"מידה של נס שדווקא היא שרדה": משפחת כהן על החנוכיה היחידה ששרדה בניר עוז

במהלך הטבח שביצע חמאס ביישובי הדרום, פלשו מחבלים לביתם של חנה ומיכה כהן בניר עוז. כל אוסף החנוכיות היקר להם, שהיה תלוי על קיר בסלונם, נבזז. רק חנוכייה אחת נותרה במקום, שזכה לאחר מכן לשחזור, לצד זוג פמוטים שמצא את דרכו חזרה מיחידת צה"ל שפעלה בחאן יונס. 

בני הזוג כהן, שבעצמם היו סגורים בממ"ד במהלך המתקפה, לא ידעו שהחנוכיות שלהם נבזזו עד שבועיים לאחר מכן. "כשהגענו הביתה, ראינו את הקיר הריק, רק חנוכייה אחת נשארה שם, וההבנה של הנזק הגדול הגיעה בהדרגה", מספר מיכה בראיון לאתר ynet.

לדבריהם, החפצים ששרדו את ההרס הם לא רק מזכרות. "זו לא רק חפץ, זו תזכורת למי שאנחנו, ולרוחניות שאנחנו מאמינים בה", מוסיפה חנה. "החנוכיות האלה עברו הרבה, רואות את כל מה שקרה והן חלק מהסיפור שלנו". המילים "הן חלק מהסיפור שלנו" מקבלות משמעות עמוקה יותר כשחנה משתפת בתחושותיה על הרוחניות שמלווה את המשפחה. "הייתה כאן מידה של נס שהחנוכייה הזו שרדה, אולי זה מסמל משהו מעבר למה שאנחנו מבינים", היא אומרת.

בני הזוג חיזקו את התחושה הזו כאשר הצטרפו למיזם "חפץ מעבר", שנועד לשמר ולשחזר חפצים שעברו ממטפלים בחוויות קשות של המתקפה. כל חפץ, במיוחד החנוכיות שניצלו, נחשב להם ליותר מ"זיכרון". "אם רק החפצים היו יכולים לדבר, הייתי שמח לשמוע את הסיפור שלהם", אומר מיכה, "הם רואים כל מה שעברנו, את התופת ואת הניצחון על הרשע".

לצד השחזור של החנוכיות, בני הזוג גם מתמקדים בשיקום רגשי ותרבותי. "החשוב ביותר עכשיו הוא שחרור החטופים", מציין מיכה. "לא נוכל לשוב למסלול שלנו בלי לראות את החטופים חוזרים הביתה. זה הדבר הראשון שצריך לקרות". "זו חובה לאומית לשחרר את החטופים", מוסיפה חנה, "לאחר מראות כאלה, אין דבר יותר חשוב מהחזרת החיים". לסיום היא אומרת: "זה לא רק חג החנוכה, זה החג שלנו, החג שמסמל את הכוח שלנו להמשיך, להחיות מחדש ולזכור את הדרך הארוכה".