חוק לישראל - פרשת אחרי מות, יום שני

תורה

(ז) וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי יְהוָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: וְיִסַב יָת תְּרֵין צְפִירִין וִיקִים יָתְהוֹן קֳדָם יְיָ בִּתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא:
(ח) וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַיהוָה וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל: וְיִתֵּן אַהֲרֹן עַל תְּרֵין צְפִירִין עַדְבִין עַדְבָא חַד לִשְׁמָא דַיְיָ וְעַדְבָא חַד לַעֲזָאזֵל:
(ט) וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַיהוָה וְעָשָׂהוּ חַטָּאת: וִיקָרֵב אַהֲרֹן יָת צְפִירָא דִי סְלִיק עֲלוֹהִי עַדְבָא לִשְׁמָא דַיְיָ וְיַעְבְּדִנֵהּ חַטָאתָא:
(י) וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי יְהוָה לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה: וּצְפִירָא דִי סְלִיק עֲלוֹהִי עַדְבָא לַעֲזָאזֵל יִתָּקַם כַּד חַי קֳדָם יְיָ לְכַפָּרָא עֲלוֹהִי לְשַׁלַח יָתֵהּ לַעֲזָאזֵל לְמַדְבְּרָא:

נביאים יחזקאל פרק כב

(ז) אָב וָאֵם הֵקַלּוּ בָךְ לַגֵּר עָשׂוּ בַעֹשֶׁק בְּתוֹכֵךְ יָתוֹם וְאַלְמָנָה הוֹנוּ בָךְ: אַבָּא וְאִמָא אָקִילוּ בָּךְ לְגִיוֹרָא אַנִּיסוּ אֻנְסָא בְּגַוֵּיךְ יַתְמִין וְאַרְמְלָן אוֹנִיאוּ בִּיךְ:
(ח) קָדָשַׁי בָּזִית וְאֶת שַׁבְּתֹתַי חִלָּלְתְּ: עַל קוּדְשִׁי בַּסַרְתְּ וְיָת יוֹמֵי שַׁבַּיָּא דִּיִלִי אָחֵלְתְּ:
(ט) אַנְשֵׁי רָכִיל הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם וְאֶל הֶהָרִים אָכְלוּ בָךְ זִמָּה עָשׂוּ בְתוֹכֵךְ: גַּבְרֵי אָכְלֵי קֵרְצָא הֲווּ בִּיךְ בְּדִיל לְמִשְׁפַּךְ דַּם זַכַּי וּבְטוּרַיָא פְּלָחוּ בִּיךְ לְטָעֲוָתָא אֲרֵי עֲצַת חֶטְאִין עֲבַדוּ בְּגַוֵּיךְ:
(י) עֶרְוַת אָב גִּלָּה בָךְ טְמֵאַת הַנִּדָּה עִנּוּ בָךְ: עֶרְיַת אַבָּא גַּלִיאוּ בִּיךְ אִיתָא טוּמְאָה עַנִּיאוּ בִּיךְ:

כתובים משלי פרק כה

(כב) כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ וַיהוָה יְשַׁלֶּם לָךְ: מְטוּל דְּגוּמְרֵי דְנוּרָא חָתֵי אַנְתְּ עַל רֵישֵׁיהּ וֵאלָהָא נְשַׁלְמֵיהּ לָךְ:
(כג) רוּחַ צָפוֹן תְּחוֹלֵל גָּשֶׁם וּפָנִים נִזְעָמִים לְשׁוֹן סָתֶר: רוּחָא גַרְבִיתָא בָטְנָא מִטְרָא הֵיכְנָא אַפֵּי בְנִיסָתָא וְלִישָׁנָא מְטַשְּׁיָא:
(כד) טוֹב שֶׁבֶת עַל פִּנַּת גָּג מֵאֵשֶׁת (מדונים) מִדְיָנִים וּבֵית חָבֶר: טָב לְמִיתַב עַל קַרְנָא דְאִגְרָא מִן דִּלְמֶעְמַד עִם אִתְּתָא תִגְרָנִיתָא וּבֵיתָא טַרְקָא:
(כה) מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וּשְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק: מַיָא קָרִירֵי עַל נַפְשָׁא מְשַׁלְהֲתָא הֵיכְנָא שְׁמוּעֲתָא טָבְתָא מִן אַרְעָא רְחִיקְתָּא:

משנה עירובין פרק ה

א. כֵּיצַד מְעַבְּרִין אֶת הֶעָרִים, בַּיִת נִכְנָס בַּיִת יוֹצֵא, פָּגוּם נִכְנָס פָּגוּם יוֹצֵא. הָיוּ שָׁם גְּדוּדִיוֹת גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה טְפָחִים, וּגְשָׁרִים וּנְפָשׁוֹת, שֶׁיֵשׁ בָּהֶן בֵּית דִּירָה, מוֹצִיאִין אֶת הַמִּדָּה כְנֶגְדָּן, וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ כְּמִין טַבְלָא מְרֻבַּעַת, כְּדֵי שֶׁיְהֵא נִשְׂכָּר אֶת הַזָּוִיוֹת:

ברטנורה  (א) כיצד מעברין. לשון אשה מעוברת שכריסה בולט. והכי קאמר, כיצד יש לה עיבור לעיר. אם בית נכנס בית יוצא וכו'. כשבא לציין סימן תחום העיר ובא למדוד אלפים חוצה לה, אם לא היתה חומתה חלקה, אלא בתים סמוכין ומחוברים ויש בית נכנס לתוך העיר יותר מחבירו ונראית כניסתו פגומה ויש בית בולט ויוצא לחוץ יותר מחבירו: או פגום נכנס פגום יוצא. שיש מגדלים בולטים בחומה, פעמים בולטים לפנים פעמים לחוץ: או שהיו שם. לאחת הקרנות של עיר: גדודיות גבוהות. שברי חומה של חרבות בתים, וישנן תוך שבעים אמה ושיריים לעיר: או נפשות. בנין שעושין על הקבר. והוא שיהא בהן בית דירה: מוציאין את המדה כנגדן. אם הבליטות הללו אצל קרן מזרחית צפונית, רואים כאילו יש עוד בליטה אחרת כנגדה בקרן מזרחית דרומית וחוט מתוח מזו לזו, ומודד מן החוט ולחוץ, כדי שיהא התחום שוה לשתי הקרנות ולא יהיה כאן ארוך וכאן קצר: ועושין אותן. התחומין: מרובעים. שיהא אלפים לצדדים כבאמצע. ולא עגולים, שיהא להן אלפים באמצע, ובצדדים הם מתמעטים כדרך דבר עגול:

ב. נוֹתְנִין קַרְפַּף לָעִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא אָמְרוּ קַרְפַּף, אֶלָּא בֵין שְׁתֵּי עֲיָרוֹת, אִם יֵשׁ לָזוֹ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם, וְלָזוֹ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם, עוֹשֶׂה קַרְפַּף לִשְׁתֵּיהֶן לִהְיוֹתָן כְּאֶחָת:

ברטנורה  (ב) נותנין קרפף לעיר. כל הבא למדוד תחומין מניח לעיר אויר של שבעים אמה ושיריים שהן שבעים אמה ושני שלישי אמה ומשם מתחיל למדוד אלפים אמה שנאמר (במדבר לה) מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב, אמרה תורה תן חוצה ואחר כך מדוד, כלומר תן לה קרפף של שבעים אמה ושיריים ואחר כך מדוד משם והלאה: לא אמרו קרפף אלא בין שתי עיירות. שתי עיירות הסמוכות זו לזו נותנין שבעים אמה ושיריים לכל אחת כדי לחברן על ידי קרפיפות הללו להיות כעיר אחת והבא ללכת מאחת מהן [דרך] חברתה מודדים לו אלפים אמה מחוץ לחברתה מפני ששתיהן כעיר אחת ע''י קרפיפות הללו שמחברין ביניהן. והלכה כחכמים שאין נותנין קרפף לעיר אחת אלא בין שתי עיירות בלבד:

ג. וְכֵן שְׁלשָׁה כְפָרִים הַמְּשֻׁלָּשִׁין, אִם יֵשׁ בֵּין שְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְאֶחָד וּשְׁלִישׁ, עָשָׂה אֶמְצָעִי אֶת שְׁלָשְׁתָּן לִהְיוֹתָן כְּאֶחָד:

ברטנורה  (ג) וכן שלשה כפרים המשולשים. לא משולשים ממש אלא שלישי עומד מרחוק כנגד בין החיצונים, וכל שאילו מכניס אמצעי לביניהן ואין בין זה לזה אלא מאה וארבעים ואחת אמה ושליש, שהן שבעים אמה ושני שלישים לזו ושבעים אמה ושני שלישים לזו, וכן לצד העיר החיצונה האחרת אין בין האמצעית לבינה אלא מאה וארבעים ואחת אמה ושליש, הרי שלשתן נחשבות כאחת, והיוצא מאחת מהן לילך דרך חברותיה מונה מחומת חברתה החיצונה. וכמה יהא בין האמצעית לחיצונית, אלפים אמה, דהואיל ויכולה לבוא אמצעית לחיצונית וחיצונית לאמצעית בלא עירוב אמרינן רואין כאילו אמצעית נתונה ביניהן. אבל אם רחוקה יותר מאלפים לא אמרינן רואין:

ד. אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא בְחֶבֶל שֶׁל חֲמִישִּׁים אַמָּה, לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. וְלֹא יִמְדּוֹד אֶלָּא כְנֶגֶד לִבּוֹ. הָיָה מוֹדֵד וְהִגִּיעַ לְגַיְא אוֹ לְגָדֵר, מַבְלִיעוֹ וְחוֹזֵר לְמִּדָּתוֹ. (הִגִּיעַ לְהָר, מַבְלִיעוֹ וְחוֹזֵר לְמִדָּתוֹ), וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֵצֵא חוּץ לַתְּחוּם. אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ, בָּזוֹ אָמַר רַבִּי דוֹסְתַאי בַּר רַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, שָׁמַעְתִּי שֶׁמְּקַדְּרִין בֶּהָרִים:

ברטנורה  (ד) אין מודדים. אלפים אמה של תחום שבת אלא בחבל של פשתן ארוך חמשים אמה: לא פחות. שכשהחבל קצר נמתח הרבה ומאריך (האמה) [צ''ל המדה]: ולא יותר. כשהוא ארוך הרבה מכפיל באמצעיתו ומתקצר: אלא כנגד לבו. קבעו לו חכמים מקום לשום ראש החבל כל אחד נגד לבו, שאם יתן זה כנגד צוארו, וזה כנגד רגליו החבל מתקצר והתחומין מתמעטין: לגדר. חומת אבנים שנפלה ונעשית גל גבוה ומשופע: מבליעו. אם אינו רחב חמשים אמה משפתו אל שפתו מלמעלה, אף על פי שיש במדרונו הלוך יותר מאלף, אין אומרים תעלה מדת מדרונו למדת התחום, אלא זה יעמוד על שפתו מכאן וזה יעמוד על שפתו מכאן ויבליעו מדרונו בחבל אחד: וחוזר למדתו. מדקתני חוזר למדתו, משמע שאם היה רחבו כנגד העיר יותר מחמשים ואינו יכול להבליעו שם בחבל ובאחד מראשיו שלא כנגד העיר יכול להבליעו שם בחבל ובאחד מראשיו שלא כנגד העיר יכול להבליעו, הולך ומבליע שם ומודד והולך שם משפתו והלאה עד כנגד המקום שכלה בו רוחב הגיא כנגד העיר וחוזר למדתו כנגד העיר ומשלים את מדת תחומיו: הגיע להר מבליעו. והוא שלא יהיה הר זקוף הרבה אלא משופע שבהלוך חמש אמות ממנו לא יגבה אלא עשרה טפחים, אבל אם הוא זקוף עד שבפחות מהלוך חמש אמות זוקף עשרה טפחים אינו מבליעו אלא אומדו בלבד והולך: והוא שלא יצא חוץ לתחום. כשהולך המודד להבליע ההר או הגיא לא יצא חוץ לתחום למקום שראשי הגיא קצרים שיכול להבליעם שם כדי שיחזור אח''כ למדתו כנגד העיר, גזירה מפני שהרואה אותו מודד והולך שם יאמר שמדת תחומים של צדי העיר באה עד כאן: בזו אמר רבי דוסתאי. בזו, למעוטי עיר מקלט ועגלה ערופה הקרובה אל החלל שאין מקדרין בהן: מקדרין. נוקבין, רואין כאילו נוקבין אותן ומודדים דרך הנקב, למעט מדת מדרונו, כדאמרינן בגמרא שמודדין אותו בחבל של ארבע אמות והתחתון מניח את ארבע אמות חצי קומת אדם. והלכה כר' דוסתאי:

ה. אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא מִן הַמֻּמְחֶה. רִבָּה לְמָקוֹם אֶחָד וּמִעֵט לְמָקוֹם אַחֵר, שׁוֹמְעִין לִמְקוֹם שֶׁרִבָּה. רִבָּה לְאֶחָד וּמִעֵט לְאַחֵר, שׁוֹמְעִין לַמַּרְבֶּה. אֲפִלּוּ עֶבֶד, אֲפִלּוּ שִׁפְחָה, נֶאֱמָנִין לוֹמַר, עַד כָּאן תְּחוּם שַׁבָּת, שֶׁלֹּא אָמְרוּ חֲכָמִים אֶת הַדָּבָר לְהַחְמִיר אֶלָּא לְהָקֵל:

ברטנורה  (ה) אין מודדין אלא מן המומחה. אדם הבקי במדידה. וגאון פירש מומחה לשון ומחה על כתף ים כנרת (במדבר לד), כלומר שמתכוונים למדוד התחומין לכתחלה מן המקום השוה והישר כדי שלא יהא צריך לקדר: וריבה למקום אחד ומיעט למקום אחר. שנמצאו סימני תחום זו ארוכין ובולטין מכנגד סימני תחום קרן שכנגדה: שומעין למקום שריבה. ומוציאין מדת הקצרה כנגדה, מפני שלא מתח מתחלה החבל כל צרכו. ותניא בתוספתא שהוא צריך למתחו בכל כוחו: ריבה לאחד ומיעט לאחר. הכי קאמר, ריבה אחד ומיעט אחר, שמדדו שני בני אדם מומחים, זה ריבה וזה מיעט:

ו. עִיר שֶׁל יָחִיד וְנַעֲשֵׂת שֶׁל רַבִּים, מְעָרְבִין אֶת כֻּלָּהּ. וְשֶׁל רַבִּים וְנַעֲשֵׂת שֶׁל יָחִיד, אֵין מְעָרְבִין אֶת כֻּלָּהּ, אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה חוּצָה לָהּ כְּעִיר חֲדָשָׁה שֶׁבִּיהוּדָה, שֶׁיֶשׁ בָּהּ חֲמִשִּׁים דִּיוּרִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שָׁלשׁ חֲצֵרוֹת שֶׁל שְׁנֵי בָתִּים:

ברטנורה  (ו) עיר של יחיד. כגון שאדם אחד קנה כולה והוא משכיר כל בתיה לבני אדם הדרים בה. ואחר כך נעשית של רבים: מערבין את כולה. כדרך שהיו מערבין כשהיתה של יחיד שלא היתה צריכה שיור: אין מערבין את כולה. שאסור לערב עיר של רבים אם אין משייר בה בתים ידועים בלא עירוב, דההוא שיור הוי היכר דטעמא משום עירוב הוא, ולא תשתכח תורת רשות הרבים. וזו הואיל והיתה של רבים והיתה צריכה שיור אע''ג דהשתא הויא של יחיד נדונת כבתחלה: אלא אם כן עשה חוצה לה. שיור שלא עירבו עם שאר העיר. ורבותא קמשמע לן שאפילו שיור של חוצה לה מועיל לשאר העיר: כעיר חדשה שביהודה. עיר היתה ביהודה ושמה חדשה ולא היו בה אלא חמשים דיורים והיא העיר היותר קטנה שבכל ארץ יהודה והיא היתה שיור לעיר גדולה הסמוכה לה והוא שיעור השיור שצריך לשייר בעיר שלא יערבו עם האחרים משום הכירא: ר' שמעון אומר שלש חצרות וכו'. ופסק ההלכה אפילו בית אחד בחצר אחת הוי שיור. ועיר שאין זה אלא פתח אחד בלבד אפילו היתה של רבים אינה צריכה שיור:

ז. מִי שֶׁהָיָה בַמִּזְרָח וְאָמַר לִבְנוֹ, עָרֵב לִי בַמַּעֲרָב, בַּמַּעֲרָב וְאָמַר לִבְנוֹ, עָרֵב לִי בַמִּזְרָח, אִם יֵשׁ הֵימֶנּוּ וּלְבֵיתוֹ אַלְפַּיִם אַמּוֹת, וּלְעֵרוּבוֹ יוֹתֵר מִכָּאן, מֻתָּר לְבֵיתוֹ וְאָסוּר לְעֵרוּבוֹ. לְעֵרוּבוֹ. אַלְפַּיִם אַמָּה וּלְבֵיתוֹ יוֹתֵר מִכָּאן, אָסוּר לְבֵיתוֹ וּמֻתָּר לְעֵרוּבוֹ. הַנּוֹתֵן אֶת עֵרוּבוֹ בְּעִבּוּרָהּ שֶׁל עִיר, לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם. נְתָנוֹ חוּץ לַתְּחוּם, אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת, מַה שֶׁנִּשְׂכַּר הוּא מַפְסִיד:

ברטנורה  (ז) מי שהיה במזרח. בשדה, וקדש עליו שם היום והוא רחוק מעירובו יותר מאלפים והרי אין עירובו עירוב כיון שאינו יכול לילך וליטלו, הויא ליה שביתתו בביתו שהרי בתחום ביתו הוא עומד ומסתמא בביתו ניחא ליה שתהא שביתתו כשאין עירובו עירוב: אסור לביתו. למנות אלפים לכל רוח: בעבורה של עיר. באחד מן הבתים העומדים בתוך שבעים אמה ושיריים: לא עשה ולא כלום. שהרי בלא עירוב נמי יש לו מן העיר אלפים לכל רוח, וכל העיר עם עבורה נחשבים לו כארבע אמות: נתנו חוץ לתחום. חוץ לעבורה של עיר. והכי מפרש לה בגמרא: מה שנשכר. לרוח זה מפסיד לרוח שכנגדה. שהרי מונה מן העירוב אלפים לכל רוח, ואם נתנו בסוף אלף למזרח נמצא שכלות אלפים של מזרח בסוף שלשת אלפים לעיר ונשתכר אלף, ואלפים של מערב כלות בסוף אלף של מערב העיר, והפסיד אלף. וקמשמע לן דאין העיר עולה בחשבון האלפים של מערב אלא כולה כארבע אמות. והני מילי, כשאין כלות האלפים שמן העירוב לצד העיר אלא בסוף העיר או חוצה לה, אבל אם כלות באמצע העיר או באיזה מקום בתוכה, אינו יכול לילך בתוך העיר אלא עד מקום שכלות האלפים אמה של עירוב, ותו לא, כדתנן בסמוך:

ח. אַנְשֵׁי עִיר גְּדוֹלָה מְהַלְּכִין אֶת כָּל עִיר קְטַנָּה, וְאֵין אַנְשֵׁי עִיר קְטַנָּה מְהַלְּכִין אֶת כָּל עִיר גְּדוֹלָה. כֵּיצַד, מִי שֶׁהָיָה בְּעִיר גְּדוֹלָה וְנָתַן אֶת עֵרוּבוֹ בְּעִיר קְטַנָּה, בְּעִיר קְטַנָּה וְנָתַן אֶת עֵרוּבוֹ בְּעִיר גְּדוֹלָה, מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין לוֹ אֶלָּא מִמְּקוֹם עֵרוּבוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה:

ברטנורה  (ח) אנשי עיר גדולה. שהיתה להן עיר קטנה בתוך אלפים ויוצאים מעירן ומונין והולכים דרך הקטנה הסמוכה, מהלכין את כל העיר הקטנה הסמוכה להן כארבע אמות, ומשלימים מדתן חוצה לה: ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את הגדולה. כולה כארבע אמות, לפי שמדת תחומין כלה באמצע עיר גדולה לפיכך אין עיר גדולה נחשבת להם כארבע אמות ואין הולכים בה אלא עד סוף תחומן: כיצד מי שהיה בעיר גדולה. מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה, במה דברים אמורים במודד אלפים אמה, אבל הנותן עירובו בתוך העיר, בין נתנו אנשי עיר גדולה עירובן בקטנה, בין נתנו אנשי עיר קטנה עירובן בגדולה, מהלכין כל העיר שהעירוב מונח בה כארבע אמות, כיצד, מי שהיה מעיר גדולה ונתן את עירובו בעיר קטנה וכו': ורבי עקיבא. חולק על תנא קמא וסבר שאין העירוב עושה העיר שהוא מונח בה כארבע אמות ואין מונים אלפים אלא ממקום העירוב. ואין הלכה כר' עקיבא:

ט. אָמַר לָהֶן רַבִּי עֲקִיבָא, אִי אַתֶּם מוֹדִים לִי בְּנוֹתֵן עֵרוּבוֹ בַמְּעָרָה, שֶׁאֵין לוֹ מִמְּקוֹם עֵרוּבוֹ אֶלָּא אַלְפַּיִם אַמָּה. אָמְרוּ לוֹ, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁאֵין בָּהּ דִּיוּרִין, אֲבָל יֶשׁ בָּהּ דִּיוּרִין מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה. נִמְצָא קַל תּוֹכָהּ מֵעַל גַּבָּהּ. וְלַמּוֹדֵד שֶׁאָמְרוּ נוֹתְנִין לוֹ אַלְפַּיִם, שֶׁאֲפִלּוּ סוֹף מִדָּתוֹ כָּלֶה בַמְעֳרָה:

ברטנורה  (ט) אימתי בזמן שאין בה דיורים. שנפרצו מחיצותיה ואינה ראויה לדיורין. שאם ראויה לדיורין אע''פ שאין בה עכשיו דיורין אינה נחשבת כולה אלא כארבע אמות לדברי חכמים. וכן עיר שאין יושב בה ויש לה חומה סביב שנתן בה עירובו נחשבת כארבע אמות, ואפילו היא גדולה כאנטוכיא: נמצא קל תוכה מעל גבה. דאילו גבה של מערה אם נתן שם עירובו אין לו אלא אלפים אמה ממקום עירובו, דגבה אינו ראוי לדיורין. ותוכה מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה: ולמודד שאמרו. אע''פ שחולקים חכמים על רבי עקיבא בנותן עירובו בעיר לומר שכל העיר לו כארבע אמות, מודים הן שהבא ממקום שביתתו וכלתה מדתו של אלפים אמה אפילו במערה שיש בה דיורין שאינו נכנס להלן ממדתו כלום:

גמרא עירובין דף נ''ג ע''ב

בְּרוּרְיָא אַשְׁכַּחְתֵּיהּ לְהַהוּא תַלְמִידָא דַהֲוָה קָא גָרִיס בִּלְחִישָׁא. בָּטְשָׁה בֵּיהּ. אָמְרָה לֵיהּ לֹא כָךְ כְּתִיב (ש''ב כג) עֲרוּכָה בַכֹּל וּשְׁמוּרָה אִם עֲרוּכָה בְּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים ושְׁמוֹנָה אֵבָרִים שֶׁל אָדָם מִשְׁתַּמֶּרֶת וְאִם לָאו אֵינָה מִשְׁתַּמֶּרֶת. תָּנָא תַּלְמִיד אֶחָד הָיָה לוֹ לְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁהָיָה שׁוֹנֶה בְלַחַשׁ. לְאַחַר שָׁלש שָׁנִים שָׁכַח תַּלְמוּדוֹ. אָמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה שִׁינְנָא פְּתַח פּוּמָךְ קְרֵי פְּתַח פּוּמָךְ תַּנֵי. כִּי הֵיכִי דְתִתְקַיֵּים בִּידָיִךָ וְתוֹרִיךְ חַיֵּי שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד) כִּי חַיִּים הֵם לְמוֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא אַל תִּקְרֵי לְמוֹצְאֵיהֶם אֶלָּא לְמוֹצִיאֵיהֶם בְּפֶה. אָמַר רִבִּי אָמֵי מַאי דִּכְתִיב (שם כב) כִּי נָעִים כִּי תִשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ יִכּוֹנוּ יַחְדָּו עַל שְׂפָתֶיךָ אֵימָתַי דִּבְרֵי תוֹרָה נְעִימִים בִּזְמַן שֶׁתִּשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ וְאֵימָתַי תִּשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ בִּזְמַן שֶׁיִּכּוֹנוּ יַחְדָּיו עַל שְׂפָתֶיךָ. רִבִּי זֵירָא אָמַר מֵהָכָא (שם טו) שִׂמְחָה לְאִישׁ בְּמַעֲנֶה פִּיו וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב אֵימָתַי שִׂמְחָה לְאִישׁ בִּזְמַן שֶׁמַּעֲנֶה בְּפִיו. לִישְׁנָא אַחֲרִינָא אֵימָתַי שִׂמְחָה לְאִישׁ בְּמַעֲנֶה פִיו בִּזְמַן שֶׁדָּבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב. רִבִּי יִצְחָק אָמַר מֵהָכָא (דברים ל) כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ. אֵימָתַי קָרוֹב אֵלֶיךָ בִּזְמַן שֶׁבְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ. רָבָא אָמַר מֵהָכָא (תהלים כא) תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּה לּוֹ וַאֲרֶשֶׁת שְׂפָתָיו בַּל מָנַעְתָּ סֶלָה. אֵימָתַי תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּה לּוֹ בִּזְמַן שֶׁאֲרֶשֶׁת שְׂפָתָיו בַּל מָנַעְתָּ סֶלָה. אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מַאי דִּכְתִיב (משלי א) וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ אִם מֵשִׂים אָדָם עַצְמוֹ כַּעֲנָק זֶה שֶׁרָף עַל הַצַוָּאר וְנִרְאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּים בְּיָדוֹ וְאִם לָאו אֵין תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּים בְּיָדוֹ. וְאָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מַאי דִּכְתִיב (שה''ש ה) לְחָיָיו כַּעֲרוּגַת הַבּוֹשֶׂם אִם מֵשִׂים אָדָם עַצְמוֹ כַּעֲרוּגָה זוּ שֶׁהַכֹּל דָּשִׁין בָּהּ וּכְבוֹשֶׂם זֶה שֶׁהַכֹּל מִתְבַּשְּׂמִין בָּהּ תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּים וְאִם לָאו אֵין תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּים. רָבָא בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף בַּר חָמָא הֲוָה לֵיהּ מִלְתָא לְרַב יוֹסֵף בַּהֲדֵיהּ. כִּי מָטָא מַעֲלֵי יוֹמָא דְכִיפּוּרֵי אָמַר אֵיזִיל וַאֲפַיְיסֵהּ. אָזַל אַשְׁכְּחֵיהּ לְשַׁמְעֵיהּ דְּקָא מָזִיג לֵיהּ כַּסָּא. אָמַר לֵיהּ הַב לִי וְאִימְזְגֵיהּ אֲנָא יָהַב לֵיהּ מַזְגֵיהּ. כַּדְטָעֲמֵיהּ אָמַר דָּמֵי הַאי מְזִיגָא לִמְזִיגָא דְרָבָא בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף בַּר חָמָא. אָמַר לֵיהּ אֲנָא הוּא. אָמַר לֵיהּ לֹא תֵתִיב אַכַּרְעִיךְ עַד דִּמְפַרְשַׁתְּ לִי הָנֵי קְרָאֵי מַאי דִּכְתִיב (במדבר כ''א) וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה וְגוֹמֵר אָמַר לֵיהּ אִם אָדָם מֵשִׂים עַצְמוֹ כַּמִּדְבָּר זֶה שֶׁהַכֹּל דָּשִׁין בּוֹ תּוֹרָה נִתְנָה לוֹ בְּמַתָּנָה וְכֵיוַן שֶׁנִּתְּנָה לוֹ בְמַתָּנָה נָחֲלוֹ אֵל שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וְכֵיוַן שֶׁנָּחֲלוֹ אֵל עוֹלֶה לִגְדוּלָה שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת וְאִם מֵגִיס לִבּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּילוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא וְאִם חוֹזֵר בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגְבִּיהוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' מ) כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא:

רש''י  שתשמרם בבטנך. שהן שמורין בידך שאין משתכחין ממך: יכונו יחדיו. שאתה סודרן ומוציאן בפה ולא בגמגום ובלחישה: אימתי שמחה וכו'. בזמן שיודע לדרוש הלכות חג בחג: ארשת שפתיו וכו'. כשנתת בו דעת להוסיף בשפתיו: בטשה ביה. בעטה בו ברגליה: ותוריך חיי. תאריך הימים: שרף על הצואר. שאינו מצומצם בדוחק סביב הצואר אלא שרפוי בריוח כך הוא נעים ומרוצה לבריות: ונראה ואינו נראה. כשמגביה צוארו נראה מתחת זקנו ורוב פעמים שסנטרו וזקנו מכסין אותו כך אם ת''ח אינו רודף לצאת ולבא בשוק אלא יושב ומחזר על תלמודו מתקיים בידו: שהכל דשין אותו. שאין לו גסות: שהכל מתבסמין ממנו. שמלמד תורה לתלמידים: ממדבר מתנה. אם כמדבר הוא התורה נתונה לו במתנה ולא ישכח: כל גיא ינשא. מי שבא לידו גיא שהושפל חוזר ומתנשא:

זוהר אחרי דף ס''ז ע''א

וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם וְגוֹמֵר. רִבִּי חִיָּיא פָתַח (ישעיה כ''ו) נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַיְלָה אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ וְגוֹמֵר. נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַלַּיְלָה. נַפְשִׁי אִוְתָךְ בַלַּיְלָה מִבְעֵי לֵיהּ. מָאי נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ. אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ. יְשַׁחֲרֶךָ מִבְעֵי לֵיהּ. אֶלָּא הָכִי תָאנָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רוּחָא וְנַפְשָׁא דְכֹלָּא וְיִשְׂרָאֵל אַמְרֵי נַפְשִׁי וְרוּחִי אַנְתְּ. בְּגִין כָּךְ אִוִּיתִיךָ לְאַדְבְּקָא בָךְ וַאֲשַׁחֲרֶךָּ לְאַשְׁכְּחָא רְעוּתָךְ. רִבִּי יוֹסֵף אָמַר בְּשַׁעְתָּא דְבַר נַשׁ נָאִים בְּעַרְסֵיהּ נַפְקַת נַפְשֵׁיהּ וְסַלְקַת וְאַסְהִידַת בֵּיהּ בְּבַר נַשׁ עַל כָּל מַה דְעָבַד בְּכָל יוֹמָא. גּוּפָא אָמַר לְנַפְשָׁא נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַלַּיְלָה אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ. דָּבָר אַחֵר נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל קָמֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה בְּעוֹד דַּאֲנָא בְגָלוּתָא בֵינֵי עַמְּמַיָּיא וּמְנִיעָא נַפְשִׁי מִכָּל בִּישָׁתָא (נ''א וְרַוִּינָא נַפְשִׁי מִכָּל פִּיסָתָא) דְקִיטְרָא בֵינֵי עַמְּמַיָּיא נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בְּגִין לְאָתָבָא לְאַתְרֵי אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ כְּלוֹמַר אַף עַל גָּב דְּאִינוּן מְשַׁעְבְּדִין לְבָנַי בְּכָל שִׁעְבּוּדָא. רוּחָא קַדִּישָׁא לָא אִתְעֲדֵי מִנָּאי בְּגִין לְמִשְׁחַר לָךְ וּלְמֶעְבַּד פִּקּוּדָךְ. רִבִּי יִצְחָק אָמַר אַמְרוּ יִשְׂרָאֵל קָמֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעוֹד דְּנַפְשִׁי בִי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה מָאי טַעְמָא בַלַּיְלָה אֶלָּא בְגִין דְּהָאי נֶפֶשׁ בְּהָאי שַׁעְתָּא אִצְטְרִיךְ לְחַמְדָא לָךְ אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ. כַּד אַתְעַר בִּי רוּחָא קַדִּישָׁא אֲשַׁחֲרֶךָּ בְּאַתְעֲרוּתָא לְמֶעְבַּד רְעוּתָךְ כִּי כַאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ לָאָרֶץ. בְּזִמְנָא דְמִשְׁפָּט נָחְתָא בְּאַרְעָא לְבַסְמָא עָלְמָא. כְּדֵין צֶדֶק לָמְדוּ יוֹשְׁבֵי תֵבֵל. כְּלוֹמַר יַכְלִין לְמִסְבַּל דִּינָא דְצֶדֶק וְלָא יִשְׁתְּצֵי עָלְמָא מִנֵּיהּ. אֵימָתַי צֶדֶק לָמְדוּ יוֹשְׁבֵי תֵבֵל כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ לָאָרֶץ. רִבִּי חִזְקִיָּה אָמַר נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה דָא כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָ דָּא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא:

תרגום הזוהר
וְהָיְתָה וְגוֹ' תְּעַנּוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם: רַבִּי חִיָּא פָּתַח, נַפְשִׁי אִוִּיתִיךְ בַלַּיְלָה אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךְ וְגוֹ'. שׁוֹאֵל, נַפְשִׁי אִוִּיתִיךְ בַּלַּיְלָה, נַפְשִׁי אִוְתָךְ בַּלַּיְלָה, צָרִיךְ לוֹמָר, מַהוּ נַפְשִׁי אִוִּיתִיךְ. וְכֵן, אַף רוּחִי בְּקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךְ, יְשַׁחֲרֶךְ הָיָה צָרִיךְ לוֹמָר. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא כָּךְ לָמַדְנוּ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא רוּחַ וָנֶפֶשׁ שֶׁל כֹּל, וְיִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים, נַפְשִׁי וְרוּחִי אָתָּה, מִשּׁוּם זֶה, אִוִּיתִיךְ לְהִתְדַבֵּק בְּךְ. וַאֲשַׁחֲרֶךְ, לִמְצֹא רְצוֹנֶךְ. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם יָשֵׁן בְּמִטָּתוֹ, נַפְשׁוֹ יוֹצֵאת וְעוֹלָה וּמֵעִידָה עַל הָאָדָם, מַה שֶּׁעָשָׂה בְּכָל הַיּוֹם. עַל כֵּן הַגּוּף אוֹמֵר לַנֶּפֶשׁ, נַפְשִׁי אִוִּיתִיךְ בַּלַּיְלָה, דְּהַיְנוּ בַּשָּׁעָה שֶׁאַתְּ יוֹצֵאת מִמֶּנִּי, אַף רוּחִי בְּקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךְ. פֵּרוּשׁ אַחֵר, נַפְשִׁי אִוִּיתִיךְ. אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נַפְשִׁי אִוִּיתִיךְ בַּלַּיְלָה. הַיְנוּ בְּעוֹד שֶׁאֲנִי בַּגָּלוּת בֵּין שְׁאָר הָעַמִּים, וּמָנַעְתִּי נַפְשִׁי מִכָּל הָרַע הַקָּשׁוּר בִּבְנֵי הָעַמִּים, נַפְשִׁי אִוִּיתִיךְ, כְּדֵי לַחֲזוֹר לִמְקוֹמִי. אַף רוּחִי בְּקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךְ, כְּלוֹמָר, אַף עַל פִּי שֶׁמְּשַׁעְבְּדִים אֶת בָּנַי בְּכָל שִׁעְבּוּד, הָרוּחַ הַקָּדוֹשׁ אֵינוֹ סָר מִמֶּנּוּ, כְּדֵי לְבַקֵּר אוֹתְךְ וְלַעֲשׂוֹת מִצְוֹתֶיךְ. רַבִּי יִצְחָק אָמַר, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּעוֹד שֶׁנַּפְשִׁי בִּי אִוִּיתִיךְ בַּלַּיְלָה. מַהוּ הַטַּעַם, בַּלַּיְלָה. אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהַנֶּפֶשׁ בַּשָּׁעָה הַהִיא צְרִיכָה לַחֲמֹד אוֹתְךְ, אַף רוּחִי בְּקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךְ, הַיְנוּ, כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר בִּי הָרוּחַ הַקָּדוֹשׁ אֲשַׁחֲרֶךְ בְּהִתְעוֹרְרוּת לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךְ. כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךְ לָאָרֶץ. הַיְנוּ, בִּזְמָן שֶׁמִּשְׁפָּט, יוֹרֵד בָּאָרֶץ, לְבַשֵׂם הָעוֹלָם, אָז צֶדֶק לָמְדוּ יוֹשְׁבֵי תֵבֶל, כְּלוֹמָר שֶׁיְּכוֹלִים לִסְבֹּל הַדִּינִים דְּצֶדֶק, וְלֹא יִכְלוּ בְּנֵי הָעוֹלָם מִמֶּנּוּ. מָתַי, צֶדֶק לָמְדוּ יוֹשְׁבֵי תֵּבֶל, כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךְ לָאָרֶץ. רַבִּי חִזְקִיָּה אָמַר, נַפְשִׁי אִוִּיתִיךְ בַלַּיְלָה. זוֹ הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, אַף רוּחִי בְּקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךְ. זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

הלכה פסוקה
הרמב''ם איסורי ביאה פ' כ''ב

א. לֹא תִתְיַחֵד אִשָּׁה אַחַת אֲפִילוּ עִם אֲנָשִׁים הַרְבֵּה עַד שֶׁתִּהְיֶה אִשְׁתּוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם שָׁם. וְכֵן לֹא יִתְיַיחֵד אִישׁ אֶחָד אֲפִילוּ עִם נָשִׁים הַרְבֵּה. נָשִׁים הַרְבֵּה עִם אֲנָשִׁים הַרְבֵּה אֵין חוֹשְׁשִׁין לְיִחוּד. הָיוּ הָאֲנָשִׁים מִבִּפְנִים וְהַנָּשִׁים מִבַּחוּץ וּפִירְשָׁה אִשָׁה אַחַת לְבֵין הָאֲנָשִׁים. אוֹ אִישׁ לְבֵין הַנָּשִׁים אֲסוּרִין מִשּׁוּם יִחוּד. אֲפִילוּ אִישׁ שֶׁעֲסָקוֹ וּמְלַאכְתּוֹ עִם הַנָּשִׁים אָסוּר לוֹ לְהִתְיַיחֵד עִם הַנָּשִׁים. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה יִתְעַסֵּק עִמָּהֶן וְאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ אוֹ יִפְנֶה לִמְלָאכָה אַחֲרֶת: ב. מֻתָּר לְהִתְיַיחֵד עִם שְׁתֵּי יְבָמוֹת אוֹ עִם שְׁתֵּי צָרוֹת. אוֹ עִם אִשָּׁה וַחֲמוֹתָהּ. אוֹ עִם אִשָּׁה וּבַת בַּעְלָהּ. אוֹ עִם אִשָּׁה וּבַת חֲמוֹתָהּ. מִפְּנֵי שֶׁשּׂוֹנְאוֹת זוֹ אֶת זוֹ וְאֵין מְחַפּוֹת זוֹ עַל זוֹ. וְכֵן מֻתָּר לְהִתְיַיחֵד עִם אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ תִּינוֹקֶת קְטַנָּה שֶׁיּוֹדַעַת טַעַם בִּיאָה וְאֵינָה מוֹסֶרֶת עַצְמָהּ לְבִיאָה שֶׁאֵינָהּ מְזַנָּה בְּפָנֶיהָ שֶׁהֲרֵי זוֹ מְגַלָּה אֶת סוֹדָהּ:

מוסר
משערי תשובה לרבינו יונה דף ה' ע''ג

הַגַּאֲוָה מְסַבֶּבֶת כַּמָּה עֲבֵירוֹת וּמַגְבֶּרֶת יֵצֶר לֵב הָאָדָם עָלָיו. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח) וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ. וְנֶאֱמַר (משלי כא) רוּם עֵינַיִם וּרְחַב לֵב נִיר רְשָׁעִים חַטָּאת פֵּירוּשׁ הַגַּאֲוָה נִיר הָרְשָׁעִים כִּי מִמֶּנָּה יִפְרוּ הַחֲטָאִים כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ. וְנֶאֱמַר (תהלים י) בְּגַאֲוַת רָשָׁע יִדְלַק עָנִי. וְנֶאֱמַר (שם) הַדּוֹבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה. וְנֶאֱמַר (יחזקאל לב) אֲשֶׁר נָתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים. וּכְמוֹ שֶׁעוֹשִׂים בְּנֵי אָדָם נִיר בַּשָּׂדֶה כְּדֵי לִפְרוֹת בּוֹ הַזֶּרַע. וְלֶאֱסוֹף רַב תְּבוּאוֹת. כֵּן עוֹשִׂין הָרְשָׁעִים אֶת הַגַּאֲוָה נִיר בִּלְבָבָם. וְזוֹרְעִים בּוֹ הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת לְהוֹלִיד וּלְהַצְמִיחַ הָעֲבֵירוֹת שֶׁהֵם פְּרִי מַחְשְׁבוֹתָם. וְעַל דֶּרֶךְ הַמָּשָׁל שֶׁאָמַר הַנָּבִיא (הושע י) וּפָרַח כָּרֹאשׁ מִשְׁפָּט וְגוֹ'. וּמַה שֶׁאָמַר נִיר רְשָׁעִים. פֵּירוּשׁ נִיר חַטָּאת וְכוֹלֵל חֲטָאִים רַבִּים כְּמוֹ (ירמי' יז) חַטַּאת יְהוּדָה. אוֹ יִהְיֶה פֵּירוּשׁוֹ וְחַטַּאת בְּחִסָּרוֹן ו' כְּמוֹ (חבקוק ג) שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ וְהַטַעַם מִלְּבַד כִּי הַגַּאֲוָה גוֹרֶמֶת הַחֲטָאִים הַמִּדָה עַצְמָהּ חַטָּאת. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז) תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְבַהּ לֵב. וּבַעַל הַגַּאֲוָה נִמְסַר בְיַד יִצְרוֹ. כִּי אֵין עֵזֶר הַשֵּׁם עִמּוֹ אַחֲרֵי אֲשֶׁר הוּא תוֹעֲבַת ה'. וְעוֹד חַיָּיב בַּעַל הַתְּשׁוּבָה לְהִכָּנַע וּלְקַיֵּים עָלָיו לְהִתְנַהֵג. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וֶהֱוֵי שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָל אָדָם. וְיַשִּׂיג מִזֶה שֶׁלֹּא יִכְעוֹס וְלֹא יַקְפִּיד עַל חֲבֵירָיו. וְגַם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יִשְׁמַע אַל יִתֵּן לִבּוֹ וְיַעֲבִיר עַל מִדוֹתָיו וְזֶה יוֹעִיל לְכַפֵּר עַל עֲוֹנוֹתָיו כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו מַעֲבִירִים לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו מִדָה כְּנֶגֶד מִדָּה. וְזֶה פֶתַח תִּקְוָה נִכְבָּד מְאֹד. וְנֶאֱמַר (איכה ג) יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה. יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה: