היסטוריה וארכיאולוגיה

מתי התרחשה יציאת מצרים? 10 הוכחות לכך שהתיארוך המקובל שגוי

בואם של בני ישראל למצרים, העבדות במצרים, עשר המכות, יציאת מצרים, הנדודים במדבר והכניסה לארץ ישראל – לאירוע גדול כל כך בהיסטוריה ישנן עדויות ארכיאולוגיות. אז למה טענו חלק מהחוקרים שאין עדויות כאלה, ואיפה הטעות שלהם?

שתף במייל
| ז' סיון התשפ"ב |
(צילום: shutterstock)
whatsapp
אא

לאורך שנים רבות מנסים חוקרים וארכיאולוגים למצוא הוכחות שתואמות לסיפור יציאת מצרים המתואר בחומש שמות, ולזהות את התקופה ההיסטורית שבה התרחשה יציאת מצרים. התיארוך המקובל על רבים מהחוקרים ליציאת מצרים ממוקם במאה ה-13 לפני הספירה, בימיה של הממלכה החדשה במצרים ושל פרעה הגדול ביותר של אותה ממלכה – רעמסס השני. עם זאת, קביעת התיארוך הזה הוביל חוקרים לא מעטים לטעון שחלילה, יציאת מצרים לא התקיימה במציאות. הסיבה לטענה הזו היא שבתיארוך זה אין עדויות להימצאותם של יהודים במצרים, לעשר המכות, ליציאת מצרים, לנדודים של עם ישראל במדבר או לכניסתם לארץ ישראל.

אלא שבשנים האחרונות מתברר באופן בהיר מאד, שהתיארוך הזה ככל הנראה פשוט שגוי. דפוס של ראיות מראה עדויות ברורות אשר תואמות לתיאור שהותם של בני ישראל במצרים, ליציאת מצרים ולכניסה לכנען לאחר מכן – אלא שהעדויות הללו מתוארכות ללפני המאה ה-13 לפנה"ס.

אתר patternsofevidence ערך רשימה של עשר עדויות מיוחדות אשר תואמות באופן ברור לתיאור יציאת מצרים שבחומש שמות, כמו גם את הכניסה לארץ ישראל המתארת בספר יהושע. כל ההוכחות הללו מראות בבירור כי התיארוך של החוקרים ליציאת מצרים שגוי, וכי היא התרחשה, למעשה, בתקופה קדומה מעט יותר ממה שהיה מקובל לחשוב עד כה.

 

'מצבת ישראל'

'מצבת ישראל', שידועה גם בשם 'מצבת מרנפתח', היא מצבת ניצחון מצרית של פרעה מרנפתח, שהיה בנו של רעמסס השני, שמציגה את ניצחונו באחד ממסעות הכיבוש שלו, בתחילת המאה ה-13 – לכאורה, הזמן שלפי שיטת החוקרים הנ"ל יציאת מצרים מתוארכת אליו. היא מוצגת במוזיאון המצרי הלאומי שבקהיר, ונחשבת לחפץ המפורסם ביותר שנמצא ושקשור להיסטוריה של תקופת יציאת מצרים. לא רק זאת: במשך כמאה שנה היא נחשבה לכתובת העתיקה ביותר שהזכירה את עם ישראל. ואכן, על המצבה מופיע השם "ישראל", ומתואר שם ניצחון של פרעה בארץ כנען, עם הכיתוב "ישראל הושם (מלשון שממה), אין זרע לו". לכאורה, מדובר בכיבוש שנערך זמן קצר לאחר שבני ישראל הגיעו לארץ כנען לאחר יציאת מצרים. אך ישראל מתוארת במצבה כמעצמה מבוססת וחזקה, מה שמצביע על כך שהמסע של המלך המצרי נערך מאות שנים לאחר שהגיע עם ישראל לארץ ישראל, כלומר מאות שנים לאחר יציאת מצרים! מתוך כך עולה בבירור שיציאת מצרים התרחשה הרבה לפני כן.

 

'הדום ברלין' וכתובת האבן שעליו

אם אמרנו שמצבת ישראל נחשבה במשך תקופה לכתובת העתיקה ביותר שמזכירה את עם ישראל, הרי שכיום הממצאים שונים. 'הדום ברלין' מכיל סט של טבעות שקשורות לתיאורים של אסירים כבולים, כאשר בכל אחת מהן מופיעים שמות של אויבים באזור כנען. שניים מתוך השמות הללו כתובים בצורה ברורה: אשקלון וכנען. הטבעת הימנית ביותר בהדום שבורה, ורק מחצית ממנה גלויה. אלא שהאגיפטולוגים מנפרד גורג, פיטר ואן דר וין וכריסטופר תייס מגרמניה, שחזרו את הטבעת הזו, ונראה כי השם שמופיע בה הוא "ישראל". אמנם ישנה מחלוקת בין החוקרים לגבי התיארוך של ההדום, אך מרבית החוקרים סבורים כי ניתן לתארך אותו לכ-100 שנה לפני תקופתו של רעמסס. כיוון שהכתובות מראות כי עם ישראל כבר היה בארץ כנען באותה תקופה, הרי שיציאת מצרים התרחשה לכל הפחות 40 שנה לפני שנוצר ההדום.

 

כתובות פרוטו-סינאיות

בחצי האי סיני עבדו אנשים ממצרים העתיקה במכרות שהכילו טורקיז ונחושת. באחד האתרים בסיני, סרביט אל-ח'אדם, מצאו זוג החוקרים פלינדרס פטרי ואשתו הילדה כתובות שקיבלו את הכינוי "כתובות פרוטו-סינאיות" – שנכתבו בצורת כתיבה שלא נראתה עד אותו הזמן. הכתובות עשו שימוש באלפבית העתיק ביותר המוכר בעולם, ונכתבו בשפה שמית. הן הופיעו לראשונה בתקופה שבה חיו יוסף ומשפחתו במצרים, והופיעו במצרים ובסיני. בשלב מאוחר יותר הופיעו כתובות כאלה גם בארץ ישראל, והחוקרים מזהים את הכתב כצורה מוקדמת של עברית.

 

בית מיטלסאל

בדלתת הנילוס של מצרים, באזור אווריס, נחשפו שרידים של בית בסגנון סורי, שנבנה לפחות 650 שנה לפני שהוקמה מצבת ישראל. "בית מיטלסאל", או "בית חדר אמצע", היה חלק מקהילה שמית שמקום מגוריה היה באחד מחלקיה של דלתת הנילוס. על פי הערכות החוקרים, העיר הזו נוסדה בערך בשנת 2000 לפני הספירה, וכמאה שנה לאחר מכן התיישבו בה אנשים שהגיעו מכנען – רובם רועי צאן, מלחים, חיילים, ובעלי מלאכה – אשר עבדו בשירותו של פרעה. ההיסטוריונים מתארים כי החל מהמאה ה-17 לפני הספירה הגיעו לאזור זה מהגרים מכנען, אנשים שהמצרים כינו "חיקסוס". חוקרים רבים מזהים את החיקסוס עם העם היהודי. ממצאים אלה, כמובן, מתיישבים באופן מדויק עם התיאור של התיישבותם של יעקב ובניו בארץ גושן, שמזוהה כאזור של דלתת הנילוס. לא זו בלבד, אלא שבאזור זה מתארים החוקרים כי פרעה יעחמס שבר את שלטונם של החיקסוס באזור, ושבנו, אמנחותפ הראשון, החריב את העיר, ובנה על חורבותיה מחנה צבאי. במקום נמצאים גם מתקני אחסנה, שמזכירים את "ערי המסכנות" שמתוארים בחומש שמות.

 

הארמון, הקבר והפסל

לאחר שנהרס בית מיטלסאל, נבנה במקומו ארמון חדש, אשר נראה שנבנה עבור פקיד בכיר, שהיה ממוצא שמי. מאחוריו ישנה קבוצה של שנים עשר קברים, כאשר לכל קבר צמוד בית תפילה. אחד מאותם 12 קברים שונה מן האחרים – יש בו פירמידה קטנה עם פסל, אשר מציין דמות שמית מאזור כנען – והדמות לובשת כתונת פסים בעלת צבעים רבים. יתכן כי הארמון נבנה כתגמול עבור יוסף הצדיק, על שהציל את מצרים מן הרעב.

האם ייתכן שהארמון נבנה בשביל מישהו אחר, שכלל אינו יוסף? לדעת האגיפטולוג צ'רלס אלינג, הסיכוי לכך נמוך במיוחד. לדבריו, אף שפסל על קבר אינו יוצא דופן, הרי שפסל גדול כל כך כפי שנמצא בקבר הזה (כמעט פי שניים מגודל של אדם) מצביע על כך שהמקום יועד לאדם חשוב מאד – אמנם לא כמו פרעה, אך חשוב בהחלט. משברי הפסל אפשר לזהות, לדבריו של אלינג, את המוצא של האדם שלו יועד הקבר – באמצעות התסרוקת, מקל הזריקה שהוא מחזיק, וצבע העור הצהוב שלו. "או שזה יוסף, או שזה מישהו שיש לו קריירה דומה להפליא לשלו", אומר אלינג.

 

נהר יוסף

ממצאים באזור דלתת הנילוס מראים כי בתקופה שבה חיו המהגרים מכנען באזור, פותחה במקום תעלה מקבילה לחלקו המרכזי של הנילוס, שנמשכה כ-100 ק"מ ונשפכה לאגם פיום, אגם גדול באזור. אף שאין תיעוד לגבי שמה המקורי של התעלה, הרי שב-1000 השנים האחרונות שמה הערבי הוא "בחר אל יוסוף" – ובתרגום לעברית: "נתיב המים של יוסף". השם הזה מצביע באופן הגיוני מאד על יוסף הצדיק – וסביר שנתיב המים נבנה בפקודתו, כחלק מהמאמץ לסייע לאזור ארץ מצרים להתגבר על הרעב.

 

פפירוס ברוקלין

אף שהחוקרים לא גילו עדות לאוכלוסייה שמית של עבדים במצרים במאה ה-13 לפני הספירה, שאליה מתוארכת בדרך כלל יציאת מצרים, הרי שישנן עדויות לא מעטות לאוכלוסייה כזו בתקופה קדומה יותר בכ-200-500 שנה. אחד מן המסמכים הבולטים בתחום, אשר מתארים את הימצאותם של כ-100 עבדים שמיים בתוך אחוזה מצרית אחת, הוא "פפירוס ברוקלין" – מסמך רפואי ממצרים העתיקה, שמתוארך בערך לשנת 450 לפני הספירה. בפפירוס מצוינים שמות של עבדים, ובהם שמות יהודיים של ממש, כמו מנחם, יששכר, אשר ושפרה.

 

הרשימה הטופוגרפית בסולב

במקדש העתיק של סולב בנוביה – סודן של ימינו – ניתן למצוא כתובת של אמנחותפ השלישי, שחי כמה מאות שנים לפני רעמסס השני, בו מתוארים אויבי המצרים, וביניהם גם "השאסו של יהו" – "שאסו" פירושו "נוודים", ואילו המילה "יהו" ברורה כשימוש בשם ה'. בתורה אומר פרעה "מי ה' אשר אשמע בקולו", כביכול אינו מכיר את הקב"ה – אך לאחר יציאת מצרים, ברור כשמש כי כעת הוא כבר מכיר באלוקי היהודים.

 

פפירוס איפוור

עשר המכות שהביא הקב"ה על המצרים היו עצומות, והחריבו לחלוטין את הממלכה המצרית. מכות כאלה היו חייבות להותיר זכר כלשהו שיוכל להימצא במחקרים. חוקרים אשר מתארכים את יציאת מצרים למאה ה-13 לפני הספירה, טוענים כי אין שום ממצא שיעיד על חורבן שכזה במצרים באותה תקופה. לעומת זאת, במוזיאון ליידן שבהולנד מוצג פפירוס שמתוארך לסוף המאה ה-13 לפני הספירה, ומתעד בהחלט תקופה של אסונות גדולים שכאלה. הפפירוס, שמכונה "פפירוס איפוור" עושה שימוש בביטויים שמזכירים באופן ברור את יציאת מצרים ואת עשר המכות. כך למשל מוזכר בו חושך עמוק, נהר שהפך לדם, מתים רבים ויללות בכל רחבי מצרים, וגם עבדים אשר לוקחים כל שלל שהם מוצאים ותכשיטים שנענדים על נשות העבדים. הפפירות מתאר את מצרים כארץ שנמצאת במצב של אנרכיה ושל כאוס, בגלל הפיכת מעמדות, בגלל אסונות טבע, מלחמות, רעב, מגיפות ועוד. הפפירוס עצמו מתוארך באופן שנוי במחלוקת, אך הסיפור שנכתב בו מתאר באופן ברור תקופה אשר מתאימה לסיפור יציאת מצרים, ולא את התקופה של המאה ה-13 לפני הספירה. כך, למשל, הפפירוס מתאר בלשון הווה בנייה של פירמידות, בנייה שהופסקה זמן רב לפני המאה ה-13 לפנה"ס.

 

חומות יריחו

התיארוך של יציאת מצרים לא נסמך רק על ממצאים מתוך מצרים עצמה, אלא גם על מה שהתרחש עם בני ישראל בהמשך דרכם. במשך 40 שנה נדדו בני ישראל במדבר, ולאחר מכן נכנסו לארץ ישראל. הכיבוש הראשון בארץ ישראל, אשר מתואר בספר יהושע, הוא, כמובן, כיבוש העיר יריחו. בעוד שעל פי התיארוך המקובל אין עדויות לכיבוש של כנען, הרי שקיימים ממצאים תואמים שמתוארכים למאות שנים קודם לכן. מתוך העדויות הללו, העדות על כיבוש יריחו היא הבולטת יותר. בני ישראל הקיפו את יריחו, וחומותיה נפלו. לאחר מכן הם העלו אותה באש. הארכיאולוגים שחקרו את האזור גילו עדות לנפילה של חומות העיר כלפי חוץ, במורד המדרון שעליו היתה בנויה יריחו. צורת הנפילה הזו יכלה לשמש מעין שיפוע, "רמפה" נוחה עבור בני ישראל כדי להיכנס אל תוך העיר. מלבד החומות, ישנה שכבת שריפה עבה מאד באזור, שמעידה על שריפה שהתרחשה לאחר נפילת החומות. ישנן גם עדויות שמעידות על כך שהעיר נכבשה לאחר מצור קצר בלבד – כך, לדוגמה, נמצאו במקום מאגרי תבואה שננטשו, מה שמתאים גם לכך שכיבוש יריחו נעשה זמן מה לאחר חג הפסח, בתקופת הקציר.

כל הממצאים הללו מראים כי התיארוך המקובל על החוקרים שגוי, וכי יציאת מצרים התרחשה כמה מאות שנים לפני המאה ה-13 לפני הספירה. אף שאין לנו צורך בהוכחות הללו כדי להאמין בה' ובתורתו, הממצאים הללו מהווים תזכורת חיה ונהדרת לעוצמתו של הקב"ה ולאמת המוחלטת של תורתו.

רוצים ללמוד עוד על אין ספור הממצאים הארכיאולוגיים התואמים במדויק את התנ"ך וההיסטוריה היהודית המוכרת לנו? רכשו את סדרת אלבומי הספרים "ארכיאולוגיה תנ"כית" -מהמבול ועד מרד בר כוכבא, מאת הרב זמיר כהן. לרכישה של כל 6 חלקי הסדרה, לחצו כאן.

הידברות שופס

ספר דניאל עם פירוש נזר חזיונות של הרב זמיר כהן

45לרכישה

מוצרים נוספים

סט ארכיאולוגיה תנכ"ית הרב זמיר כהן

חבורת תריג 9 - בתעלומת הזהב

זה אפשרי - הרב יצחק פנגר

גביע קידוש מוכסף

מקראות שלובות - מגילת איכה

הקרב על המקדש

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה