לאישה
הגיסות מרגשות: "בסך הכל אפינו עוגות, ואז הגיעו ישועות בלתי צפויות"
מירי זליקוביץ ממירון ביקשה מגיסתה בתיה אופנר מירושלים שתעזור לה באפיית עוגות עבור האורחים הרבים בל"ג בעומר, ולא שיערה שהבקשה הקטנה תהפוך למיזם ענק. "אנשים שולחים עוגות ומספרים שזכו לרפואה, לזיווג הגון ולזרע של קיימא אחרי שנים רבות של ציפייה", מספרות הגיסות
- מיכל אריאלי
- ט"ז אייר התשפ"ג
אם תגיעו בימים אלו לביתה של מירי זליקוביץ ממירון, תראו מחזה מדהים: אחת לזמן מה נעצר רכב על יד הבית והנהג פורק מטען רב של... עוגות ביתיות. כולן מדיפות ניחוחות, ארוזות היטב, ועל כל אחת מהן מופיעים שמות לתפילה. העוגות, כך מסתבר, משוגרות מכל רחבי הארץ, מן הצפון, מן המרכז, ואפילו מן הדרום הרחוק. זה לא שמשפחת זליקוביץ פתחה בביתה מאפייה, אלא שמאחורי העוגות הללו מסתתר סיפור מרתק ומרגש, על תפילות, ברכות, ובעיקר על ישועות.
יוזמה מרגשת
"אנחנו מתגוררים במירון כבר למעלה מ-20 שנים", משתפת מירי, "ובכל שנה בל"ג בעומר אנחנו מארחים בביתנו המונים. היוזמה של העוגות התחילה שנה אחרי הקורונה, בה חל ל"ג בעומר ביום שישי ולאחריו הגיעה שבת. זו הייתה שנה בה התכוננו לבואם של אורחים רבים, כי היה ברור שיהיו הרבה יותר אנשים מן הרגיל שירצו לבוא להתארח, ואנחנו כמובן שמחנו בכך.
"בשלב מסוים, בתוך ההכנות הרבות, הגעתי להבנה שכדי שיהיה לי יותר נעים לפתוח את הדלת לאורחים, אשמח שיהיה לי בבית מאפה ביתי טעים. לא רוגלעך תעשייתיים, אלא משהו קצת יותר מושקע שמחמם את הלב, עם תה או קפה ליד. בתחילה חשבתי לאפות בעצמי, אבל מהר מאוד הבנתי שמדובר בכמויות עצומות, ואין סיכוי שאספיק לנקות, לארגן וגם לאפות עבור ציבור כל כך גדול.
"בדיוק אז שוחחתי בטלפון עם גיסתי בתיה אופנר המקסימה, ועלה לי רעיון לשאול אותה אם תרצה להיות שותפה להכנת העוגות. כך למעשה התחיל הכל, דווקא מתוך הרגשה מאוד נמוכה ותחושה לא נעימה עם זה שאני מוותרת על האפייה בעצמי וזקוקה לעזרה. לא שיערתי להיכן יתפתחו הדברים ושזה יהפוך למבצע מדהים שיחזור על עצמו בכל שנה מחדש".
בשיחה עם הגיסה בתיה, היא נזכרת בהתרגשות באותה שנה: "כשקיבלתי את שיחת הטלפון ממירי ואת הבקשה לאפות עוגות, לקחתי את הדברים ברצינות רבה. הכנתי בעצמי שש עוגות וגם ביקשתי מעוד כמה חברות להכין. במקביל אני יודעת שמירי פנתה לאחותה ולעוד כמה מכרות נוספות, אבל שתינו לא דמיינו שזה יהפוך לפרויקט ענק".
"קיבלתי מלאי עצום של עוגות ביתיות", מתרגשת מירי, "הן נשלחו מכל רחבי הארץ – מירושלים, בני ברק, ביתר, בית שמש, קריית גת, לוד, ועוד אזורים נוספים. כל אחת מהנשים כתבה על העוגות את השמות שזקוקים לישועה, בזיווג הגון, בפרנסה, בזרע של קיימא, בבריאות, ועוד. זה לא שתכננתי להפוך ל'מוקד הישועות', אבל באופן אוטומטי נשים אפו ושלחו, והאורחים שלנו שנהנו מהעוגות, ראו את השמות הרשומים עליהן, התפללו וביקשו.
"לצערי באותה שנה הפכו העוגות למבוקשות במיוחד, עקב העובדה שהתרחש אסון מירון והיו אנשים רבים שנותרו בהר ללא יכולת לחזור עד לשעות הבוקר. הבית הפרטי שלנו הפך למקום מפלט לבני משפחה, מכרים וסתם כך אנשים שהיו במירון וחיפשו מקום בו יוכלו לנוח, לשתות ולטעום משהו. העוגות ממש החיו אותם, וכמובן שחשבתי לעצמי באותו זמן שחבל שלא היו עוגות נוספות, כי כמה שהיינו מכינים, זה לא היה מספק".
ל"ג בעומר של אותה שנה הסתיים, וכעבור זמן קצר התחילו להגיע סיפורי ישועות מדהימים. "אני שלחתי שש עוגות עם שישה שמות", מציינת בתיה, "ביניהם היה הבן שלי שהפך לחתן בתוך 12 ימים מל"ג בעומר, ובמשך החודשים שלאחר מכן הגיעו בשורות טובות גם לשמות הנוספים שכתבתי, בין ברפואה ובין בתחומים נוספים, ממש באופן פרטי ומיוחד. זכינו לחוות הרבה שמחות, והרגשנו בחוש שקיבלנו סייעתא דשמיא גדולה בזכות מירון".
שנה לאחר מכן כבר היה ברור למירי ולבתיה שהן חוזרות על הפרויקט בשנית. "סיפרנו לעוד כמה חברות על המיזם", מספרת בתיה, "בין היתר לכאלו שיש להן שיירה גדולה של ילדים בבית שמצפים לזיווג, למישהי נוספת בת למעלה משלושים, ולעוד כמה נשים שבתחילה קצת חששנו לשתף אותן, אך אחרי שפנינו ושמענו את התגובות הנרגשות, הבנו שממש שימחנו אותן ברעיון. ואז קרה דבר שעולה על כל דמיון – בתוך חודש מל"ג בעומר, בישרה לנו הבחורה שחצתה את גיל שלושים על כך שהיא התארסה, כמה ימים לאחר מכן התארסה אחת הבנות של המשפחה עם הילדים שהמתינו, ולפני כחודשיים סיפר לנו זוג שהמתין במשך עשר שנים לילדים על כך שהוא נפקד, ותחילת ההיריון הייתה ממש בימים של אחרי ל"ג בעומר".
אבא מעניק מתנות
בשנה זו כבר הבינו מירי ובתיה את השיטה והחליטו לגייס לכך נשים נוספות. "הדבר המרגש הוא שלא היינו צריכות לעשות השתדלות מיוחדת לשם כך, כי השמועה על העוגות עברה ממש עבר מפה לאוזן", מסבירה מירי. "אני בסך הכל השארתי הודעה בקו טלפוני של נשים, וגיסתי ואחותי גם כן הפיצו את הרעיון, והתוצאה היא שבמשך השבוע האחרון אני לא גומרת לקבל טלפונים מנשים שרוצות לשלוח עוגות ולהיות חלק מהפרויקט המדהים הזה".
"כתוב שהילולה של צדיק היא כמו חתונה", מוסיפה בתיה, "וכנראה שנשים פשוט מרגישות שהן רוצות להשתתף ביום שמחתו של רשב"י. מישהי בדיוק אמרה לי: 'אם אני כבר אופה, אז אני לא אופה סתם עוגה, אלא 'עוגה לרשב"י' ובאמת היא שלחה עוגה ענקית ומושקעת במיוחד".
"כבר בשבת התחילו האורחים שלנו ליהנות מהעוגות הרבות", מוסיפה מירי, "כידוע, התכונה במירון מתחילה כמה ימים לפני ל"ג בעומר, וביתנו פתוח לרווחה, עם שתייה חמה וכעת גם עם עוגות ביתיות כיד המלך. כל כך מרגש לראות את האנשים שטועמים ומברכים לזכותם של אלו ששלחו את העוגות".
שאלתן את עצמכן מה הסוד של ההצלחה הגדולה של היוזמה הזו?
"על פי דרך הטבע אין כאן סוד", משיבה בתיה, "זו פשוט מציאות מוכחת בשטח – אנשים טורחים, אופים ושולחים, וברוך ה' נושעים. אבל באופן אישי כשחשבתי על כך הגעתי למסקנה שאנחנו לא באמת מבינים את דרכיו של הקב"ה, אבל דבר אחד ברור לכולנו – הוא אבא אוהב שרוצה לתת לנו את כל השפע והברכות שבעולם, ממש כמו שאמא הולכת ברחוב ורואה מתנה או ספר לילד המתוק שלה, והיא קונה לו את המתנה ומחביאה אותה אצלה. אמנם היא יודעת שזהו משהו יקר שהילד רוצה מאוד לקבל, אך היא מחכה שהילד יעשה משהו מיוחד ובלתי שגרתי כדי לקבל אותו. באותו רגע שהוא עושה את המשהו הלא שגרתי הזה, היא מיד מוציאה את המתנה ונותנת לו. כך גם הקב"ה שומר לנו המון ישועות, והוא רוצה לתת לנו אותן, אבל מחכה שנעשה משהו יוצא מן הכלל. כאשר הוא רואה את הנשים הרבות שמתגייסות כדי לאפות ולתרום משלהן, מכל הלב ובאהבה כל כך גדולה, הוא פותח את אוצרותיו ומעניק לנו את כל הישועות שבעולם, ועוד הרבה יותר ממה שביקשנו".
"אני בטוחה שהקב"ה כל כך שמח בהשתתפות ההדדית הזו של נשים מכל רחבי הארץ, וגם רבי שמעון לא נשאר חייב", מוסיפה מירי. "זה גם המקום לציין את תודתנו הרבה לאלו שמשנעים את העוגות מכל רחבי הארץ, וגם עליהם יש סיפורים מדהימים של ישועות. כבר היה לנו מישהו שהתארס באותו חודש שזכה להביא לנו את העוגות למירון, לכבוד הילולת הרשב"י".
ומה תעשי אם יישארו עוגות מיותרות?
"הלוואי שיישארו עוגות. יש כאן כל כך הרבה אנשים במושב שעושים הכנסת אורחים ואשמח מאוד לשתף גם אותם ולהביא להם את מה שיישאר. אבל ברוך ה' בינתיים האורחים הרבים שלנו שמגיעים כבר מסוף השבוע שעבר, זקוקים לעוגות הרבות, מודים ומברכים".
הגיסות מציינות כי היום (ראשון) עוד ניתן להעביר עוגות לביתה של מירי במירון. חשוב להדגיש כי מכיוון שהציבור מגוון ולכל אחד יש הקפדות שונות בנושא הכשרות, חייבות העוגות הביתיות להתאים לכלל האורחים, ולכן יש להשתמש רק במוצרים בכשרות לנדא ועדה חרדית ולאפות בתנור למהדרין. כדי לשמוע פרטים יש ליצור קשר עם בתיה: 0527623588