מורן קורס
שתי נשים, עם פנים כוויות וחיוך גדול
התבוננתי על שתיהן, נשים גיבורות שמתמודדות עם כוויות
- מורן קורס
- ל' אדר א' התשפ"ד
(צילום: shutterstock)את כנרת חיה הכרתי בדרך לא דרך. הגעתי לשיקום אורטופדי בתל השומר, שם הייתי אמורה לראיין את אליי גולן, שנשרפה בביתה שבכפר עזה ביחד עם בעלה ובתה הקטנה. שלשתם ניצלו בניסי ניסים! הסיפור שלהם עד עכשיו מהדהד בראשי.
בדיוק לפני שהתחלנו את הריאיון, כנרת התקשרה לאליי, ושאלה אותה לשלומה. היא אמרה לה שתקפוץ לחדר שבו אנו נמצאות. מיד כשסיימנו את הריאיון, כנרת הגיעה.
הופתעתי לפגוש אישה בשנות ה-40 לחייה, עם כיסוי ראש מלא, עדינה ומלאת רוח חיים והתנדבות, כשניכר על פניה שעברה חוויה לא פשוטה בעברה.
התבוננתי על שתיהן. בכלל, אני אוהבת להתבונן באנשים, לראות את התגובות שלהם, לפענח מה עובר עליהם. יש לי קטע כזה, שאני יכולה לבהות באנשים ולנסות לחשוב על מה הם חושבים כשהם אומרים את מה שהם אומרים...
התרשמתי מאוד מהשיח בין שתי הנשים הגיבורות שהכרתי לראשונה. שתי נשים שמתמודדות עם כוויות, עם פנים כוויות, וידיים שאי אפשר לפספס את עוצמת הניסים שעברו עליהן.
כנרת חיה היא צדיקה אמיתית, שבשנת 2002 נכוותה בפיגוע שהתרחש בירושלים. לקח לה יותר משלוש שנים להשתקם, ובמהלכן היא חזרה בתשובה, וברוך השם התחתנה. כעת יש לה גם ילדים. כל צעד כזה הוא משמעותי לכולם, אבל לכנרת, שקיבלה במוחש את חייה במתנה, הם משמעותיים וניסיים על אחת כמה וכמה.
בעדינות ובאצילות המיוחדת שלה, היא סיפרה לי שמאז שהיא התאוששה, היא לקחה על עצמה את התפקיד לעזור למאושפזים להחלים מהר יותר. היא עוברת במחלקה שבה היא התאשפזה שנים, ופשוט מתיישבת ליד המאושפזת. וכשהיא רואה אותה, היא מיד מבינה. אין צורך במילים, המבט עושה את שלו.
היא רואה את פניה, שניצלו משריפה, ואת החיוך האדיר שלה, שמבשר: זה אפשרי, יש חיים אחרי שיוצאים מכאן. אל תדאגי, החיים חזקים, את תבני את עצמך, תשתקמי ותתחילי מחדש חיים עוד יותר יפים וטובים.
החיוך שלה אומר הכל, היא איננה צריכה לדבר או להגיב. היא רק נמצאת שם, והשיח מתחיל...
המאושפזת, כשהיא רואה אותה, מקבלת תקווה רבה, וכוח להמשיך למרות הכל, למרות הכאב הפיזי, הרגשי והנפשי.
לדעת שלא רק שאפשר להמשיך, אלא החובה שלנו היא להמשיך את החיים.
הנתינה היא הכוח והמניע שלה. ההתנדבות הזאת מחייה לא רק את המאושפזות, אלא בעיקר אותה.
בסוף היא אמרה לי משפט חזק מאוד: היא אוהבת מאוד אמנות, ולאט לאט, עם השנים, היא הבינה שהאמנות הכי חזקה והכי יפה היא לחיות את החיים עם חיוך.
זאת האמנות שלנו, בכל המצבים המורכבים והלא פשוטים למצוא את הסיבות, או האפשרויות לחייך, לראות את הטוב ולשמוח למרות ועל אף הכל.
בסוף הטוב מנצח, והאור יאיר, כפי שנאמר בחסידות: אנו פועלי היום, ויום זה אור. כשאנו מתעסקות עם טוב ואורה – חושך מחוויר, גם החושך של העולם, וגם החושך של האמירות המנמיכות את רוחנו.
שנזכה תמיד לראות אור, לדבר אור, לשדר אור ולפעול אור.