לוחם מילואים במכתב חריף נגד התקשורת: "מחלישים את רוח העם, מחזקים את החמאס"

״בתקשורת כבר הפסדנו, בשטח המציאות שונה לחלוטין״, כך כותב לוחם מילואים במכתב חריף נגד כלי התקשורת בארץ, בטענה שהם מציגים את ההפסדים ולא את הניצחונות, ובכך מחלישים את רוח העם.

את המכתב פרסמה רוני כהן ברשת החברתית בשם הלוחם בן ה-48, רופא ותיק במקצועו. אותו לוחם מילואים, ששמו נשאר אנונימי, סיפר שהצטרף לגדוד לוחמים סדירים שיושב בג'בליה רק לפני שבוע, לאחר שניסה להשתבץ בכל מיני יחידות מתחילת המלחמה, אך ללא הצלחה. "השתתפתי במבצעים עוד מימי האוטובוסים המתפוצצים וחומת מגן בתחילת המילניום, אבל מלחמה כזאת לא ראיתי. ספק אם מישהו מדור הלוחמים הנוכחיים, כולל הבכירים, ראה. אבא שלי, שהוא צנחן ונלחם ב'יום כיפור' ו'שלום הגליל', ראה, ללמדכם על הכרונולוגיה האכזרית שלנו. עזה, לפחות בחלקים שראיתי, וראיתי כמה, הרוסה עד היסוד".

לדברי הלוחם, מה שמראים בתקשורת ומה שקורה במציאות שונה לחלוטין. על פיו, עזה נראית כיום  כך: "ערמות בטון אינסופיות במערומים לא יציבים מעורבבים בשלדי מכוניות מעוכות מטנקים, דודי שמש מנופצים, כלי בית מפוזרים בהריסות, לא אזור שמישהו יוכל לחזור אליו בשנים הקרובות. אין אזרחים, ויש מעט מחבלים, לפחות כאלה שמעיזים להוציא את הראש מהמחילה. וזאת הנקודה. צה"ל צד אותם כמו עכברים, כמו שצריך. הם מפחדים להרים את הראש. בשטח, אנחנו מנצחים והם מובסים".
 
"וזה מה שמתסכל. חוסר הפרופורציה בין מה שמאכילים את הציבור ומה שקורה בשטח. ישבתי חודשיים וחצי בבית וראיתי את החדשות והתוכניות והאולפנים והכתבות והסקירות והמומחים והדוברים - וחטפתי דכאון מחדש כל ערב. בימים, למזלי, אני עובד בבית חולים ואין לי זמן לראות חדשות. בערב מספרים לנו על החללים והחטופים והוויכוחים בממשלה ובקבינט הרחב והמצומצם והמחלוקות והכספים וחלוקת הג'ובים והתפקידים. אף אחד לא מספר על הניצחונות וההישגים  והשליטה בשטח בפועל ותפיסת האמל"ח, ובעיקר על הלוחמים".

הלוחם הרגיש צורך להדגיש כי בניגוד לדעה הרווחת שהדור של היום מפונק ושטחי, "הלוחמים שלנו חדורי תחושת שליחות, נחישות, הקרבה. מקצוענים ומורעלים. מסודרים, חרוצים ואחראיים. לוחמים משוכללים ומשודרגים. אני יכול להמשיך, אבל זאת לא הנקודה. הנקודה היא שאין להם מושג מה אתם רואים, קוראים ושומעים בתקשורת", כתב והוסיף: "למזלם, הם מנותקים מהתקשורת. רק אני הרופא נכנסתי עם סלולרי, מכריח אותם מדי פעם להתקשר לאמא ולחברה להגיד שהכול טוב. אז אני ממש נמנע, אבל לפעמים הם שואלים מה קורה בחוץ. אז אני מספר להם והם לא מאמינים לי. 'איך זה יכול להיות' הם אומרים לי. גם אני שואל. האם התקשורת התאהבה בריאליטי המלחמה? האם על מנת לזכות ברייטינג הכי גבוה צריך להביא את הכותרות הכי עצובות, קורעות לב, מתסכלות, מפלגות? באמת שאין לי תשובה. אנחנו תוקעים לעצמנו סכין בגב יום יום. מחלישים את רוח העם, מחזקים את החמאס, מעלים את המחירים של המלחמה הזאת, גם בנפש. אפשר גם לתת אופטימיות ותקווה לעם באופן אמין. תפסיקו להדהד את המחלוקות, זה מרחיב את הקרע. זה לא הזמן".

בסוף מכתבו, התייחס למשפחות החטופים והנופלים: "אומללים החטופים ומסכנות המשפחות, כמה שננסה אף פעם לא נצליח להיכנס לנעליים שלהם. אבל אווירת הנכאים הלאומית המופקת מרחיקה אותם. וההרוגים - יהי זכרם ברוך, שום דבר לא ינחם את המשפחות המסכנות לעד על שאיבדו את יקיריהן. אולי דבר אחד - שירגישו שמות יקיריהן לא היה לשווא. שניצחנו במלחמה בזכות ההקרבה הבלתי אפשרית שלהן. שתושבי הדרום יוכלו לחזור לחיות בערים ובכפרים ובקיבוצים ובמושבים בשקט ובשלווה בזכות הקרבתם. זה מה שקורא בפועל. צה"ל לא מדשדש. צה"ל מנצח כל יום מחדש, במחירים קשים", כתב וסיכם: "אז תנו רוח גבית ותנו לצה"ל לכסח. הוא עושה את זה כמו מכונה אכזרית ומשומנת. או לפחות אל תפריעו".