בת ה-100 חזרה לביתה בעוטף: "הסוד שלה – היא לא מפספסת אף תפילה"

מאות אנשים חזרו בשבועות האחרונים לעוטף, ביניהם גם תושבי שדרות ששהו תקופה ארוכה במלונות באילת. אחד המקומות אליהם חזרו המפונים הוא קיבוץ סעד, אליו חזרה גם יוכבד גולד שעברה לפני מספר חודשים את גיל 100. בראיון ראשון לחדשות 12 מספרת גולד, ניצולת שואה ובת למשפחת רבנים, כי הדבר הראשון שעשתה הוא לבדוק האם העציצים שרדו לאורך כל התקופה הזאת.

גולד מספרת כיצד התגנבה בהיותה נערה לאולימפיאדת ברלין 1936. "הייתי ילדה סקרנית", סיפרה, "הלכתי לראות איך היטלר עבר באוטו וצעק 'הייל היטלר', וניגשו אליי כדי שאגיש לו פרחים, כי חשבו שאני נוצרייה. סירבתי. שאני, יהודייה, אתן להיטלר פרחים? לא הסכמתי. ראיתי אותו בעיניים - פחדנו קצת".

בגיל 15 ברחה גולד מהנאצים ועלתה לישראל, שם הכירה את בעלה שמואל ויחד עם הגיעו כדי לייסד את הקיבוץ. המשפחה שלה מונה חמישה ילדים, 30 נכדים, 70 נינים ואפילו שלושה ריבעים.

"אמא שלי יקית", אומרת בתה חנוש שנון, "אולי העובדה שהיא לא מוותרת על שום תפילה, או התמיכה שהיא מקבלת מהקיבוץ והמשפחה שהיא מאוד אוהבת, זה הסוד שלה".

בתה מספרת איך כיתת הכוננות של הקיבוץ הדפה את המחבלים בסיוע טנק בודד, כשאמה המתינה 30 שעות בממ"ד עם בנה, עד שפונתה. "הכי גרוע זה הפרצוף שלה שעומד לי לנגד העיניים", מספרת חנוש. "כשבאתי להגיד לה שאנחנו צריכים לנסוע, שהצבא לא מרשה להישאר באזור. היא ממש החווירה, רעדה ולא הצליחה לדבר.

במהלך הימים הראשונים, במשפחה הייתה בטוחה שביתם נשרף ולכן לא חזרו למקום. "היה לה טוב בים המלח אבל היא אמרה לי, 'אני לא מוכנה למות במלון, אתם תביאו אותי הנה ואם אני אמות, אני אמות פה'", סיפרה הבת.

כאמור, השבוע חזרה יוכבד לביתה, בו היא גרה יותר מ-70 שנה. לטענתה, היא מרגישה בטוחה בביתה. "אני מקווה שמה שקרה לא יקרה עוד פעם. אנחנו ממש מול עזה, נקווה שיהיה שקט, שיהיה טוב", סיכמה.