חוק לישראל
חוק לישראל - פרשת אמור, יום שלישי
חוק לישראל לקריאה נוחה וברורה - פרשת אמור, יום שלישי בשבוע. כולל חלקי תורה, נביאים, כתובים, משנה, גמרא, זוהר, מוסר והלכה
- הידברות
- פורסם כ' טבת התשפ"ה

תורה
(יא) וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא: וְעַל כָּל נַפְשַׁת מֵתָא לָא יֵיעוֹל לַאֲבוּהִי וּלְאִמֵהּ לָא יִסְתָּאָב:
(יב) וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא וְלֹא יְחַלֵּל אֵת מִקְדַּשׁ אֱלֹהָיו כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹהָיו עָלָיו אֲנִי יְהוָה: וּמִן מַקְדְשָׁא לָא יִפּוֹק וְלָא יַחֵל יָת מַקְדְשָׁא דֶאֱלָהֵהּ אֲרֵי כְּלִיל מְשַׁח רְבוּתָא דֶאֱלָהֵהּ עֲלוֹהִי אֲנָא יְיָ:
(יג) וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח: וְהוּא אִתְּתָא בִבְתֻלְתָּהָא יִסָב:
(יד) אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא יִקָּח כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה: אַרְמְלָא וּמְתָרְכָא וְחַלִילָא מַטְעֲיָא יָת אִלֵין לָא יִסָב אֱלָהֵין בְּתֻלְתָּא מֵעַמֵהּ יִסַב אִתְּתָא:
(טו) וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדְּשׁוֹ: וְלָא יַחֵל זַרְעֵהּ בְּעַמֵהּ אֲרֵי אֲנָא יְיָ מְקַדְשֵׁהּ:
נביאים יחזקאל פרק מד
(כה) וְאֶל מֵת אָדָם לֹא יָבוֹא לְטָמְאָה כִּי אִם לְאָב וּלְאֵם וּלְבֵן וּלְבַת לְאָח וּלְאָחוֹת אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ יִטַּמָּאוּ: וְעַל מִיתָא דֶאֱנָשָׁא לָא יֵיעוּל לְאִסְתָּאֲבָא אֶלָּהֵן לְאָב וּלְאֵם וּלְבַר וְלִבְרַת לְאָח וּלְאָחַת דְּלָא הֲוַת לִגְבַר יִסְתָּאֲבוּן:
(כו) וְאַחֲרֵי טָהֳרָתוֹ שִׁבְעַת יָמִים יִסְפְּרוּ לוֹ: וּבָתַר דְכוּתֵי שַׁבְעָא יוֹמִין יִמְנוּן לֵיהּ:
(כז) וּבְיוֹם בֹּאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ יַקְרִיב חַטָּאתוֹ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה: וּבְיוֹם מַעְלֵיהּ לְקוּדְשָׁא לְדָרְתָּא גֵוַיְתָא לְשַׁמָּשָׁא בְקוּדְשָׁא יַקְרִיב חַטָּאתֵיהּ אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים:
(כח) וְהָיְתָה לָהֶם לְנַחֲלָה אֲנִי נַחֲלָתָם וַאֲחֻזָּה לֹא תִתְּנוּ לָהֶם בְּיִשְׂרָאֵל אֲנִי אֲחֻזָּתָם: וּתְהִי לְהוֹן לְאַחֲסָנָא חוּלַק מוֹתַר קוּרְבָּנִי חוּלָקְהוֹן וְאַחֲסָנָא לָא תִתְּנוּן לְהוֹן בְּיִשְּׂרָאֵל מַתְּנָן דִּיהָבִית לְהוֹן אִנּוּן אַחֲסַנְתְּהוֹן:
(כט) הַמִּנְחָה וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם הֵמָּה יֹאכְלוּם וְכָל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לָהֶם יִהְיֶה: מִנְחָתָא חַטָּאתָא וַאֲשָׁמָא אִנּוּן יֵכְלֻנֵּיהּ וְכָל חֶרְמָא בְּיִשְּׂרָאֵל לְהוֹן יְהֵי:
כתובים משלי פרק כז
(כב) אִם תִּכְתּוֹשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי לֹא תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ: אִין מָחְיַת לֵיהּ לְשַׁטְיָא בְּמַכְתְּשֵׁי בְּגוֹ סִיַעְתָּא וּבְאוּדְרָךְ לָא תַעֲבִיר מִנֵיהּ שַׁטְיוּתֵיהּ:
(כג) יָדֹעַ תֵּדַע פְּנֵי צֹאנֶךָ שִׁית לִבְּךָ לַעֲדָרִים: מַה דְרָעֵי אַנְתְּ דַע אַפֵּי עָנָךְ וְשִּׂים לִבָּךְ עַל קְוָטִין:
(כד) כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן וְאִם נֵזֶר לְדוֹר (דור) וָדוֹר: מְטוּל דְּלָא לַעֲלַם הִיא אַחְסָנָא אַף שְׁלָם דָּרָא לְדָרָא:
(כה) גָּלָה חָצִיר וְנִרְאָה דֶשֶׁא וְנֶאֶסְפוּ עִשְּׂבוֹת הָרִים: שְׁבַח עֲמִירָא וְאֶתְחָמֵי דִתְאָה וְאִתְכְּנֵשׁ עִשְּׂבָּא דְטוּרֵי:
(כו) כְּבָשִׂים לִלְבוּשֶׁךָ וּמְחִיר שָׂדֶה עַתּוּדִים: אִמְרֵי לִלְבוּשָׁךְ וְגַדְיָא לְתַּנְדוּתָךְ:
משנה קידושין פרק ב
א. הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ. הָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת בָּהּ וּבִשְׁלוּחָהּ. הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ. הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה הִתְקַדְּשִׁי לִי בִּתְמָרָה זוֹ, הִתְקַדְּשִׁי לִי בָּזוֹ, אִם יֵשׁ בְּאַחַת מֵהֶן שָׁוֶה פְרוּטָה, מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. בָּזוֹ וּבָזוֹ וּבָזוֹ, אִם יֵשׁ שָׁוֶה פְרוּטָה בְּכֻלָּן, מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. הָיְתָה אוֹכֶלֶת רִאשׁוֹנָה רִאשׁוֹנָה, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, עַד שֶׁיְּהֵא בְאַחַת מֵהֶן שָׁוֶה פְרוּטָה:
ברטנורה (א) האיש מקדש בו ובשלוחו. בו תחלה ואח''כ בשלוחו, שמצוה בו יותר מבשלוחו דכי עסיק גופו במצוה מקבל שכר טפי. וילפינן שלוחו של אדם כמותו מקרא, דכתיב (שמות י''ב) ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל, וכי כל ישראל שוחטין, אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו: האיש מקדש את בתו כשהיא נערה. וכ''ש כשהיא קטנה. והאי דנקט נערה, אורח ארעא אשמועינן שאסור לאדם לקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה: ואם לאו אינה מקודשת. דכיון דאמר התקדשי התקדשי, כל חד הוי קדושין באפי נפשייהו: עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה. האי אחת מהן לא מיתוקמא אלא באחרונה שבהן, דכי אמר לה התקדשי לי בזו ובזו ובזו והיתה אוכלת אחת אחת, כל אותן שאכלה הוו מלוה גבה, וכי מטיא אחרונה שבה נגמרין הקדושין, אי אית בה שוה פרוטה הוה ליה מקדש במלוה ופרוטה, וקיי''ל המקדש במלוה ופרוטה דעתה אפרוטה ומקודשת. אבל אי לית באחרונה שוה פרוטה, אע''ג דאיכא בקמאי שוה פרוטה, כי מטי גמר קדושין הוה ליה מקדש במלוה, והמקדש במלוה אינה מקודשת:
ב. הִתְקַדְּשִׁי לִי בְּכוֹס זֶה שֶׁל יַיִן וְנִמְצָא שֶׁל דְּבַשׁ, שֶׁל דְּבַשׁ וְנִמְצָא שֶׁל יַיִן, בְּדִינָר זֶה שֶׁל כֶּסֶף וְנִמְצָא שֶׁל זָהָב, שֶׁל זָהָב וְנִמְצָא שֶׁל כֶּסֶף, עַל מְנָת שֶׁאֲנִי עָשִׁיר וְנִמְצָא עָנִי, עָנִי וְנִמְצָא עָשִׁיר, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם הִטְעָהּ לִשְׁבָח, מְקֻדֶּשֶׁת:
ברטנורה (ב) של זהב ונמצא של כסף כו'. דאיכא דניחא לה בהא ואיכא דניחא לה בהא: רבי שמעון אומר אם הטעה לשבח הרי זו מקודשת. לא פליג רבי שמעון אלא על שבח דממון, דמסתמא ניחא לה באותו שבח. אבל על שבח דיוחסין, כגון לוי ונמצא כהן, מודה רבי שמעון דאפילו הטעתו או הטעה הוא אותה לשבח אינה מקודשת, דלא ניחא לה בשבחו מפני שמתגאה עליה. ואין הלכה כר''ש:
ג. עַל מְנָת שֶׁאֲנִי כֹהֵן וְנִמְצָא לֵוִי, לֵוִי וְנִמְצָא כֹהֵן, נָתִין וְנִמְצָא מַמְזֵר, מַמְזֵר וְנִמְצָא נָתִין, בֶּן עִיר וְנִמְצָא בֶן כְּרַךְ, בֶּן כְּרַךְ וְנִמְצָא בֶן עִיר, עַל מְנָת שֶׁבֵּיתִי קָרוֹב לַמֶּרְחָץ וְנִמְצָא רָחוֹק, רָחוֹק וְנִמְצָא קָרוֹב, עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי בַת אוֹ שִׁפְחָה גַדֶּלֶת וְאֵין לוֹ, אוֹ עַל מְנָת שֶׁאֵין לִי וְיֶשׁ לוֹ, עַל מְנָת שֶׁאֵין לִי בָנִים וְיֶשׁ לוֹ, אוֹ עַל מְנָת שֶׁיֶּשׁ לִי וְאֵין לוֹ. וּבְכֻלָּם אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרָה בְּלִבִּי הָיָה לְהִתְקַדֵּשׁ לוֹ אַף עַל פִּי כֵן, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְכֵן הִיא שֶׁהִטְעַתּוּ:
ברטנורה (ג) שפחה גודלת. קולעת שער הנשים. פירוש אחר, דברנית ובעלת לשון, כמו שנאמר (יחזקאל ל''ה) ותגדילו עלי בפיכם: אע''פ שאמרה בלבי היה להתקדש כו'. דדברים שבלב אינם דברים:
ד. הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ צֵא וְקַדֵּשׁ לִי אִשָּׁה פְלוֹנִית בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וְהָלַךְ וְקִדְּשָׁהּ בְּמָקוֹם אַחֵר, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. הֲרֵי הִיא בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וְקִדְּשָׁהּ בְּמָקוֹם אַחֵר, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת:
ברטנורה (ד) והלך וקדשה במקום אחר כו'. דמראה מקום הוא לו. ואין זה תנאי:
ה. הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. כְּנָסָהּ סְתָם וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים, תֵּצֵא שֶׁלֹּא בַכְּתֻבָּה. עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ מוּמִין וְנִמְצְאוּ בָהּ מוּמִין, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. כְּנָסָהּ סְתָם וְנִמְצְאוּ בָהּ מוּמִין, תֵּצֵא שֶׁלֹּא בַכְּתֻבָּה. כָל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִים בַּכֹּהֲנִים, פּוֹסְלִין בַּנָּשִׁים:
ברטנורה (ה) תצא שלא בכתובה. דאמר אי אפשי באשה נדרנית. אבל גיטא בעיא מספק כיון דלא פירש, דלמא דעתיה נמי אנדרנית: הפוסלים בכהנים. מפורש בכתובות [דף עה]:
ו. הַמְקַדֵּשׁ שְׁתֵּי נָשִׁים בְּשָׁוֶה פְרוּטָה, אוֹ אִשָּׁה אַחַת בְּפָחוּת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁלַח סִבְלוֹנוֹת לְאַחַר מִכָּאן, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, שֶׁמֵּחֲמַת קִדּוּשִׁין הָרִאשׁוֹנִים שָׁלַח. וְכֵן קָטָן שֶׁקִּדֵּשׁ:
ברטנורה (ו) סבלונות. דורונות שדרך חתן לשלוח לארוסתו: אינה מקודשת. ולא אמרינן יודע היה שאין קדושיו קדושין וגמר ושלח סבלונות לשם קדושין, אלא אמרינן מחמת קדושין הראשונים שלח: וכן קטן שקידש. ושלח סבלונות משהגדיל:
ז. הַמְקַדֵּשׁ אִשָּׁה וּבִתָּהּ אוֹ אִשָּׁה וַאֲחוֹתָהּ כְּאַחַת, אֵינָן מְקֻדָּשׁוֹת. וּמַעֲשֶׂה בְחָמֵשׁ נָשִׁים וּבָהֶן שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְלִקֵּט אֶחָד כַּלְכָּלָה שֶׁל תְּאֵנִים וְשֶׁלָּהֶן הָיְתָה וְשֶׁל שְׁבִיעִית הָיְתָה, וְאָמַר הֲרֵי כֻלְּכֶם מְקֻדָּשׁוֹת לִי בְּכַלְכָּלָה זוֹ, וְקִבְּלָה אַחַת מֵהֶן עַל יְדֵי כֻלָּן, וְאָמְרוּ חֲכָמִים, אֵין הָאֲחָיוֹת מְקֻדָּשׁוֹת:
ברטנורה (ז) אינן מקודשות. דאמר קרא (ויקרא י''ח) ואשה אל אחותה לא תקח לצרור, בשעה שנעשו צרות זו לזו אין לך לקוחין אפילו באחת מהן. והוא הדין לכל שאר עריות שיש בהן כרת, שאין קדושין תופסין בהם: ושלהן היתה. שמעינן מהא מתניתין דהמקדש בגזל ואפילו בגזל דידה אינה מקודשת, ולא אמרינן מדקבילתיה אחילתיה. מדקתני ושלהן היתה ושל שביעית היתה, משום דשל שביעית היתה שהפירות הפקר מש''ה הנשים מקודשות, אלא שאין אחיות מקודשות, אבל אם לא היתה שביעית הואיל ושלהן היתה לא היו קדושין תופסים באחת מהן. ודוקא בגזל שלפני יאוש בעלים אמרינן דלא הוה קדושין, אבל המקדש בגזל שלאחר יאוש קדושיו קדושין. ושמעינן נמי שהמקדש בפירות שביעית מקודשת, ולא אמרינן אינן ממונו לזכות בהן, אלא כיון שזכה בהן ממונו הם לכל דבר. ושמעינן נמי שאשה נעשית שליח לחברתה, ואפילו במקום שנעשית לה צרה. ואע''ג דבכל עדות שהאשה כשרה לה אין הצרה כשרה לה, שליחותה מיהא כיון דעבדא עבדא. דהא הכא בקדושין הללו הן נעשות צרות ע''י זו שקבלתה, וקתני אין האחיות מקודשות, הא נכריות מקודשות. ומתניתין מתרצה בגמרא אליבא דהלכתא הכי, המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה, שתיהן כאחת אינן מקודשות. הא אחת מאשה ובתה, אחת מאשה ואחותה, כגון שאמר לשתיהן אחת מכם מקודשת לי ולא פירש לאיזו מהן מקדש, וקבלה אחת מהן הקדושין על ידי חברתה, או שתיהן קבלו קדושין כאחת, מקודשות, ושתיהן צריכות גט. ואם אמר הראויה מכם לביאה מקודשת לי, אינן מקודשות, דכל אחת מהן איכא לספוקה באחות אשתו ואין שום אחת מהן ראויה לביאה. ומעשה נמי בחמש נשים ובהן שתי אחיות ולקט אחד כלכלה של תאנים ואמר הראויה מכם לביאה תתקדש לי, ואמרו חכמים אין אחיות מתקדשות. הא נכריות שהיו ראויות לביאה, מתקדשות. אבל אם אמר כולכם מתקדשות לי, לא היתה שום אחת מהן מקודשת, דכי היכי דאין אחיות מקודשות כך אין האחרות מקודשות, היכי דאמר כולכם:
ח. הַמְקַדֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ, בֵּין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים בֵּין קָדָשִׁים קַלִּים, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד, לֹא קִדֵּשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּשׁוֹגֵג לֹא קִדֵּשׁ, בְּמֵזִיד קִדֵּשׁ. וּבַהֶקְדֵּשׁ, בְּמֵזִיד קִדֵּשׁ וּבְשׁוֹגֵג לֹא קִדֵּשׁ. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּשׁוֹגֵג קִדֵּשׁ, בְּמֵזִיד לֹא קִדֵּשׁ:
ברטנורה (ח) המקדש בחלקו. שחלק עם אחיו הכהנים: אינה מקודשת. דכהנים משלחן גבוה קא זכו, ואמר קרא (במדבר יח) וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש, מה אש אין אתה משתמש בו אלא לאכילה, כך מתנות הללו לא תשתמש בהן אלא לאכילה, ובמעשר כתיב לה' הוא, בהווייתו יהא: רבי יהודה אומר מזיד קידש. במעשר שני. הואיל ויוצא לחולין ע''י פדיון, והרי הוציאו לחולין ע''י קדושין הללו. ור''מ סבר לית דרך חלול בכך: ובהקדש. של בדק הבית: מזיד קידש. שכיון שידע שהוא הקדש והוציאו לחולין בכוונה, נתחללה קדושתו: ובשוגג. דלא ידע שהוא הקדש ולא ניחא ליה דלתחלל הקדש על ידיה, לא נתחללה קדושתו, ואינה מקודשת. ורבי יהודה סבר איפכא. והלכה כר''מ במעשר, וכרבי יהודה בהקדש:
ט. הַמְקַדֵּשׁ בָּעָרְלָה, בְּכִלְאֵי הַכֶּרֶם, בְּשׁוֹר הַנִּסְקָל, וּבְעֶגְלָה עֲרוּפָה, בְּצִפֳּרֵי מְצוֹרָע, וּבִשְׂעַר נָזִיר, וּבְפֶטֶר חֲמוֹר, וּבְבָשָׂר בֶּחָלָב, וּבְחֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָעֲזָרָה, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. מְכָרָן וְקִדֵּשׁ בִּדְמֵיהֶן, מְקֻדֶּשֶׁת:
ברטנורה (ט) המקדש בערלה וכו' אינה מקודשת. דכולהו איסורי הנאה נינהו. ערלה, דכתיב לא יאכל, אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע: ובכלאי הכרם. דכתיב (דברים כ''ב) פן תקדש, פן תוקד אש: ובשור הנסקל. דכתיב ביה (שמות כ''א) ולא יאכל את בשרו: ובעגלה ערופה. דכתיב ביה כפרה כקדשים, שנאמר (דברים כ''א) ונכפר להם הדם: בציפורי מצורע. דתניא, נאמר מכשיר ומכפר בפנים, אשמו של מצורע שהוא מכשיר אותו לאכול בקדשים, וחטאתו שמכפר, ושניהם נעשים בפנים. ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ, מכשיר, צפרי מצורע שמכשירין המצורע לבא אל תוך המחנה, ומכפר, עגלה ערופה, שנאמר בה ונכפר להם הדם, ושניהם נעשים חוץ לעזרה. מה מכשיר ומכפר האמור בפנים, שהם אשמו וחטאתו של מצורע, עשה בו מכשיר כמכפר, דתרווייהו קדשים נינהו ואסורים בהנאה, אף מכשיר ומכפר האמורים בחוץ, שהם צפרי מצורע ועגלה ערופה, עשה בו מכשיר כמכפר להיות אסורים בהנאה. ומאימתי אסורין צפורי מצורע בהנאה, משעת שחיטה. והצפור השחוטה בלבד היא שאסורה בהנאה. ועגלה ערופה, ירידתה אל נחל איתן אוסרתה: ובשער הנזיר. דאמר קרא (במדבר ו) קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו, גדולו פרע שער ראשו יהיה קדוש: ופטר חמור. נאמר בו (שמות י''ג) וערפתו, ונאמר בעגלה ערופה וערפו, מה עגלה ערופה אסורה בהנאה, אף פטר חמור אסור בהנאה. ואינו אסור בהנאה אלא אחר עריפה: ובבשר בחלב. נאמר ג' פעמים לא תבשל גדי בחלב אמו, אחד לאסור אכילה, ואחד לאסור הנאה, ואחד לאסור בשול: ובחולין שנשחטו בעזרה. דכתיב (דברים י''ב) כי ירחק ממך המקום וזבחת, ברחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקרוב מקום. יכול לא יאכלנו אבל ישליכנו לכלבים, ת''ל (שמות כ''ב) לכלב תשליכון אותו, אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה: מכרן וקדש בדמיהן מקודשת. שאין לך דבר שתופס את דמיו להיות כמוהו אלא עבודה זרה ושביעית. עבודה זרה, שנאמר (דברים ז') והיית חרם כמוהו, כל מה שאתה מהווה ממנו הרי הוא כמוהו. ושביעית, שנאמר קודש היא, תופסת דמיה כהקדש. והוו עבודה זרה ושביעית שני כתובים הבאים כאחד, וכל שני כתובים הבאין כאחד אין מלמדין:
י. הַמְקַדֵּשׁ בִּתְרוּמוֹת וּבְמַעַשְׂרוֹת וּבְמַתָּנוֹת וּבְמֵי חַטָּאת וּבְאֵפֶר חַטָּאת, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל:
ברטנורה (י) המקדש בתרומות. תרומה גדולה ותרומות מעשר: ובמעשרות. מעשר ראשון ומעשר עני: ומתנות. הזרוע והלחיים והקיבה: ובמי חטאת. ובמי אפר חטאת. וראוים למכרם לטמאים ליקח מהם שכר הבאה ושכר מילוי המים. אבל שכר הזאה ושכר קדוש, והוא נתינת האפר במים, אסור: ואפילו ישראל. הכי קאמר, ואפילו ישראל שנפלו לו תרומות ומתנות מבית אבי אמו כהן, שזכה בהם ויכול למכרם לכהנים, אם קידש בהם את האשה, מקודשת. ואפילו לא נפלו לו תרומות אלא טבלים שעדיין לא הורמו, הואיל ומורישו כהן היה עומד להרימם והתרומות שלו, וזה הישראל שירש אותם נמי יפריש מהם התרומה והיא שלו, ויכול למכרה לכהנים, דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמו:
גמרא קידושין דף ל''ט ע''ב
רָמֵי רַב טוּבִי בַּר רַב קִיסְנָא לְרָבָא. תְּנַן כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת מְטִיבִין לוֹ עָשָׂה אִין לֹא עָשָׂה לֹא. וּרְמִינְהִי יָשַׁב וְלֹא עָבַר עֲבֵירָה נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה. אָמַר לֵיהּ הָתָם כְּגוֹן שֶׁבָּא דְבַר עֲבֵירָה לְיָדוֹ וְנִיצוֹל הֵימֶנָּה. כִּי הָא דְרִבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפִּי תְּבַעְתֵּיהּ הַהִיא מַטְרוּנִיתָא אָמַר מִילְתָא וּמָלֵי נַפְשֵׁיהּ שִׁיחֲנָא וְכִיבָא. עָבְדָה הִיא מִלְתָא וְאִתְּסִי. עָרַק טָשָׁא בְּהַהוּא בֵּי בַּנֵּי דְכִי הֲוו עַיְילֵי בִּתְרֵין אֲפִילוּ בִּימָמָא הֲווּ מִיתְזְקֵי לְמָחָר אָמְרוּ לֵיהּ רַבָּנָן מַאן נַטְרָךְ אָמַר לְהוּ שְׁנֵי נוֹשְׂאֵי קֵיסַר שְׁמָרוּנִי כָּל הַלַּיְלָה. אָמְרוּ לֵיהּ שֶׁמֶּא דְבַר עֶרְוָה בָּא לְיָדְךָ וְנִיצַלְתָּ הֵימֶנּוּ דְתָנֵינָן כָּל הַבָּא דְבַר עֶרְוָה לְיָדוֹ וְנִיצוֹל הֵימֶנּוּ עוֹשִׂין לוֹ נֵס. (תהלים ק''ג) גִּבּוֹרֵי כֹּחַ עוֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ כְּגוֹן רִבִּי צָדוֹק וַחֲבֵירָיו. רִבִּי צָדוֹק תְּבַעְתֵּיהּ הַהִיא מַטְרוּנִיתָא אָמַר לָהּ חָלַשׁ לִי לִיבָּאי וְלָא מָצִינָא. אִיכָּא מִידִי לְמֵיכַל. אָמְרָה לֵיהּ אִיכָּא דְבַר טָמֵא. אָמַר לָהּ מַאי נַפְקָא מִינָהּ דְעָבִיד הָא אָכִיל הָא. שַׁגְרַת תַּנּוּרָא קָא מָנְחָא לֵיהּ. סָלִיק וְיָתִיב בְּגַוֵּיהּ. אָמְרָה לֵיהּ מַאי הַאי אָמַר לָהּ דְּעָבִיד הָא נָפִיל בְּהָא. אָמְרָה לֵיהּ אִי יַדְעִי כּוּלֵי הַאי לֹא צִעַרְתִּיךְ. רַב כַּהֲנָא הֲוָה קָמַזְבִּין דִיקוּלֵי תַּבַעְתֵּיהּ הַהִיא מַטְרוּנִיתָא אָמַר לָהּ אֵיזִיל אִיקְשׁוֹט נַפְשָׁאי סָלִיק וְקָנָפִיל מֵאִיגְרָא לְאַרְעָא אָתָא אֵלִיָּהוּ קַבְּלֵיהּ. אָמַר לֵיהּ אַטְרַחְתָּן אַרְבַּע מֵאָה פַרְסֵי אָמַר לֵיהּ מִי גָרַם לִי. לָאו עֲנִיּוּתָא יָהַב לֵיהּ שִׁיפָא דְדִינְרֵי:
רש''י התם שבא דבר עבירה לידו. ההוא ישב ולא עבר עבירה דקאמר נוטל שכר בעבירה שבא לידו וכפה יצרו ולא עבר אין מצוה יתירה מזו: תבעתיה. לזנות: טשא. נטמן: הוי מתזקי. שמצוין בו מזיקין: כגון ר' צדוק. שלבש כח לכוף ליצרו להתגבר בחפצי קונו: אמר מאי נפקא מינה. דהא מילתא דלא נזדמן לי אלא מאכל טמא יש לי ללמוד מכאן דעביד האי הבועל ארמית ראוי למאכל טמא: שגרת תנורא. אותה ארמית הסיקה את התנור לצלות דבר הטמא שם ואשה גדולה היתה שאין יכול ליפטר ממנה ומסור בידה להורגו: קא מנחה ליה. לאותו צלי בתוכו: נפיל בהא. באור של גיהנם: אי ידעי. אילו ידעתי שחמור עליכם הדבר כ''כ: דיקולי. סלים שנשים נותנות שם פלכיהון: אטרחתן. שהייתי במקום אחר רחוק ארבע מאות פרסה: לאו עניותא. אם לא העניות לא הוצרכתי להיות עוסק במלאכת נשים: שיפא. שם כלי: דינרי. זהובים:
זוהר אמר דף צ' ע''א
רִבִּי חִיָּיא פָתַח (שופטים ח) יְיָ בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה גַם שָׁמַיִם נָטָפוּ. תָּא חֲזֵי זַכָּאִין אִינוּן יִשְׂרָאֵל בְּעַלְמָא דֵּין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בְהוּ וְאִינוּן מִתְדַּבְּקִין בֵּיהּ וְאִקְרוּן קַדִּישִׁין עַם קָדוֹשׁ. וְכֵן עַד דְסָלִיק לוֹן לְדַרְגָּא עִלָּאָה דְאִקְרֵי קֹדֶשׁ דִכְתִיב (ירמיה ב) קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַייָ רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה כְמָה דְאוֹקִימְנָא דְהָא יִשְׂרָאֵל מִתְּמַנְיָא יוֹמִין מִתְדַבְּקִין בֵּיהּ בִּשְׁמֵיהּ וּרְשִׁימִין בִשְׁמֵיהּ וְאִינוּן דִּילֵיהּ כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמואל ב ז) וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ וְעַמְּמִין לָא מִתְדַבְּקִין בֵּיהּ וְלָא אַזְלִין בְּנִמּוּסֵיהּ וּרְשִׁימָא קַדִּישָׁא אַעְדִּיאוּ מִנַּיְיהוּ עַד (דצ''א ע''ב) דְּאִינוּן מִתְדַּבְּקָן בְסִטְרָא אַחֲרָא דְלָאו קַדִּישָׁא וְתָא חֲזֵי בְּשַׁעְתָּא דְבָעָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֵיהַב אוֹרַיְתָא לְיִשְׂרָאֵל זַמִּין בָּהּ לִבְנֵי עֵשָׂו אָמַר לוֹן בָּעָאן אַתּוּן לְקַבְּלָא אוֹרַיְתָא. בְּהַהִיא שַׁעְתָּא אִתְרְגִיזַת אַרְעָא קַדִּישָׁא וּבְעָא לְאַעֲלָא לְנוּקְבָא לִתְהוֹמָא רַבָּה. אָמְרָה קָמֵיהּ מָארֵי דְעַלְמָא פַסְטִירָא דְחֶדְוָוה (ס''א דְעַלְמָא) תְרֵי אַלְפֵי שְׁנִין עַד לָא אִתְבְּרֵי עַלְמָא קַלְטֵינָא קָמֵי (נ''א קָלִיטְנָא גוֹ נ''א תִזְדְּמַן קָמֵי) עֲרֵלִין דְּלָא רְשִׁימָן בְּקִיּוּמָךְ. אָמַר לָהּ קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא כֻרְסְיָיא כֻרְסְיָא יֵיבְדוּן אֶלֶף אוּמִין כְּוַותַיְהוּ וְקַיָימָא דְאוֹרַיְתָא לָא יִזְדְּמַן קָמַיְיהוּ הָדָא הוּא דִכְתִיב יְיָ בְּצֵאתְךָ מִּשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה וַדָּאי בְגִין דְאוֹרַיְתָא לָא אִתְיְהִיבַת (בְּגִין דְּאִיהִי קַיָּימָא קַדִּישָׁא) אֶלָּא לְמָאן דְאִית בֵּיהּ קַיָּימָא קַדִּישָׁא וּמָאן דְיָלִיף אוֹרַיְתָא לְמָאן דְּלָא אִתְגְּזַר מְשַּׁקֵּר בִתְרֵי קַיְימֵי מְשַׁקֵּר בְקַיָּימָא דְאוֹרַיְתָא וּמְשַׁקֵּר בְּקַיָּימָא דְצַדִּיק וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. דְּאוֹרַיְתָא לְהָאי אָתָר אִתְיְהִיבַת וְלָא לְאַחֲרָא. רִבִּי אַבָּא אָמַר מְשַׁקֵּר בִּתְלַת דוּכְתֵּי עִלָּאֵי מְשַׁקֵּר בַּתּוֹרָה מְשַׁקֵּר בַּנְּבִיאִים מְשַׁקֵּר בַּכְּתוּבִים. מְשַׁקֵּר בַּתּוֹרָה דִכְתִיב (דברים ד') וְזֹאת הַתּוֹרָה וְגוֹמֵר. מְשַׁקֵּר בַּנְּבִיאִים דִּכְתִיב (ישעיה נ''ד) וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְיָ אִינוּן לִמּוּדֵי יְיָ וְלָא אַחֲרָא וּכְתִיב (שם ה) חֲתוֹם תּוֹרָה בְלִמּוּדַי אִינוּן וְלָא אַחֲרָא. מְשַׁקֵּר בַּכְּתוּבִים דִּכְתִיב (תהלים ע''ח) וַיָקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל וּכְתִיב (שם ק''מ) אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ מָאן צַדִּיקִים דָא צַדִּיק וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל דְּמָאן דְּלָא אִתְגְּזַר וְלָא עָאל בְּקִיוּמָא דִילְהוֹן לָא יוֹדוּן לִשְׁמֵיהּ קַדִישָׁא דְהִיא אוֹרַיְתָא. אָמַר רִבִּי חִיָּיא כֵּיוָן דְאִתְגְּלֵי קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא עַל טוּרָא דְסִינַי לְמֵיהַב אוֹרַיְתָא לְיִשְׂרָאֵל שָׁכִיכַת אַרְעָא וְתָבַת בְנַיְיחָא הָדָא הוּא דִכְתִיב (שם ע''ז) אֶרֶץ יָרְאָה וְשָׁקָטָה. תָּא חֲזֵי בַר נָשׁ דְּאִתְיְלִיד לָא אִתְמָנָא עָלֵיהּ חֵילָא דִלְעֵילָא עַד דְּאִתְגְּזַר כֵּיוַן דְאִתְגְּזַר אַתְעַר עָלֵיהּ (רוּחָא) אַתְעֲרוּתָא דְרוּחָא דִלְעֵילָא זָכֵי לְאִתְעַסְקָא בְאוֹרַיְתָא אַתְעַר עָלֵיהּ אַתְעֲרוּתָא יַתִּיר זָכֵי וְעָבִיד פִּקוּדֵי אוֹרַיְתָא. אַתְעַר עָלֵיהּ אַתְעֲרוּתָא יַתִּיר. זָכֵי וְאִתְנְסִיב זָכֵי וְאוֹלִיד בְּנִין וְאוֹלִיף לוֹן אָרְחוֹי דְמַלְכָּא קַדִּישָׁא הָא כְדֵין הוּא אָדָם שְׁלִים. שְׁלִים בְּכֹלָא:
תרגום הזוהר
רַבִּי חִיָּא פָּתַח: בְּצֵאתְךְ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךְ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ. בֹּא וּרְאֵה, אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּחַר בָּהֶם וְהֵם מִתְדַבְּקִים בּוֹ, וְנִקְרָאִים קְדוֹשִׁים, עַם קָדוֹשׁ. וְכֵן, עַד שֶׁהֱעֶלָה אוֹתָם לְמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה שֶׁנִּקְרָא קֹדֶשׁ, שֶׁכָּתוּב, קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה. כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמַדְנוּ, כִּי יִשְׂרָאֵל מִשְּׁמֹנַת יָמִים מִתְדַבְּקִים בּוֹ בִּשְׁמוֹ, וּרְשׁוּמִים בִּשְׁמוֹ, וְהֵם שֶׁלּוֹ. כְּדִכְתִיב וּמִי כְּעַמְּךְ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ. וְהָעַמִּים אֵינָם מִתְדַבְּקִים בּוֹ, וְאֵינָם הוֹלְכִים בְּחֻקָּיו, וְרֹשֶם הַקָּדוֹשׁ נֶעְדָּר מֵהֶם, עַד שֶׁהֵם מִתְדַבְּקִים בַּסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁאֵינוֹ קָדוֹשׁ. וּבֹא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, הִזְמִין בְּנֵי עֵשָׂו, אָמַר לָהֶם רוֹצִים אַתֶּם לְקַבֵּל הַתּוֹרָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה רָגְזָה הָאָרֶץ וְרָצְתָה לְהִכָּנֵס לְנֶקֶב הַתְּהוֹם הַגָּדוֹל. אָמְרָה לְפָנָיו, רִבּוֹן הָעוֹלָם, הַשַּׁעְשׁוּעִים שֶׁל שִׂמְחָה שֶׁלְּךְ, מִשְּׁנֵי אֲלָפִים שָׁנָה קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, יִזְדַּמֵּן לִפְנֵי עֲרֵלִים שֶׁאֵינָם רְשׁוּמִים בִּבְרִיתְךְ. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּסֵּא כִּסֵּא, יֹאבְדוּ אֶלֶף אוּמוֹת כָּמוֹהֶם, וּבְרִית הַתּוֹרָה לֹא יִזְדַּמֵּן לִפְנֵיהֶם. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר, ה' בְּצֵאתְךְ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְךְ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעֲשָׁה, וַדַּאי, מִשּׁוּם שֶׁהַתּוֹרָה אֵינָהּ נִתֶּנֶת אֶלָּא לְמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בְּרִית קֹדֶשׁ. וּמִי שֶׁמְּלַמֵּד תּוֹרָה לְמִי שֶׁלֹּא נִמּוֹל, מְשַׁקֵּר בִּשְׁנֵי בְּרִיתוֹת, מְשַׁקֵּר בִּבְרִית הַתּוֹרָה, כִּי הַתּוֹרָה נִקְרֵאת בְּרִית, שֶׁכָּתוּב, אִם לֹא בְרִיתִי וְגוֹ'. וּמְשַׁקֵּר בִּבְרִית הַצַדִּיק וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. כִּי הַתּוֹרָה נִתְּנָה לְמָקוֹם זֶה, וְלֹא לְמָקוֹם אַחֵר. רַבִּי אַבָּא אָמַר. הַמְּלַמֵּד תּוֹרָה לְמִי שֶׁאֵינוֹ נִמּוֹל, מְשַׁקֵּר בְּשָׁל. ש מְקוֹמוֹת עֶלְיוֹנִים, מְשַׁקֵּר בַּתּוֹרָה, מְשַׁקֵּר בַּנְּבִיאִים, מְשַׁקֵּר בַּכְּתוּבִים. מְשַׁקֵּר בַּתּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶה לִפְנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְלֹא לַעֲרֵלִים. מְשַׁקֵּר בַּנְּבִיאִים, שֶׁכָּתוּב, וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה'. הֵם לִמּוּדֵי ה' וְלֹא אֲחֵרִים. וְכָתוּב, חָתוֹם תּוֹרָה בְּלִמּוּדַי, הֵם, וְלֹא אֲחֵרִים. מְשַׁקֵּר בַּכְּתוּבִים שֶׁכָּתוּב, וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל. וְכָתוּב, אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךְ, מִי הֵם צַדִּיקִים. זֶה הוּא צַדִּיק, וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ נִמּוֹל וְלֹא נִכְנָס בַּבְּרִית שֶׁלָּהֶם, לֹא יוֹדוּ לִשְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהוּא לִמּוּד הַתּוֹרָה. אָמַר רַבִּי חִיָּא כֵּיוָן שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַר סִינַי לָתֵת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, שָׁכְכָה הָאָרֶץ, וְנָחָה. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר אֶרֶץ יָרְאָה וְשָׁקָטָה. בֹּא וּרְאֵה, אָדָם שֶׁנּוֹלָד, לֹא נִתְמַנֶּה עָלָיו כֹּחַ מִלְּמַעְלָה עַד שֶׁנִּמּוֹל, כֵּיוָן שֶׁנִּמּוֹל נִתְעוֹרֵר עָלָיו הִתְעוֹרְרוּת יְתֵרָה, זָכָה וְעָשָׂה מִצְוֹת הַתּוֹרָה, נִתְעוֹרֵר עָלָיו הִתְעוֹרְרוּת יְתֵרָה, זָכָה וְנָשָׂא אִשָּׁה וְזָכָה וְהוֹלִיד בָּנִים וְלִמֵּד אוֹתָם דְּרָכָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, הִנֵּה אָז, הוּא אָדָם שָׁלֵם, שָׁלֵם בַּכֹּל.
הלכה פסוקה
הרמב''ם ה' תפלה פ''ג
א. תְּפִלַת הָעֶרֶב אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ חוֹבָה הַמִּתְפַּלֵּל אוֹתָהּ זְמַנָּהּ מִתְּחִלַּת הַלַּיְלָה עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. וּתְפִלַּת נְעִילָה זְמַנָּהּ כְּדֵי שֶׁיַּשְׁלִים אוֹתָהּ סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה: ב. הַמִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קוֹדֶם זְמַנָּהּ לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ וְחוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ בִּזְמַנָּהּ. וְאִם הִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שַׁחֲרִית בִּשְׁעַת הַדְחַק אַחַר שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר יָצָא. וְיֶשׁ לוֹ לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית שֶׁל לֵילֵי שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת קוֹדֶם שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה. וְכֵן יִתְפַּלֵּל עַרְבִית שֶׁל מוֹצָאֵי שַׁבָּת בְּשַׁבָּת לְפִי שֶׁתְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת אֵין מְדַקְדְּקִין בִּזְמַנָּהּ וּבִלְבַד שֶׁיִּקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע בִּזְמַנָּהּ אַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים: ג. כָּל מִי שֶׁעָבַר עָלָיו זְמַן תְּפִלָּה וְלֹא הִתְפַּלֵּל בְּמֵזִיד אֵין לוֹ תַּקָּנָה וְאֵינוֹ מַשְׁלִים. בְּשׁוֹגֵג אוֹ שֶׁהָיָה אָנוּס אוֹ טָרוּד מַשְׁלִּים אוֹתָהּ תְּפִלָּה בִּזְמַן תְּפִלָּה הַסְּמוּכָה לָהּ וּמַקְדִּים תְּפִלָּה שֶׁבִּזְמַנָּהּ וְאַחֲרֶיהָ מִתְפַּלֵּל אֶת הַתַּשְׁלוּמִין:
מוסר
משערי תשובה לר''י דף ו' ע''ב
זֹאת תּוֹרַת הַשָּׁב בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאוֹדוֹ לְהִדָּבֵק בְּבוֹרְאוֹ וְעַל כָּל עֲבֵירָה וַעֲבֵירָה שֶׁתָּבֹא לְיָדוֹ יַחֲשׁוֹב חַס וְשָׁלוֹם אִם גּוֹזְרִים עָלָיו הַמָּרָה יֵהָרֵג עַל יִחוּד ה'. וְכִי זֶה דָבָר הַקָּשֶׁה שֶׁלֹּא יוּכַל לַעֲמוֹד בּוֹ יִסְבּוֹל עֲבוּר יִחוּד שְׁמוֹ אָז כָּל עֲבֵירָה יֵקַל עָלָיו לְהַעֲבִירָהּ מִמֶּנּוּ וּמִיַּד כְּשֶׁאָדָם בָּא לִיטָהֵר מְסַיְּיעִין לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם. וְאִם יְהַרְהֵר אָדָם בְּאִשָּׁה אַחַת בִּתְפִלָּתוֹ אוֹ בִּשְׁאַר הִרְהוּרִים יִנְעוֹץ גּוּדְלֵי אֶצְבְּעוֹת יָדָיו בָּאָרֶץ וְיִתְלֶה גּוּפוֹ עֲלֵיהֶן וְאַל יִסְמוֹךְ בְּכוֹתֶל וְזֶה הַדָּבָר יְבַטֵּל מִמֶּנּוּ הִרְהוּרִים. וְאִם אָדָם בַּמֶּרְחָץ אוֹ בִּמְקוֹם הַטִּינוֹפֶת וְאַהֲבַת אִשָּׁה נִכְנֶסֶת בְּלִבּוֹ אוֹ עוֹבֶרֶת לְפָנָיו יְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תוֹרָה כִּי דִבְרֵי תוֹרָה יָפִים לְטַהֵר הַלֵּב מִיֵצֶר הָרָע וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּכָל מָקוֹם מוּתָּר לְהַרְהֵר חוּץ מִבֵּית הַמֶּרְחָץ וּבֵית הַכִּסֵּא לְהַפְרִישׁ אָדָם מִן הָעֲבֵירָה מוּתָּר. וְיִמְנַע אָדָם עַצְמוֹ מִלָּבֹא לִידֵי קֶרִי מִלִּשְׁתּוֹת יַיִן יוֹתֵר מִן הָרָאוּי מִפְּנֵי שֶׁהוּא לוֹקֵחַ אֶת לְבָבוֹ וּמְסִירוֹ מֵאַחֲרֵי ה' שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ד) זְּנוּת יַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב וְאִם בָּאת עֲבֵירָה לְיָדוֹ יִתְפַּלֵּל בְּכָל לִבּוֹ לְבוֹרְאוֹ שֶׁיַּצִילֶנּוּ. וּמַה כְּשֶׁבָּאִין יְסוּרִין עַל הָאָדָם יָצוּם וְיִבְכֶּה וְיִתְחַנֵּן לְיוֹצְרוֹ כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיִּתְפַּלֵּל אָדָם לְבוֹרְאוֹ לְהַצִילוֹ מִן הָעֲבֵירָה וְלֹא יִקְנֶה אָדָם לְעַצְמוֹ קַטֵּיגוֹר לְיוֹם הַדִּין. כִּי כָּל הָעֲבֵירוֹת שֶׁעָבַר בְּעוֹלָם הַזֶּה כָּל אַחַת וְאַחַת מְלַפְפָתוֹ וּמוֹלִיכָתוֹ לְיוֹם הַדִּין שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ו) יִלָּפְתוּ אָרְחוֹת דַּרְכָּם:
חוגגים 700 שבתות עם עלוני הידברות ואתם יכולים לזכות בפרסים! היכנסו עכשיו >>