סיפורי ילדים
מֶה עָשָׂה הָרַב מָרְדְּכַי אֵלִיָּהוּ כְּשֶׁפָּגַשׁ נְעָרִים בְּבֵית הַכֶּלֶא?
אמיתי המספר בסיפור מופלא על הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
- עולם הילדים
- פורסם י"ח אייר התשפ"ד
הַאִם פְּגַשְׁתֶּם פַּעַם אֶת הָרַב הָרָאשִׁי? תִּשְׁמְעוּ מֶה עָשָׂה הָרַב הָרָאשִׁי לִפְנֵי 30 שָׁנָה, הָרַב מָרְדְּכַי אֵלִיָּהוּ.
הָרַב מָרְדְּכַי הָיָה מִשְׁתַּדֵּל לַעֲזֹר וּלְעוֹדֵד כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, וְהָיָה נוֹסֵעַ בְּכָל הָאָרֶץ לְלַמֵּד תּוֹרָה וּלְדַבֵּר עִם הַצִּבּוּר. גַּם לְבָתֵּי הַכֶּלֶא הָיָה מַגִּיעַ, מְעוֹדֵד אֶת הָאֲסִירִים וּמְדַבֵּר אֶל לִבָּם לְהִתְמַלֵּא בֶּאֱמוּנָה וּבְמִצְווֹת. בְּבִקּוּר אֶחָד בְּבֵית כֶּלֶא, רָאָה הָרַב מֵעֵבֶר לַגָּדֵר נְעָרִים מְשַׂחֲקִים.
"מִי הַנְּעָרִים הָאֵלֶּה?", שָׁאַל אֶת הַמְּלַוֶּה שֶׁלּוֹ. "אָה, סְתָם יְלָדִים שֶׁלֹּא יֵצֵא מֵהֶם כְּלוּם... עָשׂוּ פְּשָׁעִים, וְאַף אֶחָד לֹא הִצְלִיחַ לְחַנֵּךְ אוֹתָם. הֵם מַמָּשׁ מְסֻכָּנִים לַצִּבּוּר, בִּגְלַל זֶה הֵם בַּכֶּלֶא".
"אֲנִי רוֹצֶה לִפְגֹּשׁ אוֹתָם", אָמַר הָרַב.
"אוֹתָם? בִּשְׁבִיל מָה? זֶה מְסֻכָּן לְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם, הֵם אַלִּימִים מְאֹד!".
"בְּכָל זֹאת, קַח אוֹתִי אֲלֵיהֶם".
נָתְנוּ לָרַב מָרְדְּכַי אֵלִיָּהוּ רְשׁוּת לְהִכָּנֵס, וְהוֹדִיעוּ לַנְּעָרִים שֶׁהָרַב הָרָאשִׁי בָּא אֲלֵיהֶם. הַנְּעָרִים, כְּהֶרְגֵּלָם, רָצוּ לַעֲשׂוֹת רַע לְכֻלָּם, וְתִכְנְנוּ קַבָּלַת פָּנִים מְלַכְלֶכֶת מְאוֹד... "תָּבִיאוּ מֵהַמַּחְסָן בֵּיצִים וְעַגְבָנִיּוֹת, שֶׁנִּזְרֹק עַל הָרַב כְּשֶׁהוּא בָּא!", צִוָּה הַגָּדוֹל מִבֵּינֵיהֶם.
וְכָךְ הִתְכּוֹנְנוּ הַנְּעָרִים. כְּשֶׁנִּכְנַס הָרַב, צָעֲקוּ עָלָיו וְקָרְאוּ לְעֶבְרוֹ בְּבוּז וּבְזִלְזוּל, וְהָרַב, בְּשֶׁקֶט, הִתְקָרֵב לְעֶבְרָם. הוּא שָׂם לֵב לַנַּעַר הַגָּדוֹל שֶׁאוֹמֵר לַנְּעָרִים הָאֲחֵרִים מָה לַעֲשׂוֹת, קָרָא לוֹ וְשָׁאַל אוֹתוֹ: "אַתָּה יָכוֹל לְהַגִּיד לָהֶם לִהְיוֹת בְּשֶׁקֶט?".
"בֶּטַח שֶׁאֲנִי יָכוֹל! תִּרְאֶה. כֻּלָּם לִהְיוֹת עַכְשָׁו בְּשֶׁקֶט!", וְכֻלָּם הִשְׁתַּתְּקוּ.
הָרַב הִסְתַּכֵּל בְּעֵינָיו שֶׁל כָּל אֶחָד מֵהַנְּעָרִים, חִיֵּךְ אֲלֵיהֶם, וְאָמַר לָהֶם: "אַתֶּם לֹא רָעִים. בִּפְנִים, יֵשׁ לָכֶם הַרְבֵּה טוֹב. נְשָׁמָה טְהוֹרָה. כְּשֶׁתֵּצְאוּ מִבֵּית הַכֶּלֶא, יֵשׁ לָכֶם הַכּוֹחַ לִהְיוֹת טוֹבִים, לְהַתְחִיל חַיִּים חֲדָשִׁים עִם הַרְבֵּה טוֹב שֶׁיֵּצֵא מִכֶּם. וְאַתֶּם תַּצְלִיחוּ!".
הַמִּלִּים הַטּוֹבוֹת וְהַמְּעוֹדְדוֹת נִכְנְסוּ חָזָק לְלִבָּם שֶׁל הַנְּעָרִים. הֵם הוֹרִידוּ אֶת הַבֵּיצִים וְהָעַגְבָנִיּוֹת מִיְּדֵיהֶם, וְהִקְשִׁיבוּ קֶשֶׁב רַב לְדִבְרֵי הָרַב.
אַחַר כָּךְ בֵּרֵךְ הָרַב כָּל אֶחָד מֵהַנְּעָרִים, כְּשֶׁהוּא שָׂם אֶת יָדָיו עַל רֹאשׁ הַנַּעַר. הַנְּעָרִים הִתְרַגְּשׁוּ מְאוֹד מֵהַבִּקּוּר, וְאָמְרוּ זֶה לָזֶה: "אִם הָרַב אֵלִיָּהוּ אָמַר שֶׁנִּהְיֶה טוֹבִים, וְגַם בֵּרֵךְ אוֹתָנוּ – אָז אֲנִי בֶּאֱמֶת אֶעֱשֶׂה אֶת זֶה. מֵהַיּוֹם אֲנִי בּוֹחֵר לַעֲשׂוֹת רַק טוֹב".
גַּם אַתֶּם, יְלָדִים, תִּבְחֲרוּ בַּטּוֹב שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכְכֶם. דַּבְּרוּ טוֹב, עָשׂוּ טוֹב, וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה תְּמַלֵּא אֶת הַנְּשָׁמָה וְאֶת כָּל עַם יִשְׂרָאֵל!
