"שנתיים המתנו לתרומת ביצית מגויה - עד שגילינו את הפסק של הרב עובדיה זצ"ל"

התחתנתי בגיל מבוגר, אחרי מסכת ייסורים לא פשוטה בעולם השידוכים - אך כל מה שעברתי ברווקות ובשידוכים, הוא כאין וכאפס לעומת התחנה הבאה הידועה מראש שבה אני נבחנת - נשואה ללא ילדים, נשואה שנזקקת לרחמי הבורא כדי לזכות בילדים משלה. 

רק מי שהייתה בתוך מרקחת טיפולי הפוריות יודעת כמה התחושות שם עלולות להיות קשות - בפרט כשלהמתנה שלך אין קץ. 

הקושי בהמתנה לילד משלנו הוא גדול, אבל הקושי הגדול יותר הוא הרגע הזה שבו את מגלה שבמשך שנתיים ימים הלכת בדרך שכלל לא נכונה לך, דרך שהערימה קשיים במקום שבו הם לא אמורים להיות, דרך שבה נשלחו אלייך שליחים, אך הם היו השליחים שפעלו מתוך מניעים כלכליים ולא מתוך שיקולים של אמפתיה, נשיאה בעול עם האחר ואהבת הזולת. 

יש זוגות שכבר מחבקים את הולד, אבל אנחנו במשך שנתיים ימים היינו על הולד. אותה הגברת בשינוי האדרת, אותה המילה במשמעות כפולה. 

אתה מחזיק, אבל אתה לא מחזיק...

אתה יודע, אבל אתה לא יודע...

אתה שם, אבל לא שם... עוד לא. 

כמה חוסר וודאות, כמה רחמים עצמיים, כמה ייאוש יש במקום הזה - אף אחד לא יכול להבין את זה. 

ואז הגענו אליו - אל השליח שליווה אותנו גם בעצות מקצועיות, וגם בהמלצה לפנות לכיוון של תרומת ביצית כדי לא לאחר את הרכבת. סמכנו עליו בעיניים עצומות. הרגשנו שאנחנו ברי מזל שהגענו אליו, ושזכינו לקבל את העצות הטובות ביותר, גם במסגרת ההלכה. 

מאיפה לוקחים 45,000 ש"ח לתרומת ביצית מגויה בפראג?

הוא זה שאמר לנו שאין ברירה, ו"חייבים לפנות לתרומת ביצית מגויה - כי זו הדרך היחידה שמותרת על פי ההלכה".

במבט לאחור, אני משתדלת ללמד עליו כף זכות כי יכול להיות שהוא באמת לא ידע. יכול להיות שאת כל העצות שהוא נתן לנו בדרך לתרומת הביצית הנכספת אי שם מפראג, גם כאשר היה לו ברור שאין לנו מאיפה להביא 50,000 ש"ח לתרומת ביצית מגויה - הוא יעץ בתום לב. מתוך מטרה לעזור נטו. 

אבל הכאב הזה, על זמן יקר שהלך לבלי שוב - אינו מרפה. 

ועל הרקע הזה גמלה ההחלטה בלבי לפרסם את כל מה שידוע לי על הנושא הזה של תרומת ביצית מגויה, ועל הפסק שגילינו בעלי ואני ממש ב'מקרה'. 

***

כשנכנסנו לתהליך בפעם הראשונה, לא באמת ידענו מה אנחנו עושים ואם מה שאנחנו עושים, הוא נכון וטוב ורצוי בעיני השם. בעלי ואני מנסים להיות חרדים לדבר השם ומנסים לשמור מצוות ולהיות נאמנים להלכה, אך הפעם, כך נדמה, התנסינו בניסיון שהעמיד את אמונתנו על כף המאזניים כשבמרכז חיינו השאלה: מאיפה לוקחים 45,000 ש"ח לתרומת ביצית מגויה בפראג?

עזבו את הקושי של לקבל תרומת ביצית מגויה - שזה עצוב כשלעצמו. 

היה לי מאוד קשה להכיל את הרעיון של להיות אמא לילד שגדל בגוף של גויה, גם אם בלידה הוא עובר גיור לחומרה וגם אם לפי ההלכה, מי שיולדת את הילד היא היא האמא שלו.

כשכבר התגברנו על המכשול הריגשי, הגיע המחסום הכספי, שבעצם סגר עלינו את הגולל והרחיק מאיתנו את חלום ההורות, לאט לאט. 

זה כואב, אבל אין הרבה מה לעשות במצב הזה חוץ מלהתפלל. 

אז התפללנו. 

הידיים רעדו, הפה התייבש והעיניים ריצדו על המסך כמו מטורפות

והתחזקנו באמונה, ונפלנו, ושוב התחזקנו ושוב החזקנו חזק בחבל והמשכנו לעשות בדיקות שגרתיות כשיום אחד - 'הבשורה' על פסק הלכה שלא הכרנו, התגלתה מהמקום הכי לא צפוי שיכול להיות: הרופאה היקרה שלי, שהיא בכלל אינה שומרת תורה ומצוות. 

"תבדקי עם הרב שלך האם אפשר לקבל תרומת ביצית מיהודייה", היא אמרה לי בשיחה של ארבע עיניים, אחרי בדיקה שעברתי בחדרה. "יש לי עשרות מטופלות דתיות כמוך, שקיבלו אישור מהרב שלהן לקבל תרומת ביצית מיהודייה".

אותה רופאה יקרה כמובן לא ידעה להגיד לי שההלכה מסייגת ואומרת שלא כל יהודייה מתאימה לזה, אלא רק יהודייה שמוגדרת כפנויה - שזה אומר לא רק רווקה אלא גם גרושה ואלמנה. 

והאמת היא שהיינו די בשוק מהגילוי. 

הידיים רעדו, הפה התייבש והעיניים ריצדו על המסך כמו מטורפות כשכתבתי בגוגל את המילים: 'האם אפשר לקבל תרומת ביצית מיהודייה לפי ההלכה', וכך למעשה הגעתי לפסק של הרב עובדיה זצ"ל על כך. 

הראיתי את הפסק הכתוב לבעלי, אך הוא, כאדם שנאמן להלכה יותר מהכל - פסק לי משהו אחר: 'אז מה אם כתוב. זה לא אומר שום דבר. עד שאני לא שומע את זה באוזניי, מבחינתי אי אפשר".

בצר לי ובלב מכורכם משהו על כך ש'שוב אני נאלצת לסגת', התחלתי לקרוא 'כמו משוגעת' את כל החומרים שמצאתי ברשת על כך, ובדרך לא דרך הגעתי אל תלמידו של הרב עובדיה זצ"ל - הרב אמיר קריספל הי"ו, שדרכו אכן אימתתי את מה שקראתי כאן:

הרב אמיר קריספל היה מזכירו האישי של הרב עובדיה יוסף זצ"ל, ובמשך שנים שימש אותו נאמנה והיה צמוד אליו. 

מאז ועד היום אנחנו חיים בתוך אנחת הרווחה, ולא רק נושמים אותה

אחוזת אימה התקשרתי אל הרב קריספל, והצגתי את עצמי ואת סיפורי. קולי רעד כששאלתי אותו האם אני יכולה להמשיך בתהליך שהתחלנו ולקבל ביצית מגויה, או שמא יש ולו סיכוי אחד לעצור הכל, ולקבל תרומת ביצית מיהודייה?

הייתי סקפטית. ציפיתי לתשובה שלילית, והופתעתי מאוד לשמוע את תשובת הרב: "הרב עובדיה המליץ בלכתחילה לקבל תרומת ביצית מיהודייה פנויה ולא מגויה".

מרוב שלא האמנתי למשמע אוזניי, ביקשתי מהרב לחזור על זה. 

ואז התפרקתי באוזניו בכאב: "הרב, אנחנו שנתיים בטיפולים ואף אחד לא אמר לנו שהרב עובדיה זצ"ל המליץ על זה בלכתחילה. כולם אמרו לנו שאפשר רק מגויה, אבל זה עולה ממש הרבה כסף שאין לנו. למה אף אחד לא אמר שאפשר גם אחרת? למה אף אחד לא גילה לנו את פסק ההלכה הזה?".

הרב הקשיב קשב רב, והכיל את הכאב. הוא אמר לי שלצערו מדובר בתופעה כאובה, ושלא אחת הוא שומע סיפורים כמו שלנו. 

מהשיחה איתו יצאתי מחוזקת. לא רק משום שהרב שמע את הכאב שלי ונתן לו מקום, אלא גם ובמיוחד בגלל שסוף סוף הבנתי שיש לי אבא שאוהב אותי והוא לא עזב אותי לבד בתוך הניסיון הקשה הזה, ויש פיתרון גם בשבילי שלכאורה, ורק לכאורה, נשארה מאחור.  

אז אמנם התהליך שלנו עוד לא הסתיים, אבל מאז ועד היום אנחנו חיים בתוך אנחת הרווחה, ולא רק נושמים אותה. 

אנחנו ממש מרגישים שהקב"ה ריחם עלינו ושלח לנו שליחה טובה בדמות רופאה, שהגם שהיא אינה שומרת תורה ומצוות - יש לה נשמה מאמינה וטובה, שבאמת באמת רוצה לעזור לעוד זוג להגשים חלום ולהפוך להורים. 

אותה רופאה יודעת כמה אני מברכת אותה מאז שהיא נטעה בי את הביטחון ללכת ולבדוק, ללכת ולחקור ולנסות ולהבין אולי יש דרך אחרת, אולי יש משהו שאנחנו עושים בצורה לא מדויקת, ואז מה אם 'כולם אומרים שכך זה צריך להיות'?

וזה גם המסר שלי לסיום, לכל מי שהגיע עד לכאן: גם אם עברתם דרך ארוכה בתוך טיפולי הפוריות ואתם חושבים שצברתם ידע מספק - תמיד תטילו ספק במה שאתם כבר יודעים, ותנסו לדעת יותר. 

כי במקרה שלנו למשל, זה לא רק הזמן אלא גם ובעיקר ההיבט הכלכלי. תסכימו איתי שעדיף לשלם 14,000 ש"ח לביצית של יהודייה פנויה, מאשר 45,000 לביצית שהיא בלכתחילה פחות מתאים וטובה עבורנו. 

הידע הוא כוח, והוא ההבדל בין חירות אמיתית לעבדות נרצעת של רעיון או תפישה מקובעת. אולי במקרים רבים דעת הרוב תכריע, אבל אם תעזו לחשוב ולתת מקום לחשיבה מחוץ לקופסה, חשיבה יצירתית, מבט מזווית קצת אחרת - אולי תגלו דברים שיהפכו לכם את הניסיון לקל יותר, ואת הדרך - לישועה מהירה יותר בסופה.