נכדתי לא רוצה לקחת את חברותיה לבית שלה, רק לשלי

נכדתי עשתה לעצמה כלל: בכל פעם שמגיעות אליה חברות, היא מגיעה אתן לביתי.

זה לא מפריע לי בכלל, ואני מרשה לה להיפגש אתן אצלי, אם הן לא עושות בלגן גדול.

אבל מה ששמתי לב פעם אחת, זה שהיא מקפידה לא ללכת אתן לבית שלה.

וזה קצת הכניס אותי לחשש: למה היא לא רוצה ללכת לשם?

אולי אני מקלקלת לה, בזה שאני מוכנה שתבוא אלי?

כלתי, אמה, אמרה לי פעם שהיא זקוקה לנכדתי שתעזור לה, אבל הנכדה מעדיפה חברות.

האם סבורה שהילדה מעדיפה לבוא לביתי, כדי להיפטר ממלאכה.

* * *

נכדתך זכתה מן ההפקר. בנות אוהבות להתבודד, להתעסק עם עצמן, בלי הפרעות מסביב.

הן אוהבות שקט, ללא בלגן של אחים, ובלי שבכל רגע יבקשו מהן בקשה.

נכדתך מצאה אזן קשבת אצלך. מקום מפלט בביתך.

היה מן הראוי שתשוחחי עמה על כך בגלוי.

למה היא בחרה בזה? מה יוצא לה מזה? מדוע היא מעדיפה שלא ללכת הביתה? שלא להביא חברות לביתה?

יתכן שתשמעי ממנה, שהיא מתביישת בבלגן.

אולי תשמעי שלא נוח לה שכל האחים כל הזמן נכנסים.

אולי היא תספר לך שהיא באה אליך רק כשצריכים ללמוד למבחנים, כי אצלך שקט.

אמא שלה אמרה לך משהו שיכול לענות לך על השאלה: היא זקוקה לה שתעזור לה, אבל נכדתך רוצה להיפטר מהמעמסה.

אם אכן האם צודקת – את תדעי זאת מיד כשתתחילי לדבר עם הילדה. את תשמעי את הדברים.

ואז אמרי לנכדתך: "אני אוהבת ושמחה שאני יכולה לעזור לך, אבל אני מבקשת שתגיעי רק אחרי שאת מדברת עם אמא, ומקבלת את רשותה".

יתכן שכשתאמרי לה את זה, תשמעי עוד דברים שגם אמה לא יודעת אותם.

ויתכן שהכול פשוט, והיא באמת באה ללמוד, בלי לעשות חשבונות נוספים.

ואולי אפילו אמא שלה לא טרחה לומר לה אפילו פעם אחת את מה שאמרה לך: "היא  לא רוצה לעזור לי, היא מעדיפה חברות!", ולבדוק אם היא צודקת בחשד שלה...