סיפורי ילדים
איך ניצלה בתו של רבי נחוניא מהמקום המסוכן?
אמיתי המספר בסיפור מופלא מימי בית המקדש
- עולם הילדיםלמעקב
- ד' אייר התשפ"ד||
נָכוֹן שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים לְהִזָּהֵר? אִם רוֹאִים מָקוֹם מְסֻכָּן – מִתְרַחֲקִים! אֲבָל לְעִתִּים, בְּכָל זֹאת קוֹרֶה, שֶׁנִּכְנַסְנוּ בְּלִי שֶׁיָּדַעְנוּ לְסַכָּנָה. זֶה מָה שֶׁקָּרָה לַבַּת שֶׁל חוֹפֵר הַשִּׂיחִין.
מָה? אַתֶּם שׁוֹאֲלִים מָה זֶה שִׂיחִין? אֵלּוּ בּוֹרוֹת שֶׁל מַיִם, וּמִי שֶׁחָפַר אוֹתָם הוּא רַבִּי נְחוּנְיָא. לֹא לְעַצְמוֹ חָפַר בּוֹרוֹת, אֶלָּא בִּשְׁבִיל מִי שֶׁעוֹלֶה לָרֶגֶל, שֶׁיִּהְיוּ לוֹ מַיִם, בְּדֶרֶךְ לִירוּשָׁלַיִם!
אַךְ יוֹם אֶחָד, בִּתּוֹ בָּאָה אִתּוֹ לָעֲבוֹדָה. הֵבִיאָה לוֹ אֶת הַמַּעְדֵּר, מִלְּאָה אֶת הַדְּלִי בְּחֹל, נָתְנָה לוֹ כַּד עִם מַיִם, וְאַחַר כָּךְ – הָלְכָה לְטַיֵּל קְצָת מִסָּבִיב. הַנּוֹף הַקָּסוּם שֶׁל הָרֵי יְרוּשָׁלַיִם מִלֵּא אוֹתָהּ בְּרֹגַע, וְהִיא הִתְהַלְּכָה כְּשֶׁהִיא מַבִּיטָה אֶל הָאֹפֶק. הִיא לֹא שָׂמָה לֵב שֶׁמַּמָּשׁ לְפָנֶיהָ יֵשׁ – בּוֹר!
"נָפַלְתִּי! הַצִּילוּ!".
"תַּעַזְרוּ לִי! תַּצִּילוּ אֶת הַבַּת שֶׁלִּי!", קָרָא נְחוּנְיָא לַפּוֹעֲלִים מִסָּבִיב. אַךְ הֵם לֹא הִצְלִיחוּ.
"צָרִיךְ יְשׁוּעָה מִשָּׁמַיִם, צָרִיךְ צַדִּיק שֶׁיַּעֲזֹר כָּאן. נֵלֵךְ לְבַקֵּשׁ מֵרַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא שֶׁיִּתְפַּלֵּל!".
רָצוּ אֲנָשִׁים לִירוּשָׁלַיִם, וְסִפְּרוּ לְרַבִּי חֲנִינָא מָה קָרָה בַּבּוֹר. רַבִּי חֲנִינָא פָּתַח מִיָּד בִּתְפִלָּה חֲרִישִׁית לַה'. כַּעֲבֹר שָׁעָה אָמַר רַבִּי חֲנִינָא לָאֲנָשִׁים: "הִיא בְּסֵדֶר. עֲדַיִן בְּתוֹךְ הַבּוֹר", וְהִמְשִׁיךְ בִּתְפִלָּתוֹ.
עָבְרָה עוֹד שָׁעָה, וְרַבִּי חֲנִינָא אָמַר: "הִיא בְּרִיאָה. שָׁלוֹם לָהּ, אַךְ עֲדַיִן בְּתוֹךְ הַבּוֹר".
הִמְשִׁיךְ רַבִּי חֲנִינָא לְהִתְפַּלֵּל, וְאַחֲרֵי הַשָּׁעָה הַשְּׁלִישִׁית הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ, חִיֵּךְ וְאָמַר: "בָּרוּךְ ה', שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה! הַיַּלְדָּה יָצְאָה מֵהַבּוֹר!".
הִתְפַּעֲלוּ הָאֲנָשִׁים מְאוֹד, וְרָצוּ מַהֵר אֶל הָרֵי יְרוּשָׁלַיִם. הִגִּיעוּ אֶת נְחוּנְיָא, וְהִנֵּה בִּתּוֹ יוֹשֶׁבֶת אִתּוֹ, שׁוֹתָה מַיִם בְּרֹגַע. "אֵיךְ יָצָאת?!".
"הָיָה חֹשֶׁךְ, פָּחַדְתִּי מְאוֹד", אָמְרָה הַיַּלְדָּה. "בַּהַתְחָלָה כָּאֲבוּ לִי הָרַגְלַיִם, אֲבָל לְאַט לְאַט נֶעֱלַם הַכְּאֵב. וּפִתְאוֹם הִגִּיעַ אִישׁ זָקֵן מוֹבִיל כֶּבֶשׂ. הוּא נָתַן לִי יָד, וּמִיָּד מָצָאתִי אֶת עַצְמִי מִחוּץ לַבּוֹר!".
שָׁאֲלוּ אַחַר כָּךְ אֶת רַבִּי חֲנִינָא: "אֵיךְ יָדַעְתָּ שֶׁהַיַּלְדָּה תֵּצֵא? אַתָּה נָבִיא?".
"לֹא נָבִיא אֲנִי, וְלֹא בֶּן נָבִיא", עָנָה רַבִּי חֲנִינָא, "אֲבָל יָדַעְתִּי שֶׁלֹּא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁבְּמִצְוָה שֶׁעוֹשֶׂה הָאָב, חֲפִירַת בּוֹרוֹת מַיִם לְעוֹלֵי הָרֶגֶל, תִּנָּזֵק בִּתּוֹ. הִיא הָיְתָה חַיֶּבֶת לְהִנָּצֵל, וְעַל כֵּן הִתְפַּלַּלְתִּי בִּשְׁבִילָהּ עַל שֶׁנַּעֲנֵיתִי".
נֵדַע גַּם אֲנַחְנוּ, שֶׁכְּכָל שֶׁנִּתְפַּלֵּל וּנְבַקֵּשׁ מָה', כָּךְ הַיְּשׁוּעָה תַּגִּיעַ וְתִתְגַּשֵּׁם.