סיון רהב מאיר: איפה מייצרים היום שמאלנים כאלה?

1. "איפה מייצרים היום שמאלנים כמו צבי צמרת ושבח וייס?", שאל אותי בחיוך מריר מישהו שהיה בשבוע אחד בשתי ההלוויות של שני האישים האלה. "איפה בארבעת המנדטים של מפלגת העבודה, הערכים שלהם באים לידי ביטוי?".

ואכן, ראוי לספוד ולהתעכב רגע על שני נציגים ייחודיים כל כך של תנועת העבודה ההיסטורית. איש החינוך, ד"ר צבי צמרת, היה מדריך בנוער העובד, קיבוצניק לשעבר. אך הוא התעקש לשבור מסגרות ומגזרים. היו לו קשרים יוצאי דופן עם מתנחלים, חרדים, ימניים, ערבים, וכמובן עם יהודי ברית המועצות, להם התמסר. שש פעמים שלח אותו המוסד לשליחויות עלומות מעבר למסך הברזל. הוא היה היהודי הנודד, במובן הטוב של המילה. פרופ' אשר כהן אמר עליו: "הוא עבר ממקום למקום, תמיד להיכן שהיה הכי צריך אותו. משדה בוקר לקריית־שמונה, ואז לאפרת ואז לירוחם ואז לבית שמש. עוד לפני שידעו בישראל מהו בדיוק רילוקיישן, הוא המציא את הרילוקיישן הציוני".

הטקסט המפורסם ביותר שלו, שלומדים עד היום בתנועות הנוער ובמכינות הקדם־צבאיות, הוא מאמר שנקרא "חדלו להתנדב". צמרת החליט לעבור לפריפריה, לקריית־שמונה, ונדהם מהטינה והשנאה שגילה שם נגד הקיבוצים. הסיבה, לדבריו, היא דווקא ההתנדבות הקיבוצית בעיירות הפיתוח. הקיבוצניקים באים, מתנדבים לזמן קצר, "עושים טובה", ויוצרים תחושה של "תחנת רכבת". לדבריו, הדבר מסייע לרגשי הנחיתות של תושבי קריית־שמונה, ומטפח מנטליות של סעד ותלות.

רצוי לא להתנדב בעיירות הפיתוח, כתב, אלא פשוט לבוא לגור בהן. להשתלב. לפעול יחד עם אנשי המקום ולא לבוא לפעול עבורם. הוא מצטט את הלכות הצדקה של הרמב"ם: רצויה התנדבות אנונימית ולא ראוותנית וגאוותנית, שרק משפילה. צריך לא רק כוונות טובות, אלא פעילות שיש מאחוריה מחשבה, כלומר לא לתת לנזקקים דגים אלא ללמד אותם לדוג. או בקיצור, כלשונו: צריך התנדבות שמחפשת כל הזמן את הדרך לבטל ולחסל את עצמה.

2. פרופ' שבח וייס היה יו"ר הכנסת, שגריר ישראל בפולין, יו"ר מועצת יד ושם, אבל במובנים מסוימים נשאר תמיד הילד מהעיירה בוריסלב שבפולין, שהתחבא עם משפחתו אצל שתי שכנות, שהוכרו כעבור שנים כחסידות אומות העולם, וניצל. הוא פעל מתוך תודעה היסטורית עמוקה.

ידידו יואל רפל סיפר השבוע שבשנת 2001 ,פולין סערה בעקבות הספר "שכנים" שכתב ההיסטוריון יאן טומש גרוס. הוא תיאר כיצד תושבי הכפר ידוובנה שבצפון-מזרח פולין שרפו את שכניהם היהודים, 1,600 איש, בקצה הכפר. שבח וייס הגיע לפולין לאירוע אחר, והציע ליואל רפל להתלוות אליו לביקור בכפר המדובר. הביקור היה חשאי. המספר הדיפלומטי הוסר מהמכונית, איש בכפר לא ידע על הביקור, ורק וייס, רפל, איש הביטחון והנהג הגיע לשם. הם הסתובבו בכפר כשעה, איתרו את מקום השריפה אבל וייס לא רצה לפנות למקומיים ולשאול אותם שאלות. "זו הייתה הפעם היחידה שראיתי את שבח וייס בוכה, בוכה ממש. לא בדמעות בודדות", שיחזר רפל. היום כבר יש במקום אנדרטה רשמית.

הרב דוד מוריה נזכר השבוע בסיפור ישן, אבל אקטואלי מאוד: "בדרך לקורס של מדריכי מסעות לפולין פגשתי את שבח וייס, שהיה גם הוא בדרך לשם, בהזמנת הנשיא. לא הכרנו אבל הוא דיבר איתי כמו חבר ותיק, ואחת האנקדוטות תפסה אותי במיוחד: הוא סיפר שבשנת 2006 ,במהלך מלחמת לבנון השנייה, תוך כדי ראיון שלו לתחנת טלוויזיה פולנית, נפל טיל בחיפה, לא רחוק ממקום הריאיון. קול הנפץ נשמע היטב. 'מה זה היה?', שאלה אותו המראיינת בלחץ. 'טיל נפל לא רחוק', ענה שבח. 'אולי אתם לא כל כך מתאימים למזרח התיכון?', שאלה המראיינת. ושבח חייך כששחזר את התשובה שענה לה: 'אולי, אבל אצלכם כבר ניסינו'".

3. זה קורה. בפרשת השבוע שקראנו השבת, פרשת יתרו, עם ישראל מקבל את עשרת הדברות. הנה תזכורת:

1. אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים – אלוקים מעורב בהיסטוריה, והיא מתקדמת לאורך השנים לכיוון חיובי, מעבדות לחירות.
2. לאֹ תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה – אסור להשתעבד למשהו פיזי ולהפוך אותו לפולחן של עבודה זרה.
3. לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹקיךָ לַשָּׁוְא – יש משמעות לכל מילה שאנחנו אומרים. אין להישבע או לומר מילים קדושות לשווא. הדיבור שלנו משמעותי.
4. זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ – המנוחה השבועית שלנו יקרה יותר מכל זהב וכסף. לכל אחד מגיע יום של הפסקה מהמרוץ הבלתי פוסק. ככל שהעומס הדיגיטלי והכלכלי גובר, השבת רק הופכת יותר חיונית.
5. כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ – העולם שייך לצעירים? העולם שייך למנוסים. כל דור צריך לכבד את הדור שלפניו, להודות לו על שנים של טרחה ושל חינוך, ובבוא הימים – כך יתייחס אלינו הדור הבא.
6. לֹא תִרְצָח - מהדורות החדשות מלמדת לצערנו שלא כל האנושות הפנימה את האיסור הבסיסי הזה. רק השבוע לידר סוויסה נרצחה על ידי השכן שלה בלוד.
7. לאֹ תִנְאָף – בעידן של זפזופ תמידי, זוהי תזכורת לחשיבותה של הנאמנות. קשר זוגי הוא ברית קדושה, ואנחנו נקראים לא לחלל אותה.
8. לֹא תִגְנֹב – גם הרכוש של הזולת הוא קדוש. כל העקרונות האלה מבססים עולם שיש בו גבולות, שיש בו חובות ולא רק זכויות. מילת המפתח בעשרת הדיברות היא "לא". לדעת לומר לא, לשים רסן ליצרים.
9. לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר – בעידן של פוסט־אמת ועובדות אלטרנטיביות, כשלכל אחד יש נרטיב משלו, זו קריאה לא לשקר, בבית המשפט ובכלל. יש עובדות, יש אמת.
10. לֹא תַחְמֹד – הפיד והפילטר מקשים עלינו לא לקנא. הסטורי של השכן תמיד ירוק יותר. ועדיין, יש כאן תקווה שלא נפזול כל הזמן למה ששייך לזולת, אלא שנסתכל על שלנו ונהיה שמחים בחלקנו.

אומרים שבכל שנה בפרשה הזאת אנחנו מתייצבים מחדש למרגלות הר סיני, מקבלים את העקרונות האלה שוב. הלוואי.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".