החפירות בירושלים תיעדו: מחילה נסתרת מתחת לקברים

ירושלים עיר הקודש צריכה להיות טהורה. אסור להלין בה את המת, וודאי שאסור לקבור בה. לפי ההלכה, אם מוצאים קבר בירושלים, לא משנה של מי – יש לפנות אותו.

חכמים אמרו בתוספתא (בבא בתרא א) "כל הקברות מתפנים חוץ מקבר המלך ומקבר הנביא".

ורבי עקיבא שם חולק, שהרי גם קבר של כהן ונביא מטמאים, ומדוע לא יפנו אותם?

השיבו לו חכמים: "והלא קברי בית דוד וקבר חולדה הנביאה היו בירושלים, ולא נגע בהן אדם מעולם". כנראה זה המקור שלפיו אין לפנות קבר של כהן או נביא, מתוך העובדה שלא פינו את קברי בית דוד, וקבר חולדה.

משיב להם רבי עקיבא בנתון מעניין מאד: "משם ראיה? מחילה היתה שם, והייתה מוציאה טומאה לנחל קדרון".

רבי עקיבא כנראה קיבל מרבותיו, שלפני מאות רבות של שנים היתה מחילה תחת הקברים, שמוציאה את הטומאה.

לפי ההלכה, טומאה שנמצאת במקום שמכוסה מכל צדדיו, "בוקעת ועולה עד לרקיע", כל העובר  מעליה נטמא, אפילו אם הוא במטוס. אבל אם יש פתח מן הצד, הטומאה יוצאת מן הצד, ולא "בוקעת" את הגג.

והנה, פרופסור יואל אליצור מתאר במאמרו "האמנם קברי בית דוד": חוקרים גויים לגלגו על דברי רבי עקיבא. מאיפה לו לדעת מה קרה מאות שנים לפניו? אחד מהם הציע ברוב חוצפתו שרבי עקיבא ראה את נקבת חזקיהו, וחשב שהיא מחילה להוצאת טומאה...

דא עקא, שהחפירות בירושלים, באזור החומה המזרחית, דווקא מתעדות משהו שנראה בדיוק כמו המחילה שרבי עקיבא תיאר.

"המערות הן בתוך העיר, אבל סמוכות מאוד לקו המזרחי של החומה... מי שרצה באותם ימים להוציא מכאן את הטומאה בדרך הקצרה ביותר אל מחוץ לעיר, צריך היה לבנות מחילה של כ-10 מטרים עד החומה, ולהוציא את הטומאה אל נחל קדרון... ניכר בשטח זה שריד ממשי, שאפשר אולי ליחסו לתעלה חצובה קטנה שהלכה מן הקברים אל קו החומה. עם כל הזהירות שאנו מחויבים לה באתר כזה, המלא בחציבות מאוחרות, שמא ייתכן שזו היא המחילה שעליה דיבר ר' עקיבא!".