"הייתה השלמה עם המוות": הסיפור המטלטל של אם ובתה שניצלו מהמחבלים

לפני שנה בדיוק, עירית להב ובתה לוטוס שרדו 11 שעות מורטות עצבים בממ"ד בביתן שבקיבוץ ניר עוז, בזמן שמאות מחבלים השתוללו מחוץ לדלתן ביום הטבח. באותן שעות גורליות, האם ובתה נפרדו זו מזו, בטוחות שמדובר בדקותיהן האחרונות. הן הגנו על עצמן באלתור יצירתי – משוט של סירה וצינור שואב אבק ששימשו כמנעול מאולתר לדלת הממ"ד.

"לאורך כל אותו היום לא הבנו את חומרת המצב", נזכרת לוטוס בראיון לחדשות 12. הן תקשרו ביניהן באמצעות התכתבות בטלפון, שומרות על דממה מוחלטת כדי לא להסגיר את מיקומן. "אמרתי לאמא שכשהם נכנסים, שלא תצרח, שנקבל את זה. הייתה השלמה עם המוות", היא משתפת. באותם רגעים קשים הן ניסו להישאר מחובקות מתחת לשולחן, וכך להעניק זו לזו הגנה פיזית ורגשית.

פחות מ-250 איש הצליחו להתכנס לאחר מכן בשטח הקיבוץ, כשחלקם עדיין בהלם. בין הניצולים היו ילדים שלא ידעו היכן הוריהם, ואחרים ניסו להרכיב רשימות של נעדרים ולהבין את היקף האסון. ככל שהדקות חלפו, התברר שהם קבוצת השורדים היחידה שנותרה מהקהילה של אותו בוקר, ושכרבע מתושבי הקיבוץ נרצחו או נשבו על ידי המחבלים.

בהמשך רוכזו כולם במבנה גן ילדים, ושם הבינו את גודל הזוועה. "כשהגענו לגן הילדים והבנתי שמי שסביבי הם היחידים שנשארו, זה היה רגע של הלם מוחלט", נזכרת לוטוס. היממה הבאה עברה על הניצולים כשהם ישנים על הרצפה, אוכלים מקופסאות שימורים ומנסים לשרוד את רגעי הפחד. גם כאשר פונו באוטובוסים, הפחד לא נעלם – התרעת ירי נ"ט לכיוונם החזירה את הפחד הקיומי.

רק לאחר שהגיעו לבית קרובי משפחתן, יכלו עירית ולוטוס לנשום לרווחה. "לקח לי שלושה ימים להבין שאני בחיים", משתפת לוטוס, בעוד עירית מוסיפה: "זה היה אושר להיות שוב עם המשפחה שלנו, להרגיש מחובקות ומוגנות אחרי שכמעט איבדנו הכל".