אור החיים הקדוש: דבר תורה קצר ומתוק על פרשת משפטים

"אִם־כֶּ֣סֶף ׀ תַּלְוֶ֣ה אֶת־עַמִּ֗י אֶת־הֶֽעָנִי֙ עִמָּ֔ךְ לֹא־תִהְיֶ֥ה ל֖וֹ כְּנֹשֶׁ֑ה לֹֽא־תְשִׂימ֥וּן עָלָ֖יו נֶֽשֶׁךְ"

"אִם־חָבֹ֥ל תַּחְבֹּ֖ל שַׂלְמַ֣ת רֵעֶ֑ךָ עַד־בֹּ֥א הַשֶּׁ֖מֶשׁ תְּשִׁיבֶ֥נּוּ לֽוֹ׃

כִּ֣י הִ֤וא כְסוּתֹה֙ לְבַדָּ֔הּ הִ֥וא שִׂמְלָת֖וֹ לְעֹר֑וֹ בַּמֶּ֣ה יִשְׁכָּ֔ב וְהָיָה֙ כִּֽי־יִצְעַ֣ק אֵלַ֔י וְשָׁמַעְתִּ֖י כִּֽי־חַנּ֥וּן אָֽנִי׃

(שמות כ"ב, כד-כו)

בכתוב מוזכרת מצוות הלוואה לעני, ואזהרה למלווה שלא יתנשא על הלווה.

בהמשך יש ציווי למלווה להשיב את בגדו של העני עד שקיעת השמש באותו יום, משום שהוא בגדו היחיד ואין לו במה להתכסות.

נשאלת השאלה, מדוע כפל הכתוב במילים "חבול תחבול"?

מסביר אור החיים הקדוש בפירוש נפלא כי אצל כל אחד מעם ישראל מצויות בנשמתו שלושה חלקים שבהם הוא פוגם דרך חטאיו:

"דע, כי כל אדם מישראל יש לו ג' בחינות: נפש, רוח, נשמה, וכאן רמז הכתוב על שלשתן:

כנגד הנשמה אמר - אם חבול

וכנגד הרוח אמר - תחבול,

וכנגד הנפש אמר - שלמת רעך".

במקביל לכל אחת מהבחינות הללו, נרמזת החלוקה הבאה:

"כִּ֣י הִ֤וא כְסוּתֹה֙ לְבַדָּ֔הּ, היא הנשמה.

הִ֥וא שִׂמְלָת֖וֹ לְעֹר֑וֹ, היא הרוח.

בַּמֶּ֣ה יִשְׁכָּ֔ב, והיא הנפש אשר עמו בקבר, וכאומרו (איוב, יד): "ונפשו עליו תאבל".

בנקודה זו מסביר אור החיים הקדוש רעיון נפלא וחשוב:

המילים "תשיבנו לו", מרמזות על התשובה, ומכאן נלמד כי אדם אינו חייב לקבל צער וייסורים על מנת שתשובתו תתקבל, אלא מספיק שיצעק אל השם ויחזור בתשובה לפני מיתתו.

"ואומרו והיה כי יצעק, פירוש, חוזר לעניין ראשון - "תשיבנו לו", שהיא התשובה, כי לא יצטרך לצער להשיבו אלא: כי יצעק ישמע ה' וגו' ויעבור חטאתיו: