סיון רהב מאיר: בשבת אנחנו מתמקדים בכל מה שחשוב, ולא דחוף

הרבה דברים קרו לראשונה בהיסטוריה – בפרשת השבוע, פרשת "בשלח": ראשית, ים סוף נקרע לשניים ובני ישראל עוברים בו ביבשה. אחר כך, "שירת הים" המפורסמת בוקעת מפי העם הנרגש רגע אחרי שהם עוברים את הים, ולכן קוראים לשבת הזו עד היום "שבת שירה". ובנוסף, הם גם מקבלים לראשונה את מצוות השבת.

השבת שינתה את תפיסת הזמן של האנושות. בדף הפייסבוק ששמו "מדענים דתיים" קראתי השבוע איך במהלך המהפכה הצרפתית, רצתה צרפת להיפטר מהסממנים הדתיים, ולכן חילקה את ימי השבוע לפי מספר האצבעות שיש לנו בשתי הידיים, כלומר לעשיריות. כן, כן, עשרה ימים בשבוע. זה החזיק מעמד זמן קצר בלבד, ובצרפת בלבד, והשבת שבה וניצחה.

יש גם עדויות לכך שבתרבות יוון העתיקה לעגו ליהודים על השבת. הם נחשבו לעצלנים, כי לא עבדו שביעית מהזמן. היום העולם כולו מבין כי לא מדובר ביום של בטלה, אלא ביום של הטענה. דווקא מי שמקצה יום אחד למנוחה ולקדושה ולעצירה – לא נשחק ושומר על רעננות.

כשעוסקים בניהול זמן, נהוג לומר שצריך להבחין בין דברים חשובים לבין דברים דחופים. במשך השבוע, הדברים הדחופים עלולים לכבוש את רוב סדר היום שלנו. בשבת, לעומת זאת, אנחנו מתמקדים בכל מה שחשוב אבל לא דחוף: משפחה, קהילה, לימוד, תפילה, שיחה, שירה, נשמה.

ואולי לא סתם אנחנו מקבלים את מצוות השבת בפרשה רגע אחרי יציאת מצרים. זה באמת מעיד על כך שיצאנו מעבדות לחירות.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".