מנוחה פוקס
מה שלמדתי מהקורונה ואשתדל לזכור כל החיים: השעון מיותר!
מנוחה פוקס לומדת מכל מה שחווינו בשנתיים האחרונות ואוספת תובנות לחיים. והפעם: מי צריך שעון, כשממילא עושים כל הזמן אותו דבר?
- מנוחה פוקס
- ט"ו אדר א' התשפ"ב
(צילום: shutterstock)נסו לספור כמה פעמים ביום אתם מביטים בשעון הקיר.
נסו לספור כמה פעמים ביום אתם מביטים בשעון היד שלכם, או בשעה שבשעון הטלפון שלכם.
בלי סוף!
השעה מכוונת אותנו בכל מהלכינו. "אדוננו השעון" מצווה עלינו את הזמנים.
השעה 6 בבוקר: "הורה, צריך לקום!".
השעה 7, "ילדים, כמה פעמים צריך להעיר אתכם?".
וזה קורה כשאנחנו עדיין לא התחלנו את היום.
ההמשך קורה בעבודה: אנחנו מביטים בשעון בכל רגע אפשרי כדי להבין אם תמה שעת ההוראה, והצלצול קרוב להגיע או לא? אם הגיעה שעת ארוחת הצהריים, ועלי לרדת לרכוש לי מנה טעימה, או שמא עדיין לא? האם הגיעה עת סיום העבודה, או שעלי להמשיך את עבודתי עוד שעתיים, על אף שנראה לי שעברו כבר יומיים?
ופתאום הגיעה העת שבה השעון מיותר באמת.
מה זה משנה מתי קמים, אם היום והלילה נראים אותו דבר?
מה זה משנה מתי השעה לאכול ארוחת צהריים, אם לפניה ואחריה עושים בדיוק אותו דבר?
למי זה משנה אם השעון מאחר או מפגר?
לאיזו פגישה בדיוק אני מאחר?
פתאום אנחנו מתחילים להרגיש שהחפץ הזה פשוט מיותר.
מושיטים את היד להסיר אותו מהקיר ולהניח בצד, להסיר מהיד ולשים בצד.
כי מי צריך שעון בכלל? בזמן סגר קורונה - שעון הוא בפירוש חפץ מיותר!
(יסלח לי ממציא השעון).