סיפורי ילדים
איך ניצלה בתו של רבי עקיבא מהנחש המסוכן?
אמיתי המספר בסיפור מיוחד שמלמד אותנו: צדקה תציל ממות!
- עולם הילדיםלמעקב
- י"א אייר התשפ"ד||
תַּגִּידוּ, שְׁמַעְתֶּם פַּעַם בְּשׂוֹרָה לֹא טוֹבָה? אֵיךְ הִרְגַּשְׁתֶּם?
כֵּן... מִקְרֶה שֶׁכַּזֶּה לֹא מַשְׁאִיר אוֹתָנוּ שְׂמֵחִים...
אָז בּוֹאוּ נִרְאֶה מָה קָרָה לְרַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁנּוֹלְדָה לוֹ בַּת. כַּמָּה יָמִים לְאַחַר הַלֵּדָה, כְּשֶׁכָּל הַבַּיִת שָׂמַח עַל הַמַּתָּנָה לַמִּשְׁפָּחָה, הוֹדִיעוּ רוֹאִים בַּכּוֹכָבִים לְרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁלְּפִי מָה שֶׁרָאוּ בַּשָּׁמַיִם – הַבַּת תְּסַיֵּם אֶת חַיֶּיהָ בְּיוֹם הַחֲתֻנָּה שֶׁלָּהּ. בְּשׂוֹרָה קָשָׁה מְאוֹד לְרַבִּי עֲקִיבָא וְאִשְׁתּוֹ... אֲבָל רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר: זוֹ לֹא עֻבְדָּה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת. זֶה רַק אוּלַי יִקְרֶה. אֲבָל מַעֲשִׂים טוֹבִים וּתְפִלָּה – יְכוֹלִים לְהַעֲבִיר אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה!
כָּל הַיָּמִים הָיָה רַבִּי עֲקִיבָא מִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא יִקְרֶה הַמִּקְרֶה הַנּוֹרָא, אֲבָל לֹא הָיָה יוֹדֵעַ מָה בֶּאֱמֶת יִהְיֶה בַּיּוֹם שֶׁבִּתּוֹ תִּתְחַתֵּן.
וְהִנֵּה, הִגִּיעַ הַיּוֹם. חֲתֻנָּה שְׂמֵחָה, שִׁירִים וְרִקּוּדִים, בִּתּוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא יוֹשֶׁבֶת לָנוּחַ מֵהַמְּחוֹלוֹת עִם הַחֲבֵרוֹת, וּמִסְתַּכֶּלֶת עַל הֶחָתָן הַטָּרִי שֶׁאִתּוֹ הִיא מְקִימָה בַּיִת נֶאֱמָן בְּיִשְׂרָאֵל.
"אֹכֶל קְצָת מֵהַמָּנָה הַטְּעִימָה שֶׁהִגִּישׁוּ לִי, וְאַחַר כָּךְ אֶחְזֹר לִרְקֹד", חָשְׁבָה לְעַצְמָהּ.
פִּתְאוֹם רָאֲתָה בְּפֶתַח אִישׁ עָנִי, וְעֵינָיו מִתְחַנְּנוֹת לְאֹכֶל. אֲבָל כֻּלָּם עֲסוּקִים בַּשִּׂמְחָה, בַּאֲכִילָה וּבָרִקּוּדִים, וְלֹא שָׂמִים לֵב אֶל הַמִּסְכֵּן הָרָעָב. הַכַּלָּה שָׂמָה לֵב. "שָׁלוֹם לְךָ, הִנֵּה, יֵשׁ כָּאן צַלַּחַת מְלֵאָה בְּאֹכֶל טוֹב. קַח וְתֹאכַל. בְּתֵאָבוֹן!".
"תּוֹדָה רַבָּה לָךְ, כַּלָּה צַדִּיקָה! ה' יְבָרֵךְ אוֹתְךָ וְיִשְׁמֹר עָלַיִךְ".
הַחֲתֻנָּה הִסְתַּיְּמָה, הֶחָתָן וְהַכַּלָּה הָלְכוּ לְבֵיתָם הֶחָדָשׁ.
בִּתּוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא עָלְתָה לְמִטָּתָהּ, וְלִפְנֵי שֶׁהִנִּיחָה אֶת רֹאשָׁהּ עַל הַכָּרִית, הוֹצִיאָה מֵרֹאשָׁהּ סִכָּה שֶׁתָּפְסָה אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ. "אֶנְעַץ אוֹתָהּ כָּאן, בַּחֹר שֶׁבֵּין אַבְנֵי הַקִּיר, עַד מָחָר בַּבֹּקֶר. לַיְלָה טוֹב!".
בַּבֹּקֶר קָמָה בִּתּוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, הוֹצִיאָה אֶת הַסִּכָּה מֵהַקִּיר, וְאִתָּהּ יָצָא גַּם – "נָחָשׁ! נָחָשׁ! הַצִּילוּ!".
"מָה קָרָה, אִשְׁתִּי? הֵי, זֶה נָחָשׁ מֵת... הַסִּכָּה נִתְקְעָה לוֹ בָּרֹאשׁ וְהָרְגָה אוֹתוֹ!".
הַבַּת הָלְכָה מִיָּד לְסַפֵּר זֹאת לְאָבִיהָ.
"נִצַּלְתְּ, בִּתִּי! הַנָּחָשׁ הָיָה מְיֹעָד לִפְגֹּעַ בָּךְ בַּלַּיְלָה, וה' בַּחֲסָדָיו מָנַע אֶת זֶה! כַּנִּרְאֶה שֶׁעָשִׂיתָ מַעֲשֶׂה יוֹצֵא דֹּפֶן שֶׁהֵבִיא אֵלֶיךָ אֶת הַיְּשׁוּעָה".
"כֵּן, אֶתְמוֹל בַּחֲתֻנָּה נָתַתִּי לְעָנִי אֶת מְנַת הָאֹכֶל שֶׁלִּי", אָמְרָה הַבַּת.
"אֲהָהּ, עָשִׂית מַעֲשֶׂה גָּדוֹל, בִּתִּי, וִתַּרְתְּ – וְזָכִית! אֵלֵךְ וַאֲלַמֵּד אֶת תַּלְמִידַי: צְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת!".