נכדתי גרה אצלי, אבל לא עוזרת בשום דבר

נכדתי בת ה-16 מתגוררת אצלי מכיוון שהיא לומדת במקום קרוב. אני שמחה על זה מאוד, ושמחה מאוד לפנק אותה. אני מכינה לה ארוחת ערב, ובכל ערב כשחוזרת היא יושבת לאכול ואנחנו נהנות יחד.

רק לאחרונה שמתי לב שבעצם היא לא עוזרת בכלום.

היא לא מורידה מהשולחן את הכלים שאכלה, היא לא מדיחה את הכלים, היא לא מסדרת אחריה את המיטה שישנה בה ולא כלום.

ראיתי את זה רק מאוחר מדי, אחרי שדברתי עם חברה, והיא סיפרה לי שנכדתה ישנה אצלה וכל כך עוזרת לה, אפילו בניקיון הבית לפני שבת ובסידורו אחר כך.

ואז שמתי לב שנכדתי לא עושה דבר. גם את מה ששייך לה היא לא עושה.

למה זה כך?

* * *

סבתות שמגיעות אלי עם השאלה הזו, סבורות לעיתים שזהו טבע הילדה. זו ילדה מסודרת ומאורגנת, כך הייתה רגילה וכך גם פה. או שהיא כזו, או לא.

באמת, זה תלוי מאוד בנו. בדרישות שלנו, בשדר שאנו מעבירים לילד.

אם אנחנו מעבירים לנכד שדר של: "אתה פה כדי להתפנק! אפנק אותך כמה שרק אוכל! אצלי לא אתן לך להזיז אצבע!" - כי אז הנכד ימלא את הציפיות שלנו. יזרום יחד אתנו. איזה כיף להתפנק. איזה כיף לא לעשות דבר. רק לשוחח בטלפון, לקרוא ספר, לחלום, לישון וזהו!

אבל אם השדר שלנו יהיה: "איזה כיף שאתה פה! וכדי שנעביר את הזמן בהנאה, צריך רק לשמור פה על כמה חוקים והם..." - אז הילד היה מבין שיש כללים בבית הזה, ובעצם גם אני חייב לו משהו.

עד כה, הילדה לא טרחה ולא עשתה.

מהיום שוחחי אתה באיזו ארוחת ערב.

הסבירי לה יפה, בלי לחשוש, שמעכשיו מאוד חשוב לך הסדר בבית, ולכן תשמחי אם היא תצליח להציע את המיטה לפני שיוצאת מהבית.

כמו כן אמרי לה שעד היום את הורדת מהשולחן והדחת את הכלים שלה, אבל לא פעם את לא נמצאת בבית מאוחר יותר ולכן הכלים נשארים בכיור וזה לא נעים. תשמחי אם היא תדיח אותם.

צריך לומר את זה בטבעיות ובפשטות, בלי התנצלות.

אבל, מה שעלול לקרות, זה שמתוך הרגל, הנכדה תשכח, או תזלזל.

אל תסדרי את מיטתה, אל תדיחי את הכלים שאוכלת בהם. כשתשוב ותראה שהכול נשאר על עמדו, היא תיזכר.

כשהיחסים תקינים כמו אצלכם, הדברים עוברים בקלות. אם הם יעברו או לא, זה תלוי בך, ועד כמה שאת רצינית והחלטית ב"להפסיק לפנק את הילדה".