סיפור קצר עם מוסר השכל לשולחן שבת: לדעת לתת

שלושה אחים נפגשו והתווכחו ביניהם מי הכי עוזר לאמם הזקנה.

אמר הראשון: "אני בניתי לה אחוזה ענקית כל כך, שיש לה חדר לכל יום בשנה".

אמר השני: "אני קניתי לה צי של מכוניות ונהגים, כדי שישרתו אותה בכל עת".

אמר השלישי: "לי אין כל כך הרבה כסף כמו לכם, ולא היה לי מה לקנות לה עם הסכום הדל שיש בידי. אז שלחתי לה מטבע אחד של פזו ארגנטינאי. זה הכסף היחיד שהיה ברשותי".

גיחך האח השני: "תגיד לי, אתה לא קורא עיתוני כלכלה? מה אמא תעשה עם פזו? זה לא שווה כמעט כלום היום".

גער בו האח הראשון: "באמת, אחי, איפה כיבוד ההורים שלך?!".

כעבור זמן מה הגיע מכתב מהאם: "תודה לכולכם על המתנות, בני האהובים.

בני בכורי - תודה על האחוזה שבנית לי, אך היא גדולה מדי בעבורי וקשה שלא להרגיש בה בודדה. בני השני - תודה על כל המכוניות, אך גם אחת הייתה מספיקה לנסיעה השבועית למרכז העיר.

ובני הצעיר- תודה רבה לך! איך זכרת מה חסר לי באוסף המטבעות האהוב שלי?".

בנימה אישית,

לעיתים אנו מתפארים בכך שאנו מעניקים לאחר, אך בפועל אנו מעניקים לאחר את מה שאנו רוצים, ולא את מה שהוא צריך וזקוק לו... עלינו לדעת מה הזולת צריך לעצמו בשונה ממני, ולספק לו את מה שחסר לו, ולא את מה שאני חש צורך לתת ולהעניק, לפי טבעי.

מה אפשר ללמוד מפנס האיתות של הרכב? הרב יצחק פנגר על נתינה ואהבת הזולת