3 טעויות שעשית ואם לא קיפחת את נשמתך, הן רק יחשלו אותך. והפעם: מקבלים זה את זה

1. כל אדם הוא ברשות עצמו.

אנחנו מרבים לומר לשני מה לעשות.

מה אכפת לנו מה עושה השני? למה כל כך אכפת לנו מה הוא עושה ומה הוא חושב?

לא פעם אנו מתייחסים לשני, למשל לבן הזוג, כאילו הוא חלק ממני, חלק שמחובר לי ושאני אחראי עליו.

"אם הוא בעלי, אז ודאי שחשוב לי שיעשה מה שאני חושבת".

"אם היא אשתי, אז ודאי שאני לא מוכן שהיא...".

נכון, אתם חיים יחד, אתם נשואים, אתם מחויבים זה לזה בתחומים מסוימים,

אבל, האם זה מה שאמור לגרום לכך שאתם תצרו איש את צעדיו של אחיו?

ממה לא אמור להיות כך.

כל אדם ברשות עצמו הוא, וברגע שאני נוטלים את חירותו – חטאנו לו.

טעות: חושבים שאנחנו אחראים על חייו של מישהו אחר.

2. שבויים בכוכב אחר.

את מעוניינת להיות חברה שלה, אבל היא מרגיזה אותך בכך שהיא לא אוכלת כמו שצריך.

"אני לא יכולה לסבול שאנחנו יושבות במסעדה, ואת חיה על החסה שלך!" – כך את אומרת לה.

או: "לא נעים לי שאתה חושב רק על מכוניות, ואני לא בקטע הזה".

כשהשני שבוי בקונטקסט שלו ואתה משהו אחר, מזן אחר, מכוכב אחר, קשה לקבל את האחר, אבל אם אתה עדיין רוצה קשר אתו, למד את עצמך לקבל משהו קטן מחברך.

למשל,

אם חברך מדבר הרבה על דיאטות ואין הדבר מעניין אותך בכלליות, שאל אותו שאלות באופן יזום ותן לו לענות לך. אחר כך דבר אתו על מה שרק רוצה. אל תיתן לו הרגשה שהדברים שלו אינם מעניינים. אל תיתן לו לחוש משעמם.

קבל משהו קטן ממה שאומר, שעושה, שמשתף אותך בו, ואז או שיירגע מרצונו לדבר על הדבר, או שאתה תירגע ותגלה עולם חדש.

טעות: "נתקעים" על נושא אחד שאינו אהוב, ולא מנסים להתחבר אליו.

3. אל תהיו פסיכולוגים.

חשוב לך לקבל את השני?

אל תשקיע מחשבה כה רבה בו. חשוב עליך במקום לחשוב עליו.

אנחנו מרבים לחשוב על השני, להתרגז על משהו שאמר, להתעצבן שהוא כזה, למאוס בו כי...

בעצם, אם נהפוך את עצמנו לקלילים יותר – ייקל עלינו בהרבה.

לא צריך לחשוב כל כך הרבה, לנתח את בן שיחי, להבין מאין נובעים רצונותיו, מהיכן מגיעה בורותו, איך גדל בילדותו ואולי לזה יש השפעה על התנהגותו.

מי נובר ושואל את השני שאלות?

אדם מיוחד שנועד לכך: פסיכולוג.

כל עוד אתם אנשים קטנים, פרטיים, פשוטים, תנו לזה להיות יתרון.

הפסיקו לנבור אצל מי שלא בא אליכם בשביל זה.

הוא לא הגיע כדי שתנברו בעברו, לא בא כדי שתדייקו בהליכותיו.

הוא רוצה להיות אדם פשוט, רגיל, כמו שאתם בדיוק, רק שונה במקצת: כפי שהוא בדיוק!

אז קבלו אותו כך, בלי לחפור. תלו את המעדר בחצר.

טעות: נוברים יותר מדי בעברו של האדם שמולכם.