סיפורים קצרים
מבצע מאה ברכות: "יוסי, אתה יודע לשמור סוד?"
"סיפור מדהים", אמר הבן הבכור בהתפעלות. "מה שמדהים", הצטרף הבן השני לשיחה, "שאתה אולי האיש העשירי שמספר לנו היום את הסיפור הזה"...
- הרב צבי נקר
- ט"ו שבט התשפ"ב
(צילום: shutterstock)האוטובוס נעצר בתחנה. התחלתי לרוץ במהירות כדי שלא אפסיד אותו, אבל לפתע נעצרתי, ליבי החל לדפוק. למרות הריצה נתקלו עיני במודעת אבל. זה הוא? ר' שמשון? בעל המכולת של ימות ילדותי? קראתי את המודעה בדקדקנות, לא השגחתי באוטובוס שעזב את התחנה. כן, זה נכון לצערי, זהו ר' שמשון שהיה בעל המכולת בשכונה שלנו, הוא נפטר לפני שלושה ימים, לא שמעתי על כך.
פסעתי לאט כשמוחי תפוס במחשבות. דמותו של ר' שמשון עלתה לנגד עיני, אדם מבוגר, שכיפה שחורה ענקית כסתה את ראשו המקריח, מצח חרוש קמטים ועיניים מחייכות. הוא היה מעודד את כולם ותמיד ידע להגיד מילה טובה. 'יהודי פשוט', כך חשבו כולם מן הסתם, בעל מכולת שעבד לפרנסתו. נכון, הוא קבע עיתים לתורה ומעולם לא ויתר על שיעור בדף היומי, גם כשכולם התחננו שישאיר את המכולת פתוחה בשעות הערב הקיציים. הוא היה אומר באדיבות: "לא תודה, הגמרא מחכה לי". אבל איש לא ידע משהו שרק אני יודע, חשבתי לעצמי, וחבל שלא אספר לבני משפחתו.
מיהרתי לביתו וישבתי מול הבנים האבלים, כחכחתי בגרוני: "יש לי סיפור מדהים לספר לכם. אני יכול לספר עליו הרבה דברים, אבל מה שאני זוכר במיוחד זה המבצע שהוא יזם למעני. יום אחד נכנסתי למכולת. באותה שעה היו מעט אנשים במכולת. ר' שמשון קרא לי שאגש אליו, הוא לחש לי כממתיק סוד: "יוסי, אתה יודע לשמור סוד?", בחן את פני.
"כן, בוודאי", עניתי.
"מצוין, אני רוצה לעשות לך מבצע, אבל בלי שתגלה אותו לאף אחד. דוד המלך תיקן לומר מאה ברכות כי בכל יום מתו מאה בחורים מישראל. זה חשוב להקפיד על אמירת מאה ברכות. נעשה הסכם בינינו, בכל יום כשתבוא אלי ותגיש לי רשימה של מאה ברכות שאמרת, אתן לך לבחור איזה ממתק שתרצה מהחנות".
"מה שאני רוצה?", שאלתי לא מאמין.
"אמרתי מה שתרצה, סיכמנו? לא מספרים לאף אחד".
"בסדר גמור", הנהנתי בראשי ורצתי הביתה במהירות לברך את הברכה הראשונה. הקפדתי לברך, ובימים שהצלחתי להשלים מאה ברכות הגעתי למכולת בשמחה ובחרתי לעצמי ממתק. גם אחרי שגדלתי הנוהג הזה השתרש עמוק בליבי והמשכתי להקפיד על מאה ברכות ביום רק בזכותו. כשהגעתי אליו לקבל את הממתק הוא היה מחייך ואומר: "נו, ועכשיו בוא ונשמע את הברכה המאה ואחת בקול רם".
"אני לא חושב שהיה עוד בעל מכולת כמותו", סיימתי.
"סיפור מדהים", אמר הבן הבכור בהתפעלות.
"מה שמדהים", הצטרף הבן השני לשיחה, "שאתה אולי האיש העשירי שמספר לנו היום את הסיפור הזה"...
ישבתי המום על הכיסא, שלהבת נר הנשמה נעה קלות כאילו משתתפת איתי בהתרגשות. לרגע היה שקט עד שאדם נוסף נכנס והתיישב. "אתם לא יודעים מי היה אבא שלכם". ישבנו בשקט ושוב האזנו לסיפור שאני סיפרתי, אבל הפעם מפיו של שמעון.
אמרתי את דברי הניחום ויצאתי החוצה. הייתי בטוח שעוד רבים יבואו ויספרו את סיפורם הם. מה שלא הבנתי, איך הצליח ר' שמשון להסתיר את המבצע מכל הילדים. כמה ברכות הצליח ר' שמשון לצבור לזכותו כל ימי חייו? לא יכולתי לשער. מן הסתם הרבה מאוד. אני אמרתי אלפי ברכות בזכותו, במשך שנים רבות. גם לאחר שהפסקתי לפקוד את חנותו ולקחת לעצמי ממתק, מיליוני הברכות שנזקפו לזכותו בוודאי מלוות אותו בשמים ועומדות לו למליצות יושר.
מתוך הספר "24/7" של הרב צבי נקר.