ברגע שצירפתי את הנכדה השנייה – הפסדתי את הראשונה

באופן כללי אני סבתא שאוהבת מאוד לעבור חוויות עם הנכדים.

לא פעם אני מזמינה את נכדתי הגדולה לצאת אתי לקניות, לבילויים, לטיול או לכל מיני מקומות.

לאחרונה גם הנכדה השנייה גדלה, והיא כבר נערה. החלטתי לצרף גם אותה.

ברגע שצרפתי את השנייה - הפסדתי את הראשונה.

היא פתאום מתחכמת, לא רוצה לבוא, לא רוצה לשמוע, לא רוצה לשתף, לא מדברת אתי בטלפון שיחות ארוכות.

אני מרגישה שמשהו עובר עליה, אבל אני לא מבינה מה לא עשיתי טוב.

היא לא אמרה מילה, ונעלמה לי.

* * *

את סבתא נהדרת. רוצה בטובת כולם. גם בטובת נכדתך הגדולה וגם בטובת השנייה. את סבתא אוהבת, אכפתית ומסורה עד מאוד.

מה שקרה כאן הוא דבר ברור מאוד. נכדתך הגדולה הבינה שהפינוק הזה של "זמן סבתא" מגיע רק לה. עובדה שזה מה שקרה עד כה. התעסקת עד כה אתה ורק אתה, נכון? לאחרים לא היה מדרך כף רגל בחברתך.

עכשיו החלטת לשנות גישה.

את אומרת ללא מילים: "אני סבתא של כולכם! מהיום, את, הגדולה, לא שונה מאחרות".

את הדברים הללו היה עליך להסביר לילדה.

לא להפתיע אותה עם אחותה, לא לשנות את המהלך הקבוע בלי ליידע אותה, אלא לומר זאת.

אם היית אומרת, ייתכן שהגדולה הייתה אומרת מה שיש לה לומר.

למשל: "סבתא, קחי את מירי אתך מתי שאת רוצה, אבל לא יחד איתי. אני רוצה להיות אתך לבד".

או שהייתה אומרת: "אין לי בעיה שהיא תבוא אתנו לים, אבל לסידורים לא מתחשק לי ללכת בחבורה".

כיוון שלא דיווחת על השינוי, היא גם לא יכלה לומר את שלה, ומה שנשאר לה זה להיעלם.

אני בטוחה שהיחסים הטובים והמקסימים ביניכן לא ירדו לטמיון. את השיחה אפשר לעשות גם עכשיו.

מצאי זמן לשוחח אתה על כך.

הגיעי אתה למסקנה שלמקומות מסוימים שתיהן תגענה, ואילו לפעמים, את תצאי אתה, שתיכן לבדכן.

נכדים אוהבים מאוד להיות בלעדיים.

את לא אמורה לספק את זה בכל עת, אבל מצאי זמן כן להשאיר אותה ייחודית ובלעדית, כנכדתך הבכורה, שהיא לך מלווה קבועה ומשמחת.