מחפשים את האמת
בכדי למצוא את האמת אנו צריכים הכוונה. ללא כל עזרה האמת קשה מאוד למציאה. הרי על כל פיסת אמת קטנה אחת, ישנם אינסוף שקרים המנסים להסוות אותה
- רוני פיזנטי
- י' חשון התשע"ד
האמת שלי?
אז כולנו מחפשים את האמת. לצערנו, לא מעט אנשים מחפשים
את האמת הפרטית שלהם, ובטוחים שהיא שונה לגמרי מהאמת של
שאר האנשים. למשפט הנפוץ "לכל אחד יש את האמת שלו" אין
הרבה משמעות הגיונית. הוא בהחלט מהווה את התשובה הקלה
לאנשים עם כיפה ששואלים שאלות מטרידות, אבל מעבר לזה אין
בו שום היגיון. אם אדם רוצה לחיות בצורה שהוא רוצה, זו בחירה
שלו. אבל למה לומר שזאת אמת..? הרי זה בדיוק ההפך ממשמעות
המלה "אמת". אם האמת שלי והאמת שלך היא לא אותה אחת, אז
היא הופכת להיות דעה סובייקטיבית. לא שייך בכלל לחשוב
במושגים של "אמת" במקרים הללו. אמת היא משהו מוחלט, שאין
לערער עליו. נכון שיכול להיווצר מצב שכל אחד רואה צדדים שונים
של אותה אמת, אבל בסופו של דבר אם נחבר את הכל ביחד, נגיע
למשהו אחד ומוחלט. אדם לא יכול לבוא לבית המשפט ולהגיד
לשופט "תשמע, לרצוח זה חלק מהאמת שלי..." ולצפות שהוא
באמת יסכים עם זה. אמת היא מוחלטת ויחידה.
קיצורים
באופן טבעי אנו נוטים לבחור בדרך הקלה יותר, זאת שנראית טוב
יותר, שלא מצריכה מאיתנו מאמץ רב במיוחד. אז כשאנחנו שומעים
על איזה גורו שיסדר לנו את החיים, זה קורץ לנו וכולנו רוצים ללכת
אליו. כשחברים מציעים לטוס למזרח, אז אנחנו לא חושבים פעמיים.
כשיש אופציה לברוח לאלכוהול, סמים או לכל מקום אחר שנראה
לנו נחמד וקל להשגה, לא פעם נקפוץ על המציאה. אבל אפילו
לעצמנו אנחנו לא יכולים לשקר כשאנחנו עושים את זה, כולנו יודעים
בפנים היטב שזו לא האמת. כדי למצוא את האמת לא צריך לנסוע
לשום מקום, לא צריך שום כלי, לא צריך שום כישרונות מיוחדים,
למעשה אנחנו לא צריכים בשביל זה שום יכולת גשמית. הדבר
היחידי שאנו צריכים הוא הרצון למצוא אותה. אם הרצון הזה קיים, כל
מה שצריך זה להתבונן ולשמור על הרצון. האמת כבר תגיע לבד.
כמובן שנזדקק גם לסבלנות, משום שלא כדאי לסמוך על קיצורי
דרך, ולא לחינם נתנו לנו חיים שלמים בעולם.
הכוונה בדרך
בכדי למצוא את האמת אנו צריכים הכוונה. ללא כל עזרה האמת
קשה מאוד למציאה. הרי על כל פיסת אמת קטנה אחת, ישנם
אינסוף שקרים המנסים להסוות אותה. האמת של השולחן למשל
היא אחת בלבד - הוא שולחן. אך שקרים ניתן למצוא בלי סוף: נוכל
לומר שהוא כיסא, ארון, חול, שטיח ועוד אינסוף דברים שונים. אמנם
בשולחן אנחנו לא מתבלבלים, אבל ישנם הרבה דברים שבקלות
ניתן לטעות בהם ללא הכוונה נכונה. ככל שהדברים הופכים
למורכבים, שורשיים ורוחניים יותר, כך הםהופכים למוסתרים יותר.
הסיכוי למצוא את אותה אמת יחידה לבדנו הוא הרבה יותר קטן
מהסיכוי לזכות בלוטו חמישים פעם ברציפות.
למה בכלל לחפש את האמת?
למה אנחנו כל כך רוצים להגיע לאמת? הרי אנחנו רוצים להגיע
אל הטוב, ואולי האמת כואבת ועדיף לנו דווקא לחיות בשקר?
התשובה לשאלה הזו טבועה בנו בתור אינסטינקט. אף אחד לא
מעוניין לחיות בשקר, וזה לא משנה כמה טוב הוא יהיה. כולנו
מעדיפים לחיות את החיים מאשר לשבת בצד ולחלום על כל מיני
דמיונות במשך כל היום. אף אחד לא היה רוצה להירדם ולהתעורר
בעוד עשרות שנים ליום האחרון של חייו ולהבין שבזבז את כל ימיו
בשינה, וזה לא משנה כמה החלומות שחלם במשך התקופה הזו היו
טובים. בכל בוקר כשאנחנו מתעוררים, אנו מבינים שכל מה שחלמנו
הוא רק חלום ודמיון. אנחנו מבינים שאין טעם עכשיו להתאמץ כדי
להפוך את החלום לטוב יותר או שמח יותר. אלו לא החיים שאנו
רוצים לחיות, אנו רוצים להשיג השגות במציאות, בחיים האמתיים.
אדם יכול לחיות 20 שנה באושר מוחלט ולגלות ביום אחד שכל 20
השנה האלו היו שקר, וברגע שזה קורה 20 שנות האושר לא שוות
כלום, אלא נותר רק כאב. ממש כמו אדם שלא עלינו, מגלה לאחר
20 שנות נישואים נהדרות שמהרגע הראשון אשתו לא הייתה נאמנה
לו. מאותו רגע, 20 השנים היפות שלו הפכו להיות סיוט אחד גדול
שהוא יעשה הכל כדי לצאת ממנו. חשוב יותר לחיות את החיים
בצורה אמתית, גם אם זה קשה וכואב לפעמים. האינסטינקט של
רדיפת האמת טבוע בנו אמנם, אבל לא פעם יש לנו בחירה בין מה
שנכון לעשות ובין מה שקל ונוח יותר לעשות, ואנו בוחרים בדרך
הקלה. כדאי לזכור את הרצון העז והיתרונות הרבים שיש לאמת
להציע לנו, כדי שנהיה מספיק חזקים לבחור בדרך הנכונה והטובה,
ולאו דווקא הקלה או המושכת יותר.
מתחילים במקורות
אז כדי להתחיל בחקירה, אנחנו צריכים ללכת לנקודת ההתחלה.
הרי אנחנו לא היינו פה תמיד. הופענו בנקודת זמן מסוימת, ולכן ניתן
לדעת שמישהו יצר אותנו. ניתן לטעות ולחשוב שהורינו הם אלו
שיצרו אותנו, אך אם באמת נחשוב על זה, אז נבין שזה לא ייתכן.
איש ואישה אינם יכולים ליצור ישות חדשה בכוחות עצמם. כשאנחנו
רוצים ליצור משהו, אנחנו מתכננים כל כך הרבה זמן, עושים את כל
החישובים האפשריים, בונים את הבסיס לאט לאט ולאחר תהליך
ארוך ומייגע של יצירה אנחנו מגיעים לשלבי הסיום. אז איך זה שאת
היצירה הכי מורכבת בעולם – את ילדינו, אנחנו עושים בצורה כל כך
מושלמת, בלי להתאמץ בכלל? העולם מראה לנו שיש לנו עזרה
רבה מהטבע, כי לבד זה בלתי אפשרי. אבל רגע... מה זה בעצם
"טבע" בכלל? הרי זה רק שם שנתנו לכל הדברים שקורים בעולם
ללא ההתערבות שלנו. זה נחמד שנתנו שם לדבר שעוזר לנו ליצור
את הילדים שלנו, אבל מה המהות שלו? מי עומד מאחוריו? באותו
אופן, ממש נפלא למשל שהחליטו שלכוח מסוים שגילו יקראו בשם
גרביטציה... אבל מה זה בעצם? מי מפעיל את הכוח הזה? מי החליט
שהאופי שלו יהיה דווקא כזה? מי נותן לחומר דליק את הכוח להיות
כזה? מי נתן למים את התכונות שלהם? מי מחליט לאיזה כיוון תנשב
הרוח בכל רגע נתון? מי קבע שכדור הארץ יסתובב סביב השמש או
סביב עצמו? במלים אחרות, מי בכלל יצר את כל אותו טבע? מאיפה
האנרגיה העצומה שיש בעולם כולו? איך זה שאנחנו לא יכולים
לבנות צעצוע פשוט שיסתובב מבלי מקור אנרגיה כלשהו, ואנחנו
מקבלים את כל תנועת הגלקסיות כמשהו טבעי ומובן שנוצר סתם
כך לבד?
בכל הדברים המוכרים לנו מהעולם ניתן להבחין שיש מוגבלות
מסוימת. הכל מתפקד בהתאם לכללים מסוימים הקרויים בשם
"טבע". אבל לא השמש היא זו שיצרה אותנו ולא הגשם או הכוכבים.
הם בסך הכל עוד דברים מוגבלים הקיימים בעולם שנוצרו בשלב
כלשהו של הזמן. גם אם נניח שהורינו הם אלו שיצרו אותנו בעצמם,
נשאלת השאלה מי יצר את זוג ההורים הראשון שהיה בעולם? ישנם
הרבה תאוריות על היווצרות והתפתחות העולם, אבל כולן מתחילות
בזמן מסוים. תמיד ניתקע עם השאלה מה היה לפני כן. גם אם היה
מפץ גדול, אנו ניתקע כשנצטרך להשיב מאיפה הגיעו שני גופים ומי
נתן להם אנרגיה להתנגש זה בזה. גם אם הייתה אבולוציה, נצטרך
להסביר מאיפה הגיע החלקיק הראשון, ומי נתן לו כוח ואנרגיה
להתפתח, לגדול ולמלא עולם שלם. ומה עם כל הגלקסיות? גם הם
מוטציות של אותו חלקיק שהתפתח במשך מיליארדי שנים? מאיפה
הגיע כל הטבע הזה שאנו חוקרים?
מי ברא את הכל?
גם אם נמשיך להמציא תאוריות רבות נוספות, עדיין יהיה חסר לנו
החלק הראשון בפזל העצום. אנו יכולים להמציא למשל תאוריה
חדשה שאומרת שחתול ענקי ברא את העולם. אבל בסופו של דבר
זוהי התחמקות, הרי אנו יודעים מה זה חתול, יודעים שהוא לא יכול
ליצור עולם שלם ויודעים שהוא מוגבל. אז גם אם נניח שהוא אכן יצר
את העולם, נצטרך לשאול שוב את אותה שאלה שחוזרת על עצמה
בכל תאוריה חדשה שימציאו: מי ברא אותו?
כשאנחנו מדברים על הגורם הראשוני שהתחיל את הכל, לא
ייתכן שנדבר במושגים שאנו מכירים. הרי אם אנו מכירים את
המושגים, אז הם מתוך העולם שלנו והם נבראו בזמן מסוים בדיוק
כמונו. הגורם הראשוני חייב להיות מחוץ לתפיסה שלנו ומחוץ לעולם
שלנו. כל מה שנמצא בעולם שלנו, נברא עם העולם. הגורם
הראשוני לא נברא ביחד עם העולם, כי הוא זה שברא אותו. אם היינו
מסוגלים לתפוס את אותו גורם ראשוני ולהגדיר אותו, אז היינו מבינים
אותו ואז זה היה טיפשי כמו להגיד "זה שמוליק שהתחיל את כל
העולם". אנחנו יודעים בוודאות ששום דבר בתפיסה שלנו ושום דבר
שאנו יכולים להבין לא יכול לברוא את העולם. מכאן ניתן להסיק שמישכן ברא את העולם הוא מחוץ לתפיסה ולהבנה שלנו.
אנחנו מסוגלים לתפוס ולהבין רק את הדברים שאנו מכירים
מהעולם. אך לא ייתכן שהגורם הראשוני שברא את העולם הוא
משהו שאנו מכירים מכאן, משום שאם זה היה כך, זה היה אומר
שהוא נברא ביחד עם העולם ואז ניתן להבין שזה לא הגורם הראשוני
האמתי. אותו גורם ראשוני חייב להיות מחוץ לעולם, מחוץ לכל מה
שאנו מכירים ובכלל לא נתפס במושגים שלנו.