3 טעויות שעשית ואם לא קיפחת את נשמתך, הן רק יחשלו אותך. והפעם: "די, אין לי כבר כוח לכל זה!"

1.איך אנחנו מצליחים בכל פעם להצטרף למחול השדים?

"למה תמיד אני צריכה להיכנס לבית מבולגן כזה?".

" למה אתם לא יכולים לשמור על הניקיון"?.

"מדוע שוב רבים בלי הפסקה?".

כך נראית חזרה שלנו מן העבודה.

מוצאים את הילדים מלוכלכים, את החדרים מבולגנים, את הצעצועים מפוזרים ואת הילדים עצבניים.

נו, פלא שגם אנו מצטרפים מיד למחול השדים?

למי יש חשק, פריווילגיה וכוחות לעשות משהו אחר חוץ מזה?

קשה לעשות דברים באופן יעיל, כשאנו מותשים עד חורמה. אבל אם נדע את הדבר הזה, והוא יהיה אצלנו במוח בתחנה של הבנה, אז יהיה לנו קל יותר לעמוד כנגד הסכנה.

כשיודעים לאן נכנסים, קל יותר לצאת משם.

 טעות: יודעים איפה המלכודת, ונלכדים בה פעם אחר פעם.

2. ניסיון שווא!

איזו שגיאה, איזו טעות. הזמן הכי גרוע לנסות ליישב בית, זה לעשות זאת כשאנו מותשים.

ניסיתם פעם להתכופף אל הרצפה, כשאתם גם כך מותשים? זו מכת מוות לגב, שגם כך דואב וכואב.

ניסיתם פעם להדיח כלים כשאתם מותשים? בדקו לאחר כמה שעות איך הם נראים.

מובטח לכם שנוצצים הם לא יהיו. ואם כן, סימן שמשהו אחר ישתבש או השתבש.

ניסיתם פעם לקלח ילד קטן כשאתם מותשים? סביר שנתקלתם בבכי לא מוסבר מצד אותו ילדון. בכי שלא הצלחתם להרגיעו, להפך ולהפך רק גרמתם לו להיות קולני יותר וחזק יותר ומצמרר הרבה יותר.

לנסות לתקן בשעה שאנו מותשים זה דבר מיותר בלי כל ספק, ולא מביא לשום תוצאה חיובית.

אתם מרגישים שאתם חייבים לעשות זאת? הרגילו את עצמכם לשנות את המחשבה.

אינכם מצליחים לשנות? לפחות דעו לקבל את התוצאות.

טעות: שוכחים את מה שידענו, שמלאכה הנעשית מתוך עייפות – תהיה הרבה פחות איכותית ממלאכה שנעשית מתוך ערנות.

3. מי האשם?

מתוך עייפות יתר קורים הרבה מאוד "ניסים": הכוס נופלת מהיד ונשברת על הרצפה, המחבת נשרפת כי שוכחים לכבות, סיר המרק נשפך כולו בתוך המקרר.

מה עושים כשעייפים עד חורמה?

מאשימים אחרים בבעירה.

"למה עברת לי תחת הרגליים? נו, פלא שהכוס נפלה ונשברה?".

"מדוע קראת לי לחדר השני, לראות מה בנית? זה פלא שהסחת הדעת גרמה לי לשכוח את המחבת?".

"איך זה שחיפשת במקרר גבינה ולא מצאת? ברור שהמרק יישפך בתוך המקרר".

מכירים את זה שכולם אשמים חוץ מאתנו?

זה קורה לנו בעיקר כשאנו עייפים ללא פרופורציה.

אז פקחו עיניים והתאמצו להביט לעצמכם במראה.

מי אשם? האם זה ההוא שממול, או אולי אשמים אנחנו? לא נעים, אבל לא נורא.

טעות: מטילים את האשמה על אחרים ובטוחים בצדקת דרכנו.