הנכדים שלי רוצים רק ספרים מפחידים, של מתח

אני אוהבת ללכת עם הנכדים שלי לספריה, לשבת שם ולספר להם סיפורים.

הם אוהבים את זה מאוד, ומבקשים בכל פעם שוב ושוב ללכת לשם.

הנכדים שלי הכי אוהבים את הספרים המפחידים, כמו שלגיה ושבעת הגמדים, כפה אדומה ועוד ספרים כאלו.

יש כל כך הרבה ספרים אחרים, נפלאים, שכאשר אני מספרת להם אותם, הם מתמוגגים, כמו הספרים שלך, מנוחה פוקס, אבל בספריה מה שמושך אותם זה הזאב או האמא החורגת המרשעת.

האם לספר את הסיפורים האלו? זה נראה לי לא חינוכי ונורא מפחיד.

* * *

אני ממש לא בעד סיפורי בלהות.

אני מקפידה בכל ספרי לגיל הרך, לרכך מהלומות. מקפידה שלא להגיע למתח, שמביא את הילד לפחדי לילה.

אני סבורה שבתוך ספר תמים, מתחבא סיפור מסעיר.

כשמספרים לילד על דני שלא רוצה ללכת לישון, כי פוחד מהמעיל התלוי על המעיל, הילד בגיל זה רואה את זה כסיפור מתח אמיתי.

כל ההבדל בין ספר כזה לספר של כיפה אדומה, אלו הציורים, הדמויות, החיות הטורפות.

אני מציעה לך לערוך הפרדה בין ספרים שהילדים מעיינים בהם בספריה. לאפשר להם לקחת מהמדף ולהסתכל בתמונות. לפעמים את יכולה גם לספר את הסיפור.

אבל כשאת רוצה שייקחו ספרים לביתך, בחרי את את הספרים שאת אוהבת.

את יודעת מה טוב. מה נעים לשמוע, מה נעים לקרוא, ממה אפשר ללמוד, וחבל שלא...

ממה אפשר להשכיל, חבל שלא...

כשהילד מבקש דווקא ספר מסוים, אמרי לו שאת בוחרת את הספרים שייכנסו לביתך.

הסבירי לו שספר הוא כמו דבר מאכל. כמו שמאכל אנחנו מכניסים הביתה רק כשיש לו הכשר כלבבנו, כך גם ספר אכניס הביתה רק כשיהיה לו הכשר, כלומר שימצא חן בעיני, כשיעבור את האישור שלי.

כשמסבירים - הילד מבין.