"גם לגמליך אשקה": מה אתם באמת יודעים על גמלים?

בפרשתנו, אליעזר עבד אברהם מגיע לארם נהריים לחפש אישה ליצחק, ועמו עשרה גמלים הנושאים סחורה ומתנות. כידוע, כאשר ראתה אותו רבקה, הציעה מיד לתת לו – וגם לגמליו – מים לשתייה.

מיתוסים רבים נקשרים אל הגמל, בעיקר בגלל המאפיין הבולט שלו – הדבשת, כמובן. בין השאר, ניתן לשמוע את הטענה שגמל אינו זקוק למים כלל, או לחילופין – שהוא זקוק להם, אך שומר אותם בתוך הדבשת לימים "יבשים".

שתי הטענות הללו אינן נכונות, אך הן מגיעות בגלל תכונה מיוחדת מאוד שקיימת אצל הגמל – הוא מסוגל להחזיק מעמד במשך שבועיים שלמים מבלי לשתות, ומבלי שייגרם נזק כלשהו לגופו – זאת למרות העובדה שהגמלים חיים באזורים מדבריים וחמים מאוד. מצד שני, כאשר הגמל שותה, הוא מסוגל לשתות כ-40 גלונים של מים בפעם אחת.

כדי שהגמל יוכל לחיות בתנאים הקשים של המדבר, יצר אצלו הקב"ה מנגנון מיוחד, שמונע ממנו להפריש ולאבד נוזלים, כאשר ישנו מחסור במים. כך יכול הגמל להתקיים במשך כשבועיים שלמים על המים ששתה לפני כן. הדבשת המפוארת, לעומת זאת, אינה משמשת לאגירה של מים, אלא של שומן, שמטרתו ליצור בידוד המגן על הגמל הן מפני החום המדברי והן מפני הקור שקיים במדבר בלילות. שכבת השומן העבה יוצרת בידוד בין הגמל לבין האוויר, וכיוון שכמות הוורידים והעורקים בדבשת קטנה – הוא אינו מאבד חום דרכה.

במדבריות שבמרכז אסיה אפשר למצוא גמלים ייחודיים, בעלי שתי דבשות. רובם מבויתים, אך חלקם עדיין חיים בטבע. הגמל הדו-דבשתי מסוגל לשתות כ-100 ליטרים של מים בבת אחת, וכמובן, להתקיים לאחר מכן במשך זמן רב ללא שתייה. בנוסף, בעונת החורף מגדלים הגמלים הדו-דבשתיים פרווה עבה, שמוסיפה עבורם הגנה מפני הקור.