תעלת הביצור שמרה על המקדש והארמון: גילוי מרהיב בחפירות גבעתי בעיר דוד

תעלת ביצור אדירת מימדים התגלתה במהלך חפירות ארכיאולוגיות בחניון גבעתי בעיר דוד שבגן הלאומי סביב חומות ירושלים.

התעלה נוצרה על ידי חציבה מאסיבית של הסלע, וחצצה בין שלוחת עיר דוד לבין הר הבית והעופל. משני צדדיה של התעלה נמצאו מצוקים ניצבים, שלא ניתן היה לטפס עליהם. 

החפיר עצמו הוא בעומק של לפחות 9 מטרים וברוחב של לא פחות מ-30 מטרים, והוא משדר כוח ועוצמה רבים.

החוקרים תהו בתחילה מדוע הסלע נחצב כך, אך עם התקדמות החפירה ובעזרת קישור לחפירות עבר, התברר כי מדובר בקו הביצור הצפוני של העיר התחתונה. כלומר החפיר נועד להגן על העיר העליונה שבה שכנו המקדש והארמון, ולהפריד אותה מהעיר התחתונה.

מנהלי החפירה, פרופ' יובל גדות מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב וד"ר יפתח שלו מרשות העתיקות, אמרו: "אין לדעת מתי נחצב החפיר לראשונה, אך ברור שהוא היה בשימוש במשך מאות השנים, שבהן הייתה ירושלים בירת ממלכת יהודה - לפני כמעט 3,000 שנה, החל מימיו של המלך יאשיהו. במהלך אותן שנים, הוא חצץ בין העיר שהשתרעה על שלוחת עיר דוד מדרום ושימשה למגורים עבור תושבי ירושלים, ובין האקרופוליס - העיר העליונה, שהייתה האזור השלטוני שבו שכנו הארמון והמקדש - ועמדה על הר הבית, מצפון". לדברי החוקרים, פעולה זו, שדרשה יכולות ביצוע מרשימות, מעידה על עוצמתם של שליטי העיר בתקופה שבה נוצר החפיר. 

ד"ר יפתח שלו, מנהל החפירה מטעם רשות העתיקות, מציין כי "מועד החציבה של החפיר אינו ידוע. מפעלי בניה וחציבה כה משמעותיים בירושלים מתוארכים בדרך כלל לתקופת הברונזה התיכונה – לפני כ-3,800 שנה (תחילת האלף ה-2 לפני הספירה). אם החפיר נחצב בתקופה הזו, הרי שהוא נועד לשמור על העיר מצפון – נקודת החולשה היחידה של שלוחת עיר דוד. אנחנו כן יודעים בביטחון שהוא שימש בתקופת בית ראשון וממלכת יהודה (המאה התשיעית לפני הספירה), אז, הוא יצר חיץ ברור בין עיר המגורים שמדרום, לעיר העליונה מצפון". 

ירושלים הקדומה נבנתה על גבי שלוחה צרה ותלולה, וממנה התרחבה והתפשטה על פני גבעות וערוצי נחלים שביתרו אותה ליחידות נבדלות והקשו על המעבר מיחידה ליחידה. משום כך, אין זה מפתיע, שרבים ממפעלי הבנייה המלכותיים בירושלים קשורים לצורך לעצב את הטופוגרפיה מחדש. כך למשל, בספר מלכים א', (י"א, כ"ז) מוזכרת פעולה מסוג זה שמבצע המלך שלמה: "שְׁלֹמֹה, בָּנָה אֶת-הַמִּלּוֹא–סָגַר, אֶת-פֶּרֶץ עִיר דָּוִד אָבִיו". 

כעת מתברר, שלאורך כל תקופת הברזל (ימי הבית הראשון) – התקופה בה נערכו ונכתבו ספרי המקרא – הייתה העיר מחולקת לפחות לשני חלקים ברורים. כך היה גם בתקופה הפרסית ובתקופה ההלניסטית.