כשהסרטן נקש אצלי בדלת, פרק 12: "אין שום ייאוש בעולם כלל". אבל איך?

כשהייתי סטודנטית, שנים לפני שחזרתי בתשובה, היה לי סטיקר גדול על הסובארו-פשע שהייתה לי: "אין שום ייאוש בעולם כלל". המשפט הזה דיבר אלי מאד. הרבה לפני שהקשר ביני לבין רבי נחמן מברסלב זיע"א התחיל. האמנתי בכל לבי שתמיד קיימת חלופה למצב, ושיש לנו בחירה איך להגיב לאירועים, איך לחוות את העולם.

עם השנים ראיתי הרבה אנשים מיואשים, ובלבי תמיד האמנתי שבאמת אין ייאוש בעולם, ובכוחם לשנות - אם לא את האירועים, אז לפחות את הדרך בה אנו תופסים אותם.

ואז קיבלתי משמיים שיעור פרטי. באחד האשפוזים הארוכים בשנה שעברה, אני זוכרת שהרופאים היו מגיעים אלי למיטה בסיור בוקר עם פרצוף כזה מיואש מהמצב שלי. עם כל האופטימיות המולדת שבי, המצב לא היה טוב. ניסיתי לעזור לעצמי בדרכים שונות אך כל הכוחות והמשאבים שהיו לרשותי לא עמדו לי, ונפלתי לייאוש.

אני זוכרת לילה אחד שהרגשתי שאין מוצא, הכל סוגר עלי. מתי ואיך ייגמר הסרט הרע הזה שנקלעתי אליו? התחלתי לבכות ולצעוק לרבי נחמן, "רבנו, איך אמרת, 'אין ייאוש בעולם כלל', לא אמרת, אלא שאגת, 'אין ייאוש בעולם!'. והנה אני ניסיתי, השם עדי שניסיתי הכל בשביל לא להתייאש, אבל האמת היא שאני מיואשת, הגעתי לשאול תחתיות ותחתיו. איך אמרת, 'אין ייאוש בעולם כלל', ואני מאמינה שכל דברייך קודש. אז איך, תסביר לי, רבנו, איך הגעתי לתהום?!".

ואז רבנו ענה לי. מתוך לבי הגיע קול שאמר: "נכון, את לא יכולה לעזור לעצמך, וגם לא הרופאים, אבל השם הוא כל יכול! ורק הוא יכול לעזור לך פה.

"אין שום ייאוש בעולם מרחמיו האינסופיים של בורא עולם עלינו.

"לעולם אל תתייאשי מהרחמים של השם עליך. השם הוא בעל הרחמים, והוא היחיד שיכול להושיע אותך כהרף עין".

אני זוכרת את ההקלה שחשתי עם הבנת פנימיות המשפט. פתאום הכל הפך להיות ברור.

הלכתי עם "כוחי ועוצם ידי", סמכתי מדי על הרופאים.

נרדמתי תוך כדי שאני מחייכת ואומרת לרבנו, "נחמן ניחמתני, נחמן ניחמתני".

באותו לילה, רבנו חיווט לי מחדש את החוטים במוח.

בבוקר קמתי מלאת אמונה ש"אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים!".