פוסט קורע לב: "אז מה זה טיול שנתי לילד מוחרם? זה לשבת לבד באוטובוס כל הטיול"

שירי קניגסברג לוי לקחה על עצמה את המשימה החשובה ולא פחות מכך הקשה - להעלות את המודעות בקרב הורים וצוותי חינוך בבתי הספר, לחרמות על ילדים.  כמי שחוותה את הניסיון הקשה ביחד עם בתה, קניגסברג לוי - כבר לא מוכנה היום לשתוק. 

בדף מיוחד ברשתות החברתיות, מעלה שירי את העוולות שהיא נתקלת בהן, 'בלי לראות בעיניים', ואף מקיימת הרצאות להורים, מורים ותלמידים - כיצד ניתן לזהות את החרם, שנייה לפני שהוא מתחיל. 

בפוסט חדש שהעלתה השבוע סיפרה שירי את סיפורה של ילדה שחזרה מטיול שנתי שבו הייתה - לבד. 

"אז מה זה טיול שנתי עבור ילד מוחרם?

זה לא להתרגש אפילו לשניה מהטיול מחר.

זה לא לסדר את התיק מרצון אלא כי אמא אמרה.

זה לישון עם ילדים שלא מכירים כי את סותמת חור בחדר שהיה בו מקום פנוי.

זה לשבת לבד באוטובוס במשך כל הטיול.

זה אולי לשבת ליד המורה אם היא שמה לב.

זה לנסות להיות ראשונה במסלול כי רק המדריך מדבר איתך.

זה לראות שהילדים באוטובוס צוחקים וחולקים ממתקים, ואת יושבת לבד עם השקית שלך.

זה לרצות להתקשר לאמא ולבכות, אבל את לא רוצה להעציב אותה.

זה לקום בבוקר וכולן הולכות ביחד לחדר אוכל, ולא מחכות בכלל.

זה לשבת בשולחן עם ילדים לא מוכרים רק כי היה שם מקום פנוי.

זה להיכנס לחדר לבד בערב, כשכולם ביחד צוחקים ורוקדים עם בוקסה ואת לא מוצאת את עצמך אז עדיף לישון.

זה לקנא בכולם ששרים בקולי קולות וחוזרים צרודים, ואת לא פצית פה כל הטיול.

זה לחזור הביתה עם לב שבור, ישר לזרועות אמא שהיא החברה היחידה בעולם!

זה להישבע שיותר לא תצאי לטיולים כי את סובלת מכל רגע, אבל אז אמא מבקשת שתצאי כי אולי הפעם יהיה כיף. ואת יוצאת שוב כדי לא לצער אותה.

ואת סובלת שוב.

ושוב.

ושוב.

זה לרצות להיעלם.

בתמונה, ילדה שיצאה לפני שבוע לטיול שנתי וישבה לבד.

לבד !

לבד!".

כך הגיבו ברשת: