תחרות הסיפור הקצר: היהלום הנדיר

המעשה הבא החל לפני כ-15 שנה, והסתיים בשנה האחרונה. זוג צעיר נישא בשעה טובה ומוצלחת, כשהבעל אברך טרי והאישה משמשת כסייעת בגן ילדים. הם חיו את חייהם בטוב ובנעימים, אוגרים כל אגורה כדי להתקיים. היו ימים טובים יותר מבחינה כלכלית והיו גם טובים פחות, אך תמיד בסופו של דבר הייתה הישועה מגיעה מכיוון לא צפוי בעליל.

ילדיהם המתוקים נולדו בזה אחר זה, ומילאו את הבית באור חיובי ושמח.

הכל היה נראה ורוד ונחמד, עד כמה שניתן לומר זאת. אך דבר אחד העיב על שמחתה ואושרה של הרעייה המסורה. בשבתות וחגים, כשהיו מתארחים בבית חמיה וחמותה – הורי בעלה, גיסותיה היו באות גם הן. אך שם החלה כמין תחרות סמויה - למי התכשיטים היפים והיקרים יותר, ואלו בעלות הממון והשררה לא בחלו בשום אמצעים להראות ולהפגין את טבעות היהלום הענודות על אצבעותיהן, ואת השרשראות הססגוניות – תוצאה של אלפי דולרים שהועברו מיד ליד, לבעלי חנויות התכשיטים למיניהן.

בתחילה היו אלו רק מגניבות מבטים ורומזות באופן בלתי רשמי על אוצרותיהן, אך במשך השנים הפך הדבר לנושא שיחה רגיש, כשהרגישות הגבוהה ביותר – הייתה מנת חלקה של בעלת סיפורנו.

כמעט בכל מוצאי שבת כזו הייתה שופכת את מר לבה בפני בעלה, ומגלה טפח וטפחיים מתחושת החידלון שאופפת אותה בשבתות כעין אלו. בעלה היה מרגיעה ומנחם את לבה, באומרו שהיא ה"תכשיט" היקר ביותר עלי אדמות, ושום טבעת יהלום כזו או אחרת לא תגיע ולו במקצת לתכונותיה ולמידותיה הנעלות.

הדברים נאמרו ברוח מפויסת, והאישה התנחמה, עד... לשבת הבאה.

* * *

מוצאי שבת קודש. שעת חצות. הילדים נמו בשלווה במיטותיהם. הבעל היה עסוק בהתארגנות ליום המחרת.

קול בכי חרישי חדר לאזנו הרגישה. הוא עצר לרגע, ועשה אזנו כאפרכסת – האם אזני מטעות אותי? אך לא, צליל הבכי היה אמיתי לחלוטין. הוא קם ממקומו וניגש לחדרו. אשתו ישבה על המיטה, מליטה את פניה בין שתי כפות ידיה, ומתייפחת.

כשראתה את דמותו של בעלה בפתח, מחתה את דמעותיה והרכינה ראשה כמי שנתפסה בקלקלתה.

בעלה עמד כמסומר למקומו. מי יודע מה אירע? אולי היא לא חשה בטוב? יתכן שדבר סתר נלחש על אוזנה מבלי ידיעתי? לכן פנה אליה וביקש לדעת על מה ולמה עיניה טרוטות.

''אני רוצה טבעת כמו לכל הגיסות'', אמרה, בין פרץ בכי למשנהו. ''כואב לי לראות את כולן מתפארות ושמחות בתכשיטיהן, ואני יושבת בדד, רחוקה מכל שמחה...''.

''אל תדאגי. בשבוע הקרוב אני אדאג לכך שתהיי חלק בלתי נפרד מהחגיגה'', אמר ופנה לסלון להמשך הסידורים, מבין שעיניו דומעות גם כן. הוא ניצל את שעת הכושר ונשא תפילה חרישית לבורא עולם, שיזריח לו אור בקצה המנהרה ויתווה לו את הדרך לשמח את לבה של אשתו המסורה.

יום ראשון לפנות בוקר. מיודענו פוסע מעדנות ברחוב הסמוך לביתו. תחת בית שחיו הטלית והתפילין. כשהגיע ל''שמע קולנו'', התחנן לבוראו שיעזור לו ויתן לו עצה שתעלה חיוך על שפתיה. תפילתו נענתה עוד באותו היום.

לאחר תפילת מנחה, הגיע לחנות תכשיטים מסוימת, שבעליה היה אדם ירא שמים ומוקיר תלמידי חכמים. הוא סיפר לו על רצונו לרכוש טבעת יהלום מרשימה ועל תחנוניה של רעייתו, אך שהכסף ממנו והלאה. בעל החנות שמע את בקשתו, ויעץ לו – "אני יכול להכין לך טבעת יפהפייה במחיר של 800 ש''ח, עם יהלום נדיר המשובץ בה". אך כאן קרץ המוכר בעינו ואמר – "אולם האבן איננה אמיתית, ושוויה הוא פרוטות... אך אל דאגה, איש לא יבחין בכך, אלא אם כן הוא צורף מומחה כמוני. מה דעתך?". הבעל חכך בדעתו רגעים ספורים, ונתן את אישורו.

הוא לווה מכמה ידידים את הכסף המבוקש, והבטיח לפורעו בחודשים הקרובים.

"יום שלישי היום, פעמיים כי טוב", אמר הבעל לאשתו בחיוך מסתורי, "ברצוני להעניק לך דבר מה שכולי תקווה ואמונה שישמח אותך''. האישה לא ירדה עדיין לסוף דעתו, והוא המשיך: ''זה משהו שרצית הרבה זמן". הרעייה פתחה את עיניה בתדהמה, כשהבעל שלף מאחורי גבו את טבעת היהלום המרשימה והנאה כל כך. "ה' יברך אותך בכל הברכות הכתובות בתורה", בירכה אותו בהתרגשות. "כמו ששימחת אותי – ה' ישמח אותך".

בשבתות הבאות, היא הייתה נינוחה ורגועה. לא עוד מבטים מבוישים. לא עוד עצבות במוצאי שבתות... גיסותיה הביעו התפעלות, ובחנו מול האור את היהלום המשובץ ברוב תפארת.

הימים חלפו. הילדים בגרו, והבנות הגיעו לפרקן. ובבית ניצבת השאלה הידועה כל כך – מהיכן יהיה לנו כסף להשיא אותן?

לאחר שנדברו ביניהם הבעל ואשתו, הגיעה האישה (לבדה, כמובן) למסקנה, שהיא תהיה החלוצה והראשונה שתביא את הממון הדרוש לחתונת הבנות, וזאת על ידי מכירת הטבעת עם ה"יהלום" הנדיר...

"אני מאמינה שכמה אלפי דולרים ודאי יעזרו לנו להשיא את בנותינו" אמרה האישה, ולא הבינה מדוע בעלה מסב ממנה את פניו. המבוכה בפניו היתה רבה. להיכנס למבוי כה סתום – לא העלה בדעתו אף בחלום...

הוא ניסה את כוחו בדיבורים מיותרים ובעצות שונות, והעלה חרס בידו. האישה דבקה במטרתה למכור את הטבעת, ויהי מה. "אעשה הכל למען בנותי", אמרה.

כשראה בעלה שדבריו אינם מתקבלים, הרפה מתחינותיו וייחל בכל לבו שהבושות שעלול הוא לחוות בזמן הקרוב, יתקבלו אצלו באהבה ויהיו כפרה על עוונותיו.

אשתו קמה בבוקר, ארגנה את הילדים, אכלה דבר מה ויצאה עם טבעתה לכיוון מרכז הקניות. חברותיה לעבודה הדריכוה לפנות לחנות תכשיטים שבעליה אדם שנאמן על סחורתו. "הוא יתן לך את שוויה האמיתי של הטבעת הנדירה, אל דאגה", הבטיחו לה.

בעל החנות הביט בטבעת מכל הכיוונים. לא חלפו שניות רבות עד שהבחין בזיוף המקצועי של היהלום. "מנין לך טבעת זו, ומדוע הנך רוצה למוכרה?", תמה המוכר-הצורף, והיא ספרה לתומה את כל קורות הטבעת, וכיצד עומדת היא בפני זיווגי ילדיה בשעה טובה ומוצלחת, כשהאפשרות היחידה שבידה היא למכור את הטבעת.

המוכר הנהן בהבנה, ואמר: "אני יכול לתת לך סכום מסוים, אולם דעי לך – במרחק של כמה קילומטרים מכאן נמצאת חנותו של אחי. הוא מבין הרבה יותר ממני ביהלומים. לכי אליו, וה' יהיה בעזרך", כך אמר, ושלח אותה לדרכה.

גיבורת הסיפור שמה פעמיה לכתובת אותה נתן הצורף ההוא. בינתיים, התקשר הוא אל אחיו ואמר: "בידך לעזור לאשה הזו, שמוסרת נפש מידי יום להאכיל את ילדיה, ובעלה אברך השוקד על תלמודו יומם ולילה". האח הבין שבאה לידו מצווה שלא ניתן להחמיצה. הוא גמר אומר בלבו לעשות ככל שביכולתו לתמוך בה.

דקות ספורות לאחר מכן, נכנסת האישה לחנות המדוברת, ומוציאה את הטבעת. "אחיך שלח אותי, שתראה את הטבעת, ותחווה את דעתך...".

המוכר לקח את המיקרוסקופ המיוחד, והביט בטבעת במשך דקות ארוכות. לאחר מכן הרים את עיניו בארשת חשיבות, ואמר: ''דעי לך, שבידך אוצר נדיר שאין לי מושג איך הגיע אליך. שוויו הוא 30 אלף דולר. במקרה, יש לי הסכום הזה כאן עמדי בחנות. אם תסכימי, נסגור את העסקה כרגע ועכשיו''.

האישה פקחה עיניה בהתרגשות, ובקול רועד שאלה – "כמה???".

"30 אלף דולר", ענה הצורף.

קולה נדם. היא הנהנה בראשה לאות "הן", מסרה את הטבעת וקיבלה את הסכום כולו לידיה הרוטטות. "תודה לך. תודה", אמרה וחזרה לביתה, מחכה לרגע שבעלה יחזור מהכולל ויראה במו עיניו את הסכום שאיתו ניתן לחתן יותר מבת אחת...

הבעל הגיע, מחכה שעל ראשו יוטחו גערות התסכול מאשתו, וביותר, את הבושות שחוותה. והנה, פניה קורנות מאושר. בלי אומר ומילים הגישה לידו את חבילת השטרות. "תספור בעצמך", אמרה, והביטה מהצד בבעלה ההמום.

20 דקות ספר וספר וספר. "30 אלף דולר... מניין לך כל זה? מה? מי? כמה? למה?". עשרות שאלות צצו במוחו. לאחר שעה, כשכבר דיבר עם הצורף שקנה את הטבעת, הבין ה-כ-ל. בורא עולם חפץ בתפילותיה של רעייתו, שבקעה רקיעים בדמעותיה, והביאה את האושר לביתם.

* * *

חודשיים לאחר אותו המעשה, הגיע לחנותו של הצורף אדם בעל חליפה מחויטת, עניבה בגוון ארגמן בוהק, שערו מסורק בקפידה, וכולו אומר הוד והדר. "שמע", אומר הוא לצורף. "ביררתי עליך רבות, והבנתי, שמדובר באדם ישר. ברצוני לסגור איתך עסקה שתניב לך רווחים גדולים.

"אני מנהל מפעל גדול בארה''ב, ובו כ-200 עובדים. לאחר חצי יובל, אני מעוניין לפנק את עובדי בתכשיט זהב משובץ ביהלום - ובחרתי בך".

350 אלף דולר. זהו הסכום של הרווח בו זכה מיודענו. ה' לא נשאר חייב.

יש אנשים שהממון מעביר אותם על דעתם, ויש כאלו שבזכות דעתם מעבירים הלאה את ממונם...