הדרכה עם מנוחה: האם הילד שלי גנב?!

שני חוזרת מהגן בכל יום עם מציאה אחרת. מאיפה יש לך?

 – מצאתי, קיבלתי מחברה, הגננת נתנה לי פרס.

לאחר בירור קצר מתברר ששני לקחה את העט מהמדף בגן, לקחה את השוקולד מהתיק של החברה או לקחה את המשחק מפינת המשחקים.

איך מונעים מילד קטן לקחת חפץ שלא שייך לו?

* * *

למה ילדים קטנים לוקחים חפצים של אחרים? האם הם גנבים? האם הם עבריינים?

חלילה.

ילדים קטנים הם בסך הכול אנוכיים, הם חושבים לעצמם מבלי דעת: גם אני רוצה שיהיה לי הדבר הזה.

ומכיוון שהם קטנים וטרם למדו מה מותר ומה אסור – הם מנסים. הם לוקחים בלי רשות.

הורים שילדיהם לוקחים ללא רשות נבהלים מאד. מה? הילד שלי גנב? – כך הם שואלים את עצמם, ואז הם מתחילים לצעוק, לדבר, להסביר לילד שוב ושוב שאסור לקחת, והילד? על פי רוב ממשיך.

למה הוא ממשיך אם מסבירים לו שאסור?

כי הסברנו לו שאסור. לא לימדנו אותו שאסור.

אמנם דיברנו, אמרנו, המשכנו שוב ושוב בדברינו, אבל לא לימדנו. ילד לומד מתוך המעשים שלנו, הוא שומע את הדיבורים, אבל לא מפנים. את הלמידה הוא עושה מתוך מעשינו.

מה לא עשינו טוב בזה שצעקנו, שעוררנו, ששכנענו ועוד?

גרמנו לכך שהילד שלנו ימשיך. כי אם קודם עשה על מנת לקבל מה שיש לשני, עכשיו יש לו גם סיבה נוספת, הוא עושה את הדבר על מנת לעורר אותנו, לגרום לנו להתייחס אליו, לגרום לנו לדאוג ממעשיו.

מה כן צריך לעשות?

קודם כל להבהיר לילד (דרך דיבור ישיר ודרך סיפורים שאספר לו מתוך ספרים המדברים על אותו נושא) שיש חפצים שלו ויש דברים של חבר. להוסיף ולומר שמה ששייך לאחר אסור לו לקחת בשום פנים, לעומת זאת מה ששלו – שייך אך ורק לו ואסור לאחר לקחת ממנו ללא רשות.

מהיום, כך לומר לו, כל דבר שתיקח – תצטרך גם להחזיר. ואם אינך אוהב להחזיר – עדיף שלא תיקח.

מהיום, כך לומר לילד, כל פעם שתביא משהו ששייך לאחר, אנחנו יחד נלך להחזיר לו.

הילד ינסה ויביא בכל זאת צעצוע של חבר, ואז אני, ההורה, אעשה מה שאמרתי. אם אצליח לעמוד במה שדיברתי ואלך עם הילד בתקיפות להחזיר, אם לקח מביתו של חבר, או שאשים לו בתיק כדי שיחזיק את החפץ לגן וכל זאת מבלי להרחיב על כך עוד את הדבור ומבלי לתת לו מקום לספק, סביר שתוך מספר פעמים יחדל לקחת. מדוע?

פשוט, כי לא יצא לו מזה כלום מבחינתי, ההורה, וגם ירגיש לא נוח להחזיר דבר שלקח.

בסופו של דבר, גם החפץ יחזור לבעליו, וגם ממני לא הרוויח דבר, כי לא צעקתי, לא דיברתי יותר מידי, לא העכרתי את האווירה בבית, רק עשיתי באופן טכני את מה שהבטחתי.

ילדים מחפשים מה יוצא להם ממה שהם עושים, ככל שלא ניתן להם להרוויח ממעשיהם כך ייטב.

שני החזירה את הבובה הקטנה לתיק של החברה. היא סגרה את התיק והבטיחה לעצמה עמוק בלב: לעולם לא אעשה זאת שוב, לעולם!