדַּשְׁתִּיהָ וְגֵרַשְׁתִּיהָ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה וַהֲרֵי הִיא קְטַנָּה, נֶאֱמָן. קִדַּשְׁתִּיהָ וְגֵרַשְׁתִּיהָ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה וַהֲרֵי הִיא גְדוֹלָה, אֵינוֹ נֶאֱמָן. נִשְׁבֵּית וּפְדִיתִיהָ, בֵּין שֶׁהִיא קְטַנָּה בֵּין שֶׁהִיא גְדוֹלָה, אֵינוֹ נֶאֱמָן. מִי שֶׁאָמַר בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ, יֶשׁ לִי בָנִים, נֶאֱמָן. יֶשׁ לִי אַחִים, אֵינוֹ נֶאֱמָן. הַמְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ סְתָם, אֵין הַבּוֹגְרוֹת בִּכְלָל:

ברטנורה  (ח) וגרשתיה. קבלתי את גטה: והרי היא קטנה. עכשיו כשאמר עליה כך: נאמן. לפסלה מן הכהונה. שהאב נאמן על בתו כל זמן שהיא קטנה, דכתיב (דברים כ''ב) את בתי נתתי לאיש הזה, כשאמר לאיש, אסרה על הכל, שאין אנו יודעים למי. כשחזר ואמר לזה, התירה לו: והרי היא גדולה. ואם לאחר שגדלה אמר כך, ובקטנותה לא אמר, אינו נאמן: נשבית ופדיתיה וכו' אינו נאמן. לפסלה מן הכהונה. דבנשואין הימניה רחמנא לאב. לשבויה לא הימניה: יש לי בנים. ואין אשתי זקוקה ליבם: יש לי אחים. ואשתי זקוקה ליבם. ועד עכשיו היתה בחזקת שאינה זקוקה: אין הבוגרות בכלל. לפי שאינן ברשות האב לקדשן. ואף על פי שעשאתו הבוגרת שליח לקבל קדושיה, אמרינן לא שביק אינש מצוה דרמיא עליה ועביד מצוה דלא רמיא עליה. אבל הקטנות והנערות כולן צריכות גט מספק, דלא ידעינן איזו מהם קידש:

ט. מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ שְׁתֵּי כִתֵּי בָנוֹת מִשְּׁתֵּי נָשִׁים וְאָמַר קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי הַגְּדוֹלָה וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם גְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת אוֹ גְדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת אוֹ קְטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת שֶׁהִיא גְדוֹלָה מִן הַגְּדוֹלָהּ שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, כֻּלָּן אֲסוּרוֹת חוּץ מִן הַקְּטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כֻּלָּן מֻתָּרוֹת חוּץ מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת. קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי הַקְּטַנָּה וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם קְטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת אוֹ קְטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת אוֹ גְדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת שֶׁהִיא קְטַנָּה מִן הַקְּטַנּוֹת שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, כֻּלָּן אֲסוּרוֹת חוּץ מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כֻּלָּן מֻתָּרוֹת חוּץ מִן הַקְּטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת:

ברטנורה  (ט) קדשתי את בתי גדולה. איצטריך תנא לאשמועינן פלוגתא דר''מ ור' יוסי בקדשתי את הגדולה ובקדשתי את הקטנה. דאי אשמועינן בקדשתי את הגדולה, הוה אמינא בהא קאמר ר''מ, דכיון דאיכא דזוטרא מינה, להך גדולה קרי לה, דשבח הוא לאדם לקרות בתו בלשון גדולה אע''פ שהיא קטנה, כשיש קטנה למטה ממנה. אבל קטנה אימא מודי ליה לרבי יוסי דכל שהוא יכול לקרות אותה גדולה אין קורא אותה קטנה. ואי אתמר בהא, בהא קאמר ר''י, אבל בהך אימא מודי ליה לר''מ, לכך הוצרכו שתיהן. והלכה כרבי יוסי בשתיהן:

י. הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה קִדַּשְׁתִּיךְ וְהִיא אוֹמֶרֶת לֹא קִדַּשְׁתַּנִי, הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו. הִיא אוֹמֶרֶת קִדַּשְׁתַּנִי וְהוּא אוֹמֵר לֹא קִדַּשְׁתִּיךְ, הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא אֲסוּרָה בִקְרוֹבָיו. קִדַּשְׁתִּיךְ, וְהִיא אוֹמֶרֶת לֹא קִדַּשְׁתָּ אֶלָּא בִתִּי, הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת גְּדוֹלָה, וּגְדוֹלָה מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו. הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת קְטַנָּה, וּקְטַנָּה מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו:

ברטנורה  (י) האומר לאשה קדשתיך וכו'. איצטריך לאשמועינן באומר קדשתיך, ובאומרת קדשתני. דאי אשמועינן באומר לאשה קדשתיך שהוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו, הוה אמינא דינא הוא דלא מתסרא איהי בקרוביו, דאיהו שקורי קא משקר, דגברא לא איכפת ליה אם אוסר עצמו חנם בקרובותיה, ומשקר ואמר קדשתיך. אע''פ שלא קדשה, אבל איהי כי אמרה קדשתני דאסרה נפשה אכולי עלמא עד שיתן לה גט, אי לאו דקים לה, לא הוה אמרה, ונתסר איהו על פיה בקרובותיה, ואפילו יהב לה גט. קמ''ל: קדשתיך והיא אומרת לא קדשת אלא בתי וכו'. משום דהוה סלקא דעתין לומר מאחר שהאב נאמן על בתו מן התורה, תהיה האם נאמנת על בתה מדרבנן, קמ''ל דאינה נאמנת:

יא. קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתֵּךְ וְהִיא אוֹמֶרֶת לֹא קִדַּשְׁתָּ אֶלָּא אוֹתִי, הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת קְטַנָּה וּקְטַנָּה מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת גְּדוֹלָה וּגְדוֹלָה אֲסוּרָה בִקְרוֹבָיו:

ברטנורה  (יא) קדשתי את בתך וכו'. איידי דתנא להני בבי דלעיל, תנא נמי להא, ואע''פ שהיא משנה שאינה צריכה. ובכל הני דהיא אומרת קדשתני מבקשים ממנו ליתן גט כדי להתירה. ואם מעצמו נתן גט, כופין אותו ליתן כתובה:

יב. כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קִדּוּשִׁין וְאֵין עֲבֵרָה, הַוָּלֶד הוֹלֵךְ אַחַר הַזָּכָר. וְאֵיזֶה, זוֹ כֹהֶנֶת לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן וּלְלֵוִי וּלְיִשְׂרָאֵל. וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קִדּוּשִׁין וְיֵשׁ עֲבֵרָה, הַוָּלֶד הוֹלֵךְ אַחַר הַפָּגוּם. וְאֵיזוֹ, זוֹ אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזְרְת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין. וְכָל מִי שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו קִדּוּשִׁין אֲבָל יֶשׁ לָהּ עַל אֲחֵרִים קִדּושִׁין, הַוָּלֶד מַמְזֵר. וְאֵיזֶה, זֶה הַבָּא עַל אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. וְכָל מִי שֶׁאֵין לָהּ לֹא עָלָיו וְלֹא עַל אֲחֵרִים קִדּוּשִׁין, הַוָּלֶד כְמוֹתָהּ. וְאֵיזֶה, זֶה וְלַד שִׁפְחָה וְנָכְרִית:

ברטנורה  (יב) כל מקום שיש קדושין ואין עבירה. שקדושין תופסין בה ואין עבירה בנשואיה. והאי כללא לאו דוקא, שהרי גר שנשא ממזרת יש קדושין ואין עבירה, דקהל גרים לא אקרי קהל, ואעפ''כ אין הולד הולך אחר הזכר שהולד ממזר, אחד גר שנשא ממזרת ואחד ממזר שנשא גיורת: וכל מי שאין לה עליו קדושין וכו' הולד ממזר. ביבמות נפקא לן מקרא דכתיב (דברים כ''ג) לא יקח איש את אשת אביו, וסמיך ליה לא יבא ממזר, ומוקמינן לה בשומרת יבם של אביו, שהיא אשת אחי אביו שהיא עליו בכרת: על אחת מכל העריות. של חייבי כריתות: ולד שפחה ונכרית. דכתיב בשפחה (שמות כ''א) האשה וילדיה תהיה לאדוניה, ובנכרית כתיב (דברים ז') כי יסיר את בנך מאחרי, ומדלא כתיב כי תסיר, ש''מ הכי קאמר, בתך לא תתן לבנו כי יסיר בעל בתך את בנך אשר תלד לו בתך מאחרי, אבל אבתו לא תקח לבנך לא מהדר, שאין הבן הבא מן הנכרית קרוי בנך אלא בנה:

יג. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, יְכוֹלִין מַמְזֵרִים לִטָּהֵר. כֵּיצַד. מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא שִׁפְחָה, הַוָּלֶד עָבֶד. שִׁחְרְרוֹ, נִמְצָא הַבֵּן בֶּן חוֹרִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הֲרֵי זֶה עֶבֶד מַמְזֵר:

ברטנורה  (יג) ממזר שנשא שפחה. ואפילו לכתחלה יכול ממזר לישא שפחה כדי לטהר את בניו. והלכה כר' טרפון. ומודה רבי טרפון שעבד שנשא ממזרת, הולד ממזר, שעבד אין לו יחוס:

גמרא קידושין דף ע' ע''א

אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה כָּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָה הוֹגֶנֶת לוֹ מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ חֲרָשׁוֹ לְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וּזְרָעוֹ מֶלַח שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא ב') אֵלֶּה הָעוֹלִים מִתֵּל מֶלַח תֵּל חַרְשָׁא אָמַר רָבָא בַּר רַב אַדָּא אָמַר רַב כָּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה לְשֵׁם מָמוֹן הַוְיָין לֵיהּ בָּנִים שֶׁאֵינָם מְהוּגָנִים. שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ה') בַּה' בָּגָדוּ כִּי בָנִים זָרִים יָלָדוּ וְשֶׁמֶא תֹאמַר מָמוֹנָם פָּלַט תַּלְמוּד לוֹמַר (שם) עַתָּה יֹאכְלֵם חֹדֶשׁ אֶת חֶלְקֵיהֶם. וְשֶׁמֶא תֹאמַר חֶלְקוֹ וְלֹא חֶלְקָהּ תַּלְמוּד לוֹמַר חֶלְקֵיהֶם וְשֶׁמֶא תֹאמַר לִזְמַן מְרֻבֶּה תַּלְמוּד לוֹמַר חֹדֶשׁ מַאי מַשְׁמַע אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק חֹדֶשׁ נִכְנָס וְחֹדֶשׁ יוֹצֵא וּמָמוֹנָם אָבַד. וְאָמַר רַבָּה בַּר רַב אַדָּא וְאַמְרֵי לָהּ אָמַר רַב סַלָא אָמַר רַב הַמְנוּנָא כָּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָה הוֹגֶנֶת לוֹ אֵלִיָּהוּ כּוֹפְתוֹ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצְעוֹ. וְתָנָא עַל כֻּלָּם אֵלִיָּהוּ כוֹתֵב וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חוֹתֵם אוֹי לוֹ לְפוֹסֵל אֶת זַרְעוֹ וּלְפוֹגֵם אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ וּלְנוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָה הוֹגֶנֶת לוֹ אֵלִיָּהוּ כּוֹפְתוֹ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצְעוֹ: (ע''ב) אָמַר רִבִּי אָבִין בַּר רַב אַדָּא אָמַר רַב כָּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָה הוֹגֶנֶת לוֹ כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ מֵעִיד עַל כָּל הַשְּׁבָטִים וְאֵין מֵעִיד עָלָיו שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכ''ב) שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל אֵימָתַי הֲוֵי עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל בִּזְמַן שֶׁהַשְּׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ. אָמַר רִבִּי חָמָא בַר חֲנִינָא כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ אֵין מַשְׁרֶה אֶלָּא עַל מִשְׁפָּחוֹת מְיוּחָסוֹת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (ירמי' ל') בָּעֵת הַהִיא נְאֻם ה' אֶהְיֶה לֵאלֹהִים לְכֹל מִשְׁפְּחוֹת יִשְׂרָאֵל לְכָל יִשְׂרָאֵל לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא לְכָל מִשְׁפְּחוֹת. וְהֵם יִהְיוּ לִי לְעָם. אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא זוּ מַעֲלָה יְתֵירָה יֵשׁ בֵּין יִשְׂרָאֵל לְגֵרִים דְּאִלּוּ בְיִשְׂרָאֵל כְּתִיב בְּהוּ (שם) וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵם יִהְיוּ לִי לְעָם וְאִלּוּ בְּגֵרִים כְּתִיב (שם) מִי הוּא זֶה עָרַב אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי נְאֻם ה' וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים:

רש''י  כאלו חרשו וכו'. משום דלא יכלו להגיד יחוסם קרי להו תל מלח: חרשא. לשון חורש: בנים זרים. מאשה פסולה לו ולשם ממון נסבה כדמסיים קרא יאכלם חדש את חלקיהם ממון שנשאה לשמו יאכלם בחדש אחד: ושמא תאמר חלקו. כגון נכסי צאן ברזל: ולא חלקה. כגון נכסי מלוג דהיא לאו איסור עבדה שחזרה לינשא למיוחס: שאינה הוגנת. פסולה לו: כופתו. הלוקה בבית דין כופתין שתי ידיו על העמוד במסכת מכות: כופתו. קושרו: רוצעו. מלקהו ברצוע': ועל כולם. כהני' לוי' וישראלי' אליהו כותב מאי דקאמ' ואזיל: אוי לו לפוסל זרעו ולפוגם את משפחתו. כגון שנשא אשה שאינה הוגנת לו: עדות לישראל. אותן שהן ישראל הוא מעיד עליהן שהן משלו: משפחות ישראל. משפחות שהם ישראלי' גמורים: בישראל כתיב והייתי להם לאלהים. אע''פ שאינם לי לעם ומתוך שאני מקרבן הם יהיו לעם אבל גרים אין מקרבין אותן מן השמים אא''כ הם מקרבין עצמם תחלה להיות טובים:

זוהר בהר דף ק''ח ע''א

עִבְדוּ אֶת יְיָ בְּיִרְאָה. מַהוּ בְּיִראָה כְמָה דְאַתְּ אָמֵר (שם קי''א) רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְיָ וְדָא מַלְכוּת שָׁמַיִם. וּבְגִין כַּךְ עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם וְעַל דָּא הָאי בְקַדְמִיתָא הוּא דְכֹלָא. מָאן אוֹכַח תְּפִלָּה שֶׁל יָד בְּקַדְמִיתָא. בְּגִין דִבְהָאי עַיֵיל לִשְׁאַר קְדושָׁה. וְאִי הָאי לָא אִשְׁתְּכַח לְגַבֵּיהּ לָא שַׁרְיָא בֵיהּ קְדוּשָׁה לְעֵילָא בְגִין כַּךְ (ויקרא ט''ז) בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ וְגוֹמֵר כְּתִיב וְהָאי עוֹל לָא שַׁרְיָיא בְמָאן דְּאִיהוּ כָפִית בְּאַחֲרָא. וְעַל דָּא עֲבָדִין פְּטוּרִין מֵעוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. וְאִי מֵהָאי עוֹל פְּטוּרִין מִכָּל שְׁאַר פְּטוּרִין דְהָא שְׁאַר לָא שַׁרְיָיא עָלֵיהּ דְבַר נָשׁ עַד דְאִשְׁתְּכַח גַּבֵּיהּ בְּהָאי עוֹל. וּבְגִין כַּךְ הֲווֹ אַכְלֵי יִשְׂרָאֵל בְמִצְרַיִם חִנָּם. אוּף הָכָא יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם דְהָא עַבְדָא הֲוָה וְכָּל מַה דְעָבִיד חִנָּם הוּא בְלָא עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם וְאַף עַל דָּא דְּחִנָּם הֲווֹ עוֹבָדוֹהִי יֵצֵא לַחָפְשִׁי וִיהֵא לֵיהּ נַיְיחָא. לְבָתָר דְּאִיהוּ בְחִירוּ וְאִשְׁתְּכַח בֵּיהּ נַיְיחָא יָהֲבִין עָלֵיהּ עוֹל מֵהַהוּא אָתָר דְאַפֵּיק לֵיהּ לְחִירוּ. וְאִי בַר נָשׁ יְסָרֵב לְמֵיפַק לְחִירוּ כְמָה דְאַתְּ אָמַר וְאִם אָמוֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי וְגוֹמֵר. הָא וַדָּאי פָגִים לֵיהּ לְהָאי אָתָר דְּשָׁבִיק עוֹל מַלְכוּתָא דִּלְעֵילָא וְנָטִיל עוֹל דְּמָארֵיהּ. וְעַל דָּא מַה כְתִיב וְהִגִּישׁוּ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים סְתָם. לְגַבֵּי הַהוּא אָתָר דְּפָגִים לֵיהּ דְהָכִי נָמֵי אֱלֹהִים אִקְרֵי. וּלְאָן אָתָר אִתְקְרִיב לְגַבֵּיהּ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְזוזָה (דק''ה ע''ב) בְגִין דְּהָאי אָתָר פִּתְחָא הוּא דִלְעֵילָא וּמְזוּזָה אִקְרֵי וְהָא אִתְמַר וְכֵיוַן דְּאִיהוּ אַכְוָון לְאַפְגָּמָא לְהָאי אָתָר הַהוּא פְגִימוּ אִשְׁתָּאַר בַּהֲדֵיהּ בֵיהּ בְּגוּפֵיהּ הָדָא הוּא דִכְתִיב וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעוֹלָם. תֶּהֱוֵי עַבְדָא תְּחוֹת רַגְלוֹי דְמָארֵיהּ עַד שַׁתָּא דְיוֹבְלָא. אֶת אָזְנוֹ אֲמָאי. הָא אוּקְמוּהָ אֲבָל שְׁמִיעָה תָלֵי בְהָאי אָתָר עֲשִׂיָיה לְעֵילָא וּבְגִין דְיִשְׂרָאֵל כַּד קְרִיבוּ לְטוּרָא דְסִינַי וַהֲווֹ בִרְחִימוּ דְלִבַּיְיהוּ לְאִתְקָרְבָא לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַקְדִּימוּ עֲשִׂיָּיה לַשְּׁמִיעָה דְהָא שְׁמִיעָה בְקַדְמִיתָא וּלְבָתָר עֲשִׂיָּיה שְׁמִיעָה בְהָאי שְׁמִיעָה תַלְיָיא. וְעַל דָּא הוּא פָגִים לְהָאי שְׁמִיעָה. יִתְפְּגִים שְׁמִיעָה דִילֵיהּ וְיִשְׁתְּאַר פְּגִימוּ בֵיהּ. וְלָא יִשְׁתְּאַר הוּא עַבְדָּא לְמָארֵיהּ עַד דְיִתְקְרַב לְהַהוּא אֲתַר דְּפָגִים וְיִתְפְּגִים הוּא קָמֵיהּ וְיִשְׁתְּאַר בֵּיהּ הַהִיא פְגִימוּ וּבְגִין כַּךְ וְהִגִּישׁוּ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים סְתָם כְמָה דְאוֹקִמְנָא וְעַל דָּא וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַייָ:

תרגום הזוהר
עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה. מַהוּ בְּיִרְאָה. הוּא כְּדִכְתִיב, רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה', וְזוֹ הִיא, מַלְכוּת שָׁמַיִם. וּמִשּׁוּם זֶה, הוּא עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. וְעַל כֵּן זֶה הוּא תְּחִלַּת הַכֹּל. מִי מוֹכִיחַ זֶה. הוּא מַה שֶּׁאָנוּ מַנִּיחִים תְּפִלָּה שֶׁל יָד תְּחִלָּה, מִשּׁוּם שֶׁבַּמַּלְכוּת נִכְנָס לִשְׁאָר הַקְּדֻשָּׁה. וְאִם זוֹ אֵינָהּ נִמְצֵאת אֶצְלוֹ, אֵינוֹ שׁוֹרֶה בּוֹ קְדֻשָּׁה שֶׁלְּמַעְלָה. מִשּׁוּם זֶה כָּתוּב, בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ. וְעֹל הַזֶּה אֵינוֹ שׁוֹרֶה בְּמִי שֶׁהוּא קָשׁוּר בְּאַחֵר, וְעַל כֵּן עֲבָדִים פְּטוּרִים מִן עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם, וְאִם פְּטוּרִים מֵעֹל הַזֶּה, הֲרֵי הֵם פְּטוּרִים מִכָּל שְׁאָר הַמִּצְוֹת, כִּי שְׁאָר הַמִּצְוֹת אֵינָן שׁוֹרוֹת עַל הָאָדָם, עַד שֶׁנִּמְצָא אֶצְלוֹ עֹל הַזֶּה. וְעַל כֵּן הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם אוֹכְלִים חִנָּם. אַף כָּאן יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם, כִּי עֶבֶד הָיָה, וְכָל מַה שֶּׁעָשָׂה הָיָה חִנָּם בְּלִי עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. וְאַף עַל פִּי שֶׁמַּעֲשָׂיו הָיוּ בְּחִנָּם, יֵצֵא לַחָפְשִׁי, וְתִהְיֶה לוֹ מְנוּחָה. וְאַחַר שֶׁהוּא בַּחֵירוּת, וְנִמְצָא בּוֹ מְנוּחָה, נוֹתְנִים עָלָיו עֹל, מִמָּקוֹם הַהוּא שֶׁהוֹצִיא אוֹתוֹ לַחֵירוּת, וְאִם אָדָם מְמָאֵן לָצֵאת לַחֵירוּת, כְּדִכְתִיב, וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדוֹנִי וְגוֹ', הֲרֵי וַדַּאי פָּגַם אוֹתוֹ מָקוֹם, כִּי עָזַב עֹל מַלְכוּת שֶׁלְּמַעְלָה וְקִבֵּל עֹל שֶׁל אֲדוֹנוֹ. עַל כֵּן מַה כָּתוּב, וְהִגִּישׁוֹ אֲדוֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת וְגוֹ'. וְהִגִּישׁוֹ אֲדוֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים, נֶאֱמַר אֶל הָאֱלֹהִים סְתָם, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּגִּישׁוֹ לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁפָּגַם אוֹתוֹ, שֶׁהִיא נִקְרֵאת גַּם כֵּן אֱלֹקִים. וּלְאֵיזֶה מָקוֹם יְקָרֵב אוֹתוֹ, הוּא, אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה. מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ מָקוֹם, הוּא פֶּתַח שֶׁלְּמַעְלָה, וְנִקְרֵאת מְזוּזָה. וּכְבָר לָמַדְנוּ. וְכֵיוָן שֶׁהוּא נִתְכַּוֵּן לִפְגֹּם לַמָּקוֹם הַהוּא, נִשְׁאָר פְּגָם הַזֶּה בּוֹ בְּגוּפוֹ. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר, וְרָצַע אֲדוֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעוֹלָם שֶׁהָעֶבֶד יִהְיֶה תַּחַת רַגְלָיו שֶׁל אֲדוֹנוֹ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל. שׁוֹאֵל, אֶת אָזְנוֹ לָמָּה יִרְצַע. וּמֵשִׁיב, כְּבָר הֶעֱמִידוּהוּ. אֲבָל שְׁמִיעָה תְּלוּיָה בְּמָקוֹם זֶה, עֲשִׂיָה לְמַעְלָה, וּמִשּׁוּם שֶׁיִּשְׂרָאֵל בָּעֵת שֶׁקָּרְבוּ לְהַר סִינָי, וְהָיוּ בְּאַהֲבַת לִבָּם לְהִתְקָרֵב אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִקְדִּימוּ עֲשִׂיָּה לִשְׁמִיעָה. כִּי שְׁמִיעָה הוּא תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ עֲשִׂיָּה. כִּי שְׁמִיעָה תְּלוּיָה בִּשְׁמִטָּה, וְעַל כֵּן, כֵּיוָן שֶׁהָעֶבֶד פָּגַם לִשְׁמִיעָה זוֹ, יֻפְגָּם שְׁמִיעָה שֶׁלּוֹ, וְיִשָּׁאֵר פְּגָם בּוֹ. וְלֹא יִשָּׁאֵר עֶבֶד לַאֲדוֹנוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן שֶׁיִּתְקָרֵב לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁפָּגַם וְיִהְיֶה נִפְגָם לְפָנֶיהָ, וְיִשָּׁאֵר בּוֹ פְּגָם הַהוּא. וּמִשּׁוּם זֶה, וְהִגִּישׁוֹ אֲדוֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים סְתָם. כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמַדְנוּ. וְעַל כֵּן וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'.

הלכה פסוקה
הרמב''ם ה' תפלה פ''ד

א. הָיָה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה וְנַטְפוּ מֵי רַגְלָיו עַל בִּרְכָּיו מַמְתִּין עַד שֶׁיִּכְלוּ הַמַּיִם וְחוֹזֵר לְמָקוֹם שֶׁפָּסַק וְאִם שָׁהָה כְּדֵי לִגְמוֹר אֶת הַתְּפִלָּה חוֹזֵר לְרֹאשׁ: ב. וְכֵן הַמַּשְׁתִּין מַיִם שׁוֹהֶה כְּדֵי הִלּוּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת וְאַחַר כַּךְ יִתְפַּלֵּל וּמִשֶּׁהִתְפַּלֵּל שׁוֹהֶה אַחַר תְפִלָּתוֹ כְּדֵי הִלּוּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת וְאַחַר כַּךְ מַשְׁתִּין כְּדֵי שֶׁיִּפְסוֹק דִּבְרֵי הַתְּפִלָּה מִפִּיו: ג. כַּוָּונַת הַלֵּב כֵּיצַד כָּל תְּפִלָּה שֶׁאֵינָה בְּכַוָנָה אֵינָה תְּפִלָּה וְאִם הִתְפַּלֵּל בְּלֹא כַוָנָה חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל מָצָא דַּעְתּוֹ מְשֻׁבֶּשֶׁת וְלִבּוֹ טָרוּד אָסוּר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל עַד שֶׁתִּתְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ. לְפִיכָךְ הַבָּא מִן הַדֶּרֶךְ וְהוּא עָיֵף אוֹ מֵיצֵר אָסוּר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל עַד שֶׁתִּתְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ. אָמְרוּ חֲכָמִים יִשְׁהֶה שְׁלשָׁה יָמִים עַד שֶׁיָנוּחַ וְתִתְקָרֵר דַּעְתּוֹ וְאַחַר כַּךְ יִתְפַּלֵּל:

מוסר
מספר חסידים סי' ל''ב

מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטוֹב (איכה ג') אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹזֵר עַל הָאָדָם לִהְיוֹת טוֹב אוֹ רָע. וְכֵן אָמְרוּ חֲכָמִים הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י''א) וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה. וּבְשָׁעָה שֶׁנּוֹלַד אָדָם גּוֹזְרִים עָלָיו אִם גִבּוֹר אִם חָלָשׁ אִם עָשִׁיר אִם עָנִי אִם נָאֶה אִם מְכוֹעָר אִם אָרוֹךְ אִם גּוּץ. אֲבָל אִם צַדִיק אִם רָשָׁע לֹא אֶלָא מְשִׂימִים לְפָנָיו שְׁנֵי דְרָכִים וְיִבְחַר לוֹ הָאֶחָד וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הַחוֹטֵא זֶה מַפְסִיד עַצְמוֹ כַּאֲשֶׁר סָר מִדֶּרֶךְ טוֹבָה מָאוֹס בְּטוֹב וּבָחוֹר בְּרָע לְפִיכָךְ צָרִיךְ לִבְכּוֹת וְלִהְיוֹת נִכְנַע לִפְנֵי קוֹנוֹ עַל אֲשֶׁר עָשָׂה לְנַפְשׁוֹ וּגְמָלוֹ רָע וְזֶה שֶׁאָמַר אַחֲרָיו (איכה ג') מַה יִתְאוֹנֵן אָדָם חָי גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו. בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה תַּעֲנִיּוֹת וְצוֹמוֹת וּתְחִינוֹת מְבַקֵּשׁ כְּשֶׁבְּנוֹ חוֹלֶה כִּי מָרָה נַפְשׁוֹ עָלָיו אוֹ עַל אֶחָד מֵאוֹהֲבָיו כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֶּשׁ לוֹ לְהִתְעַנּוֹת וּלְהִתְאַבֵּל בַעֲשׂוֹתוֹ עֲבֵירָה וְהַתְּשׁוּבָה מְשִׁיבָה נַפְשׁוֹ לְעוֹלָמִים: