אביב אלוש מצטט את הרב זמיר כהן: "כשהכל צף, הכי קל לנקות את הלכלוך"

"כמה דברים וכמה דיבורים אפשר להוציא מהפרשה הזו", כותב אביב אלוש בטור מיוחד על פרשת דברים שחלה השבוע. "הנאום האחרון של משה רגע לפני הפרידה ורגע לפני הכניסה לארץ ישראל כפי שהובטח לנו. 'רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם'".

אלוש מסביר כי "הפסוק מדבר אלינו, כאן בתשפ"ג 2023 ומי שלא מבין שזה הקשר היחיד שלנו לאדמה הזו מפספס את כל הפואנטה וחבל מאוד... למה לא להנות ולשמוח בירושה הזאת? עם כל מה שהיא מביאה איתה. התשובה פשוטה ועמוקה: הירושה הזאת גם מביאה איתה מחויבות ואחריות (תורה ומצוות) ולא כולנו בנויים לזה או גדלנו לתוך זה - אז מה אנחנו אשמים? מה רוצים מאיתנו? הבעיה שאנחנו חתומים על חוזה וכל עוד נעמוד בו הכל יהיה סבבה ואם נפר אותו, אנחנו נסבול".

"מתמטיקה פשוטה 2=1+1", ממשיך אלוש. "הפלא הגדול הוא לראות במעט שבמעט איך הבורא מנהיג את עולמו ואותנו. כל מה שאנחנו עוברים עכשיו עם הפילוג והשנאה, הוא כדי שנגיע לנקודת הרתיחה כי עד עכשיו רוב הלכלוך היה בתחתית הבריכה, עוד יכולנו להשתכשך בה, אבל עכשיו כל הלכלוך צף ומרגיש לכולנו כמו ביוב אחד גדול. דווקא כשהכל צף הכי קל לנקות את הלכלוך, מביאים רשת ומוציאים הכל (הרב זמיר כהן)".

אלוש מסביר כי "המהלך שאנחנו עוברים עכשיו והרשת בידיו של הבורא, אבל גם בידיים שלנו, ברשת החברתית למשל - ובאחריות של כל אחד מאיתנו ביום יום לחפש את הטוב, לראות טוב באחר ולהתחבר לנקודה השורשית ביותר של "מה אני עושה כאן", ו"למה אני פה?". כשנתחיל להבין שהבורא והתורה הם הקשר היחידי שלנו לארץ ישראל, יהיה לנו הרבה יותר פשוט וקל בכל נושא, כולל ברמה הצבאית".

"אין על הצבא והחיילים שלנו בעולם", מסכם אלוש. "אבל כשמנתקים את הצבא מהסיפור ומהנאמנות לסיפור, אז אין משמעות וזה מה שיכול להוביל לסרבנות. הפסוק האחרון של הפרשה מדייק ומרגיע: 'לֹא תִּירָאוּם כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם'. זה כלל יסוד: אנחנו מחוייבים להיות אקטיביים ולפעול אבל בו זמנית לדעת שהכל זה הוא".