"לאחר שהרופא גירש אותי מבית החולים - חלמתי שעליי לחלק עלונים"

"הכול התחיל כאשר עברתי הפלה בחודש שישי", מספרת שרית (שם בדוי, לבקשתה). אם כל הפלה היא חוויה טראומטית, ההפלה של שרית התבררה גם כאירוע שעלול לסכן את חייה. בריאיון להידברות היא חוזרת לרגעים שאחרי ההפלה הכואבת: "סבלתי מכאבים גופניים שהשתלבו עם הכאב הנפשי על האובדן. התחושה שלי הייתה קשה במיוחד, אבל עוד לא הבנתי שהאירוע הגדול עוד לפניי".

זמן קצר לאחר מכן התברר לשרית כי ההפלה הייתה רק ההתחלה. "לאחר מספר בדיקות שעברתי בעקבות ההפלה, הבינו הרופאים כי היא התרחשה בגלל עורק שנמצא ברחם ומזין כלי דם שונים, שאינו מתפקד ואף עלול להתפוצץ: "הרופאים הודיעו לנו שעלינו לבצע צנתור בעורק הזה. ללא צנתור, הם הבהירו, אהיה בסכנת חיים".

שרית קיבלה המלצה לבצע את הניתוח אצל פרופסור מוכר בירושלים. "הגענו אליו דרך קופת החולים", היא מספרת, "אבל ערב הניתוח חשבנו שאולי כדאי שנעשה את זה באופן פרטי. חשבנו שכך נקבל יחס אישי יותר. למחרת, ביום הניתוח, כאשר דיברתי עם קופת החולים, הם הבהירו לנו שאין צורך לקחת את הרופא באופן פרטי. השתכנענו, ובחרנו לקחת את הרופא דרך הקופה.

"לאחר מספר שעות הגענו לבית החולים", מתארת שרית. "הייתי בצום כהכנה לניתוח, ובבית החולים חתמנו על הטפסים הדרושים, והיינו בטוחים שעוד מעט תסתיים עוגמת הנפש שליוותה אותנו בשבועות האחרונים. במזכירות עדכנו אותנו שהרופא תיכף יגיע ויקבל אותנו. אלא שאז התחילה המתנה ארוכה. חיכינו כמה שעות מבלי שהרופא יגיע. פנינו אל האחיות ושאלנו אותן מה קורה, אבל הן התחמקו בכל פעם שניגשנו אליהן ואמרו שיש עיכוב אבל הרופא יגיע. ואז הייתה מזכירה אחת שהעניקה לנו מעין רמז לסיבת העיכוב כשטענה בפנינו 'אי אפשר לבצע את הניתוח באופן ציבורי אלא בפרטי', מה שכמובן איננו נכון.

"הרופא הגיע רק לאחר שעות ארוכות של המתנה. ואז, במקום לקבל אותנו, הוא פנה אלינו בזעם וצעק: 'אני לא מסכים לערוך את הניתוח, לא בפרטי ולא בציבורי'. הוא לא נרגע אלא המשיך לצעוק עלינו בגסות, ופגע בי עמוקות. בכיתי ושאלתי אותו מה אעשה כעת. צריך להבהיר שמדובר בניתוח מציל חיים, וגם בפרוצדורה שהתכוננתי אליה נפשית וגופנית. אבל הוא היה אטום לב וסירב לקבל אותי, אלא פשוט גירש אותי ואת בעלי מהמקום".

 

"לפתע, הרופא הודיע שאין כלום"

מה עשיתם לאחר מכן?

"בתחילה תהינו אילו אפשרויות ניצבות בפנינו, אבל מהר מאוד הבנו שגם אם חוקית ופרוצדורלית נוכל להילחם על זכותנו – זה לא שווה לנו. לכן יצאנו מבית החולים וחזרנו הביתה כאובים מאוד. בימים שאחרי עשינו בירורים טלפוניים ופנינו לרופא אחר. כשהגענו אליו הוא בדק את התיק הרפואי, והודיע לנו שלאחר בחינה מחודשת של מצבי הוא רואה שניתן לחכות מעט.

"עוד לפני כן", ממשיכה שרית ומספרת, "בלילה הקשה שלאחר ביטול הניתוח חלמתי חלום מיוחד, בו ראיתי את עצמי הולכת ומחלקת עלוני שבת לאנשים ברחוב. קמתי בבוקר וסיפרתי לבעלי על החלום. היה לי ברור שבזה טמון הפתרון – שעליי לקבל על עצמי לחלק עלונים.

"בבוקר הניתוח הגעתי לבית החולים. ערכו לי מספר בדיקות וניגשתי לחדר ההמתנה. אלא שאז חשתי המולה סביבי. שאלתי את הרופאים בחשש מה קרה. אחד מהם הרגיע אותי ואמר לי שהוא ממתין לחלק מהתוצאות שעדיין לא הגיעו. לאחר כשעה שנמשכה כמו נצח, הגיע הרופא והודיע לי בהפתעה: 'אין לך כלום!'. לאחר שבועיים שהסתובבתי בין רופאים וכולם הבהירו לי שעליי לטפל בעורק בגופי שמסכן את חיי, הגיעה במפתיע ההודעה שאין לי כלום. זו הייתה הפתעה אדירה.

"לאחר ששבתי הביתה היה לי ברור כיצד התרחש הדבר הזה, שאין דרך אחרת להגדירו מלבד נס. הבנתי שהוא התרחש בעקבות החלום והחלטתי לחלק עלונים בעקבותיו. עוד באותו יום צלצלתי להידברות. אמרתי להם שהקב"ה שלח לי מסר מאוד ברור שעליי לחלק עלוני שבת, וביקשתי לפתוח קו חלוקה של העלון. מאז זכיתי להפוך לחלק מזיכוי הרבים של עלוני הידברות".

מה תוכלי לספר על התחושה לעסוק בזיכוי הרבים?

"עברנו לאחרונה דירה לאזור אחר בירושלים, וקרוב לביתי יש בית כנסת, מניין בתוך בית, שבו אנו מחלקים למתפללים את העלון. יש התלהבות מאוד גדולה של המתפללים, וגם אנחנו נרגשים מאוד לזכות את הרבים. זו תחושה עמוקה של עשיית הטוב. אנחנו גם מפיצים את העלון במלון שבו שוהים מפונים מהצפון".

מה המסר שלך לקוראים כתוצאה מהסיפור המיוחד הזה?

"ההפלה הייתה אירוע כואב ומצער מאוד", חוזרת שרית להתחלה, "אבל גם ברגעים הקשים ביותר הזכרתי לעצמי תמיד הרצאה מיוחדת של הרב זמיר כהן שבה צפיתי בתקופת הקורונה. הרב אמר בהרצאה שהקב"ה רואה הכול מלמעלה, ושומר ומלווה אותנו בכל עת. הוא המשיל זאת לאדם שנוסע ברכבו בכביש ואמור להגיע לביתו בתוך דקות ספורות, אלא שהוא נתקע בפקק שמעכב אותו. אותו אדם יכול להתרגז על העיכוב, אבל אם רק יעלה לטיסה במסוק מעל הכביש – הוא יוכל לראות שהתנועה נעצרה בגלל אירוע מסוכן שמתרחש ממש בהמשך נתיב הנסיעה שלו, ובזכות הפקק הזה הוא ניצל מפגיעה.

"במקרה כזה ברור מאליו שכל המבט שלו ישתנה. כך גם הקב"ה, הסביר אז הרב זמיר, רואה את כל התמונה – בניגוד אלינו שרואים רק את מה שמתרחש כעת לפנינו. משל המסוק הזה ליווה אותי מאז לא מעט, ומסייע לי עדיין לעבור אירועים שפוגשים אותי בחיי היום יום ואינם לפי התוכנית המקורית שביקשתי לצעוד בה", מסיימת שרית.

גם אתם יכולים להיות חלק מיחידה מובחרת של הצבא הרוחני הגדול בעולם. נצלו את ההזדמנות לצבירת זכויות רבות. טלפון אחד, וכבר אתם חלק מהנבחרת. חודש ראשון חינם! התקשרו 073-222-1388 או לחצו כאן.