הרב יצחק זילברשטיין
האם קיימת מצוַת השבת אבידה בארנב שבעליו מתעללים בו?
והנה, יום אחד ראיתי את הארנב יוצא מהחצר שלהם, ונכנס לגינה ציבורית. הסתפקתי, האם מוטלת עלי מצות השבת אבידה, או שמא יכול או צריך אני להתעלם מהאבידה על מנת שלא להשיבה לבעלים שמתעללים בה?
- הרב ארז חזני / ופריו מתוק
- ח' אייר התשע"ה
שאול נשאל הרב יצחק זילברשטיין שליט"א מאת בחור ירא שמים:
בני המשפחה הגרה בשכנות אלינו רכשו ארנב, והם מתאכזרים ומתעללים בו. ניסיתי להסביר את חומרת מעשיהם ולספר להם על איסור צער בעלי חיים, אך הדברים נפלו על אוזניים אטומות והשכנים המשיכו לחטוא בציעור הארנב.
והנה, יום אחד ראיתי את הארנב יוצא מהחצר שלהם, ונכנס לגינה ציבורית. הסתפקתי, האם מוטלת עלי מצות השבת אבידה, או שמא יכול או צריך אני להתעלם מהאבידה על מנת שלא להשיבה לבעלים שמתעללים בה?
השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:
מבואר בדברי הגאון רבי מאיר שמחה מדווינסק זצ"ל, בספרו 'משך חכמה' (דברים כ"ב, א'), שאדם שמצא בהמה דקה, אף על פי שבעליה מחזיק אותה באיסור, שהרי הלכה בידינו שאין מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל (מפני שדרכה לרעות בשדות של אחרים והיזקה מצוי. שו"ע חו"מ סי' ת"ט ס"א), מכל מקום מצוה על המוצא להשיב את הבהמה לבעליה. והיה מקום ללמוד מכאן אף לנידוננו, שיש להשיב את הארנב לבעליו הגם שהוא חוטא בו.
אולם, למעשה נראה שאין להשיב את הארנב לבעליו שמתעללים בו, מפני שיש להפרישם מאיסור צער בעלי חיים, ובאשר לראיה מדברי המשך חכמה, נראה שיש לדחותה בשני אופנים:
א) בנוגע לאיסור גידול בהמה דקה, המוצא אינו שייך כלל לחטא של הבעלים, ואין לפניו אלא מצוַת השבת הדבר האבוד, אך בשאלתנו לעומת זאת, גם לגבי המוצא קיים חיוב לדאוג למניעת צערו של הארנב שנפל לידיו, שכן מצות צער בעלי חיים, נלמדת מהפסוק 'עזוב תעזוב עמו' הנאמר לגבי מצות פריקה (רש"י שבת קכ"ח:), או מדברי המלאך לבלעם 'על מה הכית את אתונך' (רמב"ם במורה נבוכים ג'-י"ז), או מדכתיב 'ורחמיו על כל מעשיו' (חת"ס בב"מ ל"ב.), או שזה ענף ממצות 'והלכת בדרכיו' (חרדים י"ד-א');
וממילא נידוננו אינו דומה לנידון המשך חכמה, כי שם אין חובה מיוחדת של המוצא כלפי האבידה שמצא, אך כאן גם על מוצא הארנב מוטלת החובה להלך בדרכיו של השי"ת ולרחם על ברואיו, ואם כן, איך ישליך אותו בחזרה למקום שמצערים אותו[1].
ב) לכאורה עצם דברי רבינו ה'משך חכמה' צריכים ביאור - היאך מותר להשיב אבידה כזו שתזיק? הגע עצמך, אדם שמצא סמים מסוכנים, שיכולים לשמש כמשככי כאבים לחולים מסוכנים, אך מאבד הסמים מעוניין להשתמש בהם לתאוות מסוכנות, ובסופו של דבר יגרמו לו נזק וימות - וכי מותר להשיבם לו?!
ואולי יש לומר, שכוונת המשך חכמה היא, שצריך להשיב לו, אך יחד עם זאת, לנקוט פעולות שלא יחטא, כגון שידאג לכך שתִשחֵט הבהמה מיד, או יביאנה למקום שיהיה ברור שלא תזיק. לפי זה, באופן שהשבת האבידה תביא לכך שימשיך הבעלים לעשות בה חטאים, אזי אין להשיבה לו.
לסיכום: אין להשיב את הארנב לאלו שמתעללים בו!
[1] וברור הדבר שצער בעלי חיים אינו שייך דוקא לגבי בעלי הבעל חיים, אלא על כל אדם, כמו שמצינו ב'משך חכמה' שכתב על הפסוק (בראשית כ"ד, י"ט) "ותכל (רבקה) להשקותו (את אליעזר), ותאמר גם לגמליך אשאב עד אם כִּלו לשתות": "למדנו שאדם צריך לחוש לעצמו ושמירתו על עצמו, ולאליעזר, אחרי שביקש 'הגמיעיני נא', נתנה לו. אבל בהמות, משום צער בעלי חיים, מוטל על אחר כמו על הבעלים. ולכן נתנה להם לשתות אף שלא ביקש. ומה שלא ביקש, מפני שאין דרך ארץ להטריח חבירו עבור בהמותיו".
לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.