"משגע אותי": זה הדבר הכי לא לגיטימי שחברים עושים

"יש לי חבר טוב שכל הזמן נוהג לרדת עלי, וזה מציק. היום הוא ירד עלי באיזה עניין, ובגללו כולם התחילו לקרוא לי עם אותו כינוי שהוא הדביק לי", כותב נער צעיר בפלטפורמת תמיכה לנוער.

אחר כותב: "חבר שלי כל הזמן יורד עלי ליד חברים, והופך אותי לבדיחה של החבורה. ואז כולם באים ויורדים עלי, וזה משגע אותי והופך אותי לחלש בחבורה".

בחורה נוספת משתפת: "אני עשיתי שינוי אדיר ברמה שלי באנגלית. עבדתי ממש קשה כדי לשפר את הציונים שלי ואני גאה בעצמי, אבל החברות שלי ממשיכות לצחוק על האנגלית שלי. זה מוריד לי את המוטיבציה".

משום מה, באופן לא באמת ברור, יש אנשים שחושבים שזה הכי לגיטימי לצחוק על תכונה, התנהגות או אמירה של מישהו אחר, כי "זה רק בצחוק". יש אפילו כאלה שעושים מזה כסף. אנשים באים להופעה, עליה שילמו ממיטב כספם, כדי לראות איך הפרפורמר שעל הבמה בוחר לאורך ההופעה שלו אנשים באופן רנדומלי מתוך הקהל, מצליח לקלוט איזו נקודת תורפה שיש להם או בחייהם, ומצליח לייצר בדיחה עסיסית באלתור של רגע.

ביהדות יש לדבר הזה שם, וזה נקרא – הלבנת פנים. כשמישהו גורם לאחר תחושת בושה ברבים, זה נקרא שהוא הלבין את פניו, וזה נחשב לדבר כל כך חמור, עד כדי שהתלמוד אומר על זה: "כל המלבין פני חברו ברבים - כאילו שופך דמים".

מלבד זאת, באמירת דבר שמצטער את הצד שני עלולים לעבור על איסור מהתורה, הנקרא – אונאת דברים, הנלמד מהפסוק: "לא תונו איש את עמיתו" (ויקרא כ"ה, י"ז). מהות האיסור הוא לא לצער ולפגוע במישהו על ידי דיבור.

ומה מבחינה פסיכולוגית גורם לאנשים לצחוק על אחרים? בדרך כלל זה מגיע ממקום של חולשה. הקנטה של האחר גורמת למקניט תחושה של עליונות על הצד השני, וזה מרים לו את תחושת הערך העצמי. הם מורידים אחרים כדי להרגיש קצת למעלה. בפועל, הערך העצמי של המקניט נשאר באותה רמה נמוכה, כי לעולם לא ניתן להיבנות על ידי הקטנה של אחרים. אלא שבאותם רגעים נוצרת תחושה מזויפת ורגעית של "אני שווה". בסופו של דבר, עלבון האחר הוא מסכה שמחביאה הרבה מאוד עלבונות שלו כלפי עצמו.