עוצמתו הרוחנית של עם ישראל: איך נשארנו חזקים מול אויבינו?

השבוע קראתי בפרשת בלק פסוק מתוך נבואתו של בלעם הרשע שהדהים אותי:

"כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו"...

בלעם ראה בעיני רוחו את עוצמתו של עם ישראל והשווה את חוזקם ל'צורים' ול'גבעות'.

בהיגיון האנושי, איננו יכולים להבין את מהות החוזק של עם ישראל, שהרי אנו עם קטן, מוקף גויים שרק רוצים להשמיד אותנו.

בתלמוד מסופר על סוד הישרדותו של עם ישראל ועל החכמים שהצליחו לשרוד בסביבה עוינת באמצעות משל: "גדול כוחה של כבשה שעומדת בין שבעים זאבים". שבעים הזאבים הם שבעים אומות העולם, ועם ישראל הקטן נמשל לכבשה.

בעצם, אנו רואים שהעם הקטן והפיקח הצליח לשרוד במשך מאות שנים, למרות שהזאבים ביקשו לטרוף אותו.

השאלה היא: מאין מגיע החוזק הזה? מאין העוצמה והכוח?

ובכן, מאותו פסוק מנבואתו של בלעם, מסתבר שהחוזק הזה מגיע מאבותינו. לא מדובר בחוזק גשמי-חומרי, אלא בחוזק רוחני-נשמתי.

הפירוש הפשוט של הפסוק הוא רמז לראשי האומה של העם היהודי.

בלעם מסביר בנבואתו: "אני מסתכל בראשיתם ובתחילת שורשיהם של בני ישראל ורואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות, על ידי אבות ואימהות".

העוז של העם היהודי ניתן לנו מהאבות ומהאמהות. אברהם, יצחק ויעקב, שרה, רבקה, רחל ולאה, הם הורישו לנו את כוחות הנפש עד לסוף הדורות, חוזק רוחני שיקויים בנו לעולמי עולמים.

ומה איתנו בעניין?

אם מישהו מרגיש שהמלחמה הבלתי נגמרת שלנו עם הגויים מעוררת בו ייאוש או תסכול, מוטב לו להיזכר באותה נבואה של בלעם, שבעצמו רצה להשמיד את ישראל, אך ראה בעיני רוחו את החוזק שקיים בנו, הנעוץ במקור רוחני.

אין צורך לחשוש, מוטב רק להאמין, כי כאשר האמונה מרימה את ראשה, הפחד מרכין את ראשו, ואז יכולה גם הכבשה הקטנה לעמוד מול שבעים זאבים.

שבת שלום.

הדס פרנקו היא עו"ד ומגשרת, מאמנת אישית לזוגיות, ביטחון והגשמה עצמית ומשפחתית.