סיון רהב מאיר: מופת המנהיגות שראינו השבוע. לא בפוליטיקה, בחיים האמיתיים

זה היה שבוע שבו ראינו מופת של מנהיגות. תענוג היה לראות איך דמויות מובילות יודעות לנווט, לנהל, להביא אותנו לחוף מבטחים.

אני לא מדברת כמובן על הכנסת, אלא על העולם המקביל, זה שבו רובנו חיים. רוב הישראלים היו השבוע במסיבות סיום, מגני הילדים ועד האוניברסיטאות. הורים ואחים וסבתות התייצבו נרגשים לאינספור טקסים בכל רחבי הארץ. היומן של רבים התמלא, כמו שלי, גם באירועי הסיום של חוגי הילדים. זו הייתה משרה מלאה, אבל היה בכך גם משהו מנחם. קיבלנו הזדמנות לפגוש מנהיגים אחרים – מורים ומנהלים, רבנים ורבניות, גננות ומרצות.

אנחנו עוקבים כבר שנתיים אחרי 120 ח"כים שלא מצליחים להרכיב ממשלה יציבה של יותר מ-61 מנדטים. רובם זמניים ומתחלפים, לא מותירים חותם משמעותי, עוסקים בדילים ובקומבינות שקשה היה כבר לעקוב אחריהם השבוע ונדמה שבנט שבר כעת שיא בתחום. הוא הכריז שהוא פורש, בעוד ההצהרה לא משנה במנדט אחד את מפת המנדטים. אין שום בייס בוחרים שחיכה להודעה הזו, לכאן או לכאן.

ובעודנו עוסקים ללא הרף ב"מנהיגים" הפוליטיים האלה, אנחנו שוכחים שיש גם מנהיגות צבאית, כלכלית, אזרחית, חינוכית, תורנית, יזמית, תרבותית ועוד ועוד.

בשבת, ג' בתמוז, ציינו 28 שנים לפטירת הרבי מלובביץ', אחד המנהיגים המשפיעים במאה האחרונה. עוד תזכורת לכך שמנהיגות לא נקבעת רק בקלפי.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".