מודעות אבל, השמות והחיוכים: הרבנית ימימה מזרחי על הריקוד שיביא גאולה

אנחנו לקראת הדלקת הנר השמיני. 

חז"ל קוראים ליום הזה "זאת חנוכה",
 יום של ישועות גדולות. 

אנחנו מוסיפים והולכים ומוסיפים אור 

ובינתיים, כל הפנים והשמות והחיוכים 

ומודעות האבל 

וכל אחד זה אבא ואמא ואישה וילדים. 

וזה קשה... 

.

רק אתמול, בהדלקת הנר השביעי – עשרה נופלים! 

וחשבתי לעצמי, שוב המספר המהדהד הזה, "עשרה לשביעי". 

המספר הזה, שבע ועשר, הוא טוטאליות.

הוא שלמות – של רוע או של טוב. 

שבעה ביהדות זה הכי הרבה שאפשר, עד הקצה: 

שבעת ימי השבוע, 

שבעת כוכבי הלכת. 

גם עשר הוא מספר קצה, מספר שמגלם טוטאליות. 

ושוב עשר, ושוב שבע. השביעי לעשירי. 

מה זה? כאילו כלו כל הקיצין, הגענו לקצה!

.

וכאן היא מגיעה, פרשת מִ-קֵּץ. 

זו מילה שיש רק בעברית: "מִקֵּץ" – מהסוף. 

היית יכולה לחשוב שמהסוף אין כלום, 

זהו, כלו כל הקיצין 

אז איך יכול לקרות מה שאני כל כך מחכה לו בנר השמיני? 

ופתאום – וַיְהִי מִקֵּץ, וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר, 

וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו.

הוא יוצא פתאום אחרי שהוא שכוח כל כך בתוך השבי, 

אחרי ש-לֹא זָכַר את יוסף שַׂר הַמַּשְׁקִים, וַיִּשְׁכָּחֵהוּ.

ופתאום, וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר, איך קורא דבר כזה?

.

הֲנִמְצָא כָזֶה? אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹקים בּוֹ? שואל פרעה. 

.

מה עשה יוסף כל כך קסום?

מה הוא עשה שפרעה כל כך מתפעל ממנו?

.

פרעה חולם חלום זוועתי. 

למעשה זה החלום הרע שכולנו נמצאות בו עכשיו: 

שיבולים רזות בולעות את השיבולים השמנות שהיו פעם. 

פרות רעות מראה ושדופות בולעות את הפרות שמנות. 

זה קרה כך בדיוק ביישובי העוטף, 

שיבולים בשיא הזריעה ופתאום – שדות חרוכים. 

פרות ברפתות נשרפו חיות, 

מתארים לנו את הקול שלהן גועות 

כשמציתים את הרפתות. 

מה טוב יכול לצאת מזה? 

עד איפה, עד מתי?

.

ובאים כל החכמים, הם באמת חכמים, 

ומציירים לפרעה תרחישים אמיתיים: 

חלמת על שבע פרות רזות בולעות את השמנות? 

שבע בנות אתה יולד, שבע בנות אתה קובר. 

שבע ממלכות אתה כובש, שבע ממלכות אתה מאבד. 

או בעברית, שלא נדע, שלא נדע, 

השבויים לא יחזרו. 

ואם הם יחזרו, מי יודע באישה מצב הם יחזרו. 

אנחנו רק הולכים ומאבדים עוד ועוד חיילים. 

הבוץ העזתי, לא נראה שיש לו באופק סוף. 

אין כבר כוח לנשי המילואימניקים לסחוב לבד עם הילדים. 

.

זה נכון, אלה תרחישים נכונים. 

אבל אז מגיע... הפותר. 

חֲלוֹם חָלַמְתִּי, וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹפרעה אומר. 

פתרונות יש לי, אבל פותר?

" פותר" זה מי שמסוגל לראות מעל לעין. 

בן פּוֹתֵר יוסף, 

בן פָּרוֹת יוסף, 

בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן.

.

מגיע יוסף המהמם הזה ואומר: 

חברים, גם כשלוקחים לכם הכל, 

בְּלוּעִים בתוככם כל כך הרבה כוחות 

שאתם לא מודעים להם בכלל. 

בתוך שבע הפרות רעות המראה, 

בתוך השדות השרופים, 

זרועים קולות ענקיים של המאמין – 

מַאֲמִין בְּחָי הָעוֹלָמִים – וְזוֹרֵעַ.

מה אתם חושבים, שבזמנים הטובים הכוחות המדהימים האלה לא התנוצצו בכם? 

הם שמורים, הם לא התאדו, הם לא נעלמו לשום מקום!

.

הוא רוצה לבכות, פרעה. הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹקים בּוֹ? 

.

תגידו טוב בפה. 

ה"בן איש חי" אומר 

שבכל מקום שאפשר להגיד "אוי" אפשר להגיד גם "טוב". 

זו אותה הגימטרייה בדיוק!

והגימטרייה היא 17, וזה המספר שמלווה את יוסף. 

הוא בן 17 כשהוא נמכר. 

כשהוא חוזר ופוגש את אביו כתוב "וַיְחִי יַעֲקֹב" – 

"ויחי" בגימטרייה 17 ועוד 17. 

איך יוסף התעקש להגיד טוב 

כשהנשמה צועקת אוי, אוי, אוי. 

.

אז מה עושים כשהכל מלא בכאב משתק,

ואנחנו תקועות בתוך בור, כמו יוסף?

מתחילים... לרוץ.

כן כן, לרוץ. לנוע, לקפוץ, להשתנות,

לעשות את המיטב שלנו בתוך המקום המוגבל שלנו,

לרקוד מהחיים האלה ריקוד שיביא גאולה.