בגיל 90 הגשים חלום והגיע לכותל המערבי: "לא מאמין שזכיתי"

כששמעון ברדי, חובש בכיר ביחידת האופנועים במד"א, הוזעק לפני למעלה מחודשיים כדי לטפל בקשיש שנפגע מרכב, הוא כלל לא הבין שהוא עומד להיות עד לסיפור נדיר ויוצא דופן. לא רק בזכות הנס הגדול, שכן הקשיש אהרן לוי שפונה לבית החולים, החלים מהפציעה באורח ניסי לגמרי, אלא גם בגלל סיפור חייו המרתק של לוי, שהתגלה כמסעיר במיוחד.

"זה התחיל מכך שזמן קצר אחרי התאונה הגעתי לבקר את אהרון ב 'מלון סיעודי - שלמה המלך' שבו הוא מתגורר", משחזר ברדי. "רציתי לבדוק מה שלומו, והאמת היא שלא הצלחתי לעצור את הדמעות. לא האמנתי שקשיש בן 90 יצליח להחלים ולהתאושש באופן כל כך מהיר ופלאי. הרגשתי שאני רואה ממש נס משמיים, שיש לו שמירה מיוחדת".

בתחילה חשב ברדי שביקורו בבית האבות יהיה קצר ומתומצת, אלא שאדון לוי התגלה כאדם נחמד במיוחד, מאיר פנים ונעים שיחה, ועד מהרה שקעו השניים בשיחה מרתקת. בעוד שהם מדברים סיפר לוי לברדי על כך שיש לו חלום, להגיע להתפלל בכותל המערבי, אחרי שנים רבות שלא זכה לדרוך במקום, והוא גם ציין שזה לא סתם ככה, שכן יש לו קשר מיוחד לכותל, מאחר והוא נמנה על חיילי הגדוד ששחררו אותו במלחמת ששת הימים. "ברגע שלוי סיפר על הרצון החזק שלו, הודעתי לו מיד שאני מתכוון להגשים לו אותו", מציין ברדי.

לגעת בכותל

לבסוף הפך החלום למציאות, כאשר ברדי סיים להנפיק את האישורים הנדרשים, פינה את יומו ויצא עם אדון לוי בהתרגשות מרובה אל הכותל המערבי. שם, כשהלבבות נפתחו אל מול האבנים הקדושות, נעמד לוי מול המצלמה, ובקול רועד שחזר כל פרט ופרט מהמלחמה.

הוא אמנם בן 90 (השבוע חוגג יום הולדת),אך כשהוא מספר את הדברים נראה שהזמן כמו עוצר מלכת. "שחרור הכותל הוא האירוע המשמעותי ביותר בחיי", הוא מציין. "הכותל בזמן השחרור היה נראה כל כך שונה מכפי שהוא היום, ובכל זאת אני לא מסוגל לשכוח את הקריאה המרגשת של מוטה גור: 'הר הבית בידינו'. אנחנו היינו באותו זמן בסמוך לשער המוגרבים, ופתחנו מיד בריצה אדירה, עד שהגענו אל הכותל והצטרפנו אל התפילה הראשונה שנערכה שם".

לוי זוכר גם  את תקיעת השופר של הרב גורן ואת ברכת 'שהחיינו', וכן את מה שקרה זמן לא רב לאחר מכן, כאשר הבתים הסמוכים לכותל נהרסו והכותל הורחב באופן שבו אלפים יוכלו להיכנס ולהתפלל בו.

ברדי ליווה את אהרון לוי במהלך ביקורו בכותל והאזין לסיפורו, ומאז הוא ממשיך לבקר אצלו בבית האבות לעתים קרובות. "אהרון הראה לי תמונות מאותם ימים, ביניהן תמונה שבה רואים אותו תולה את דגל ישראל מעל רחבת הכותל, אחרי שחרורו", הוא מספר, "וכן הוא הראה לי מטבעות שקיבל באותם ימים מהערבים שפגש בזמן שחרור הכותל. בכל פעם שאנו נפגשים נזכר אהרון בסיפורים נוספים מרגשים. כך למשל בפעם האחרונה הוא סיפר לי שבדרך לכותל יצא לקראתם ערבי עם ידיים למעלה, וסיפר להם: 'כולם ברחו לירדן, ואני לא רוצה למות'. הוא ביקש שלא יירו בו, ולאחר מכן הוא הוביל את אהרון וחבריו לביתו, שם פתח מחצלת, והתגלה שטמון בתוכה ספר תורה עתיק עם רימונים בכתר ואצבע לקריאה. זה היה מרגש ממש, ועד היום לא ברור מהיכן בדיוק הגיע הספר. לדבריו של אהרון, הוא הובא לרב גורן, ונראה שעד היום הוא נמצא בכותל המערבי.

"זכיתי בחבר חדש", מציין ברדי כאשר הוא מסכם את ההיכרות המיוחדת שלו עם אהרון. "כל ביקור אצלו הוא שיעור היסטוריה ואני שומע לא מעט על שנות הילדות שלו, ואפילו על הקשר המיוחד שהיה לו עם הרב אריה לוין, אותו הוא הכיר באופן אישי ממש.

"כל שיחה שלנו מסתיימת בכך שאני מתפעל ממה ששמעתי, ואהרון אומר לי: 'אתם צריכים להודות על כל מה שיש לכם, כי שום דבר לא מובן מאליו'. הוא גם מזכיר לי את זה שירושלים בידינו, ושאנו יכולים להגיע להתפלל בכותל מתי שאנחנו רוצים, זוהי זכות גדולה.

"כשאני שומע אותו מדבר ורואה אותו מתפקד למרות התאונה הקשה שעבר, אני מרגיש את גודל הנס ויודע שעצם זה שאהרון איתנו, חוגג השבוע את גיל 90 , זהו גם כן דבר שכלל לא מובן מאליו. הלוואי שיאריך ימים ושיחיה בשמחה ובבריאות עד 120 שנה", הוא חותם.